לא חרדים מהחוק: "אף אחד לא יגויס בכפייה"

יאיר לפיד חגג - אבל החרדים אדישים: מאחורי זעקות השבר המוחצנות של הרבנים והפוליטיקאים במגזר, מסתתרת שביעות רצון גדולה ממתווה חוק הגיוס המתגבש, ושכנוע עמוק כי בנוסח הנוכחי שלו הוא הנוח ביותר מבחינתם. "מה שהחילונים מכנים 'אי-שוויון' אולי יצטמצם טיפה", אומרים בחדרי-החדרים של המפלגות החרדיות, "אבל בסופו של דבר תלמיד ישיבה אחד לא יגויס בכפייה - וזה כמעט כל מה שרצינו".

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

מטרת אותה מחאה קולנית מדומה היא כפולה: טקטית - כדי לזכות בציבור החילוני לתדמית של מי שהוכו מספיק, ודתית - לצאת ידי "חובת המחאה" הקדושה על הטלת סנקציות פליליות על לומדי התורה, אף כי מדובר מבחינתם בהצהרה סמלית בלבד.

בשורה מסוימת בהחלט קיימת ב"חוק הגיוס", אך נראה כי דווקא לא בתחום שעל שמו הוא נקרא, אלא בפוטנציאל שגלום בו מכיוון אחר - הזרמת מסה של חרדים לשוק העבודה. בשלב הביניים של החוק המוצע, יוכלו תלמידי הישיבות לקבל פטור מצה"ל כבר בגיל 22, ואז לעבוד או לפנות ללימודי מקצוע - מהלך שנועד לנתק את התלות ההיסטורית בין שירותם בצבא להשתלבותם בחברה ובכלכלה.

כדי שאותו הפוטנציאל יתממש, אפוא, מוכרחים מנהיגי הציבור החרדי לנצל גם מצדם את ההזדמנות ולהרים את הכפפה. בחוגים הפתוחים-יחסית במגזר אומרים כי אם הרבנים לא יקשיבו לחלק רחב בציבור שלהם וישנו את הדפוסים החברתיים בקהילה, כך שאדם המבקש לעבוד לפרנסתו ולהשתלב בחברה לא ייחשב לחרדי סוג ב' – תהיה זו החמצה היסטורית. ואם כן - התרומה לכלכלת ישראל ולחרדים עצמם תהיה לא מבוטלת.

ובחזרה לשוויון בנטל. המנהיג הליטאי הבכיר, הרב אהרון לייב שטיינמן, שעד עתה התנגד למחאה קולנית, קרא אתמול למאמיניו לצאת לרחובות ל"עצרת זעקה ותפילה", ועסקני הציבור כבר פועלים להפקתה - אך מהלך זה אינו מבטא פאניקה, ואפילו לא אכזבה, מהנוסח הסופי של החוק. עשרות אלפים אכן צפויים להשתתף בהפגנת הכוח והאחדות המתוכננת להתקיים בזמן הקרוב, אך מכוח אותה "חובת מחאה" - ותו לא.

יתרה מכך: הדעה הרווחת ברחוב החרדי היא כי על אף המשמעות הסמלית החמורה של הסנקציות הפליליות, במתווה שהוסכם על רוב חברי הוועדה הן עדיפות על הכלכליות. הרב שטיינמן עצמו התנדב להסביר: הציבור יתלכד מאחורי כל תלמיד ישיבה שייאסר, כמו ב"פרשת עמנואל", עד שהמדינה תחשוש להפעיל אותן שוב, אך הפגיעה בכיס תהיה כואבת יותר לאדם הפרטי ותתקבל בציבור בשקט-יחסי.

(צילום: EPA)

ההסבר לאדישות החרדים פשוט: המכסה הגדולה ביותר שהמגזר יצטרך "למלא" תהיה בשנת 2016 ונקבעה על 5,200 מתגייסים לשירות צבאי ולאומי. רק אם הציבור החרדי לא יעמוד ביעד זה תחול חובת גיוס לצה"ל על כל בן 18 ממנו – בדיוק כמו על כל אזרח יהודי. הסנקציות הפליליות המדוברות, אפוא, הן הטיפול בעריקים שלהם "זוכים" כל המשתמטים – ורק הוא.

בכיר בבית היהודי העריך הבוקר כי במאגר יהיו לא פחות מ-50 אלף איש, וגיוסם בהסכמה מלאה של 5,200, כעשירית מהם, יהיה דבר קל ביותר. בנוסף, עדיין לא הוכרע אם אותה מכסה תופיע בחוק כמספר מוחלט, או שמא בנוסח הסופי תהיה רק הפניה להחלטת הממשלה בעניין, שעשויה להתעדכן בקלות לפני הפעלת הסנקציות ולהיות מושפעת מהמצב הפוליטי באותם ימים.

יש מי שמקדשים מלחמה אמיתית (ארכיון)(צילום: ירון ברנר)

ולמרות זאת, יש בקרב החרדים מי שבכל זאת מקדשים מלחמה אמיתית נגד המתווה הקיים ואינם מסתפקים רק בקיום "חובת המחאה". כאלה הם, למשל, אנשי הפלג הליטאי המכונה "ירושלמי", בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך, המהווים אופוזיציה-קנאית למנהיגותו המתונה-יחסית של הרב שטיינמן.