לינקים: תקיפה על רקע טכנולוגי
איזה גאדג'ט של גוגל גרם לפאנקיסטים לתקוף אישה שבסך הכל רצתה לשתות איתם בבר, למה שמישהו יתלה ממים על הקיר ולאיזה סטטוס יש יותר מ-6,000 תגובות? אני לא חושב שזה משהו לזלזל בו. השבוע בחלק המואר של הרשת - ודרום ת"א
מרכיבי גוגל גלאס מושכים הרבה תשומת לב. זה לא רק מכיוון שיש מעט מהם ומכיוון שה נראים כמו אדיוטים לפעמים, אלא גם כי יש להם יכולת לצלם מבלי שתדע. וזה - עשוי להלחיץ. שבוע אחרי דף ההוראות המוזר של גוגל, שרה סלוקומב הפכה לכוכבת חדשות ברחבי ארה"ב והעולם (כאן, כאן ו כאןןןןןןןןןןןן), על הרקע הזה, כשנכנסה לפאב עם המשקף ולגרסתה הותקפה, משקפיה נתלשו מראשה ושאר חפציה נגנבו.
עוד דברים - בפייסבוקים שלנו
עוד לינקים: הנשיא שהתבולל איתי, חרם הטוויטר הגדול, סיפורו של N
"אלוהים אדירים, אתם לא תאמינו אבל...", כתבה סלוקומב בפייסבוק שלה, "אני הותקפתי מילולית ופיזית ונשדדתי אמש בעיר, דברים נזרקו עליי בגלל מאוננים שונאי גוגל גלאס. אחר כך ביפפפפפפ קרע אותם מפניי ורץ החוצה ואז כשיצאתי החוצה החברים הביפפפפפפ שלו גנבו את הארנק, הסלולרי שלי והכל".
לפני שאנחנו מזדעקים שמדובר בטכנלוגישמיות, רדיפה! ופונים לפנות לליגה נגד השמצה טכנולגית, למכון ויזנטל וליצחק קדמן, הבה נוסיף עוד כמה עובדות לקלחת. הבר מולוטוב שאליו נכנסה סלוקומב הוא פאב שכונתי קטן ברוח פאנקיסטית ועל פי המדריך YELP, "אין כאן יאפים".
"הקהל במולוטוב הוא לא טכנולוגי ברובו", אמר עד ראייה לתקרית. "סביר להניח שזה אחד מהברים היותר פאנקיסטים בעיר אז זה לא מקום כל כך טוב לגלאס".
תרגום
מה שהבחור אומר באמריקאימית, אם יורשה, זה ככל הנראה שסלוקומב לא הייתה צריכה להכנס דווקא לבר הזה עם החפיץ הפרובוקטיבי. כלומר, זה לא לבוא עם שני פליטי עבודה נאים לכנס להב"ה או בשטריימל לכנס של יש עתיד - אבל זה בהחלט קרוב. ובינינו, יכול להיות שסלוקומב ידעה את זה. אולי.
עליית המכונות
לא שזה מצדיק אלימות, כמובן, וגם אם סלוקומב פרובוקטיבית, זה עדיין סיפור טוב שמעניין רבים. זה כי כמו כל הסיפורים הטובים הוא מייצג עימות. אפילו כמה: בין פרטיות לציבוריות, בין תרבות צריכה לתרבות הלא צריך ובין התפתחות טכנולגית לשמרנות המה-אני-צריך-את-זה-אני-לא אהיה-מאושר-בזכות-זה.
בהיבט הטכנולוגי אנחנו מדברים על הסייבורג או האנדרואיד והדיון לגבי האנושיות שלו. הפחד לאבד אותה. האם זה ילד מעץ ללא נשמה והאם האיש-מכונה אנושי. בקיצור: לוק מאמין שווידאר עוד יכול להרגיש, המחסל מבין למה בני האדם בוכים ואז הוא אנושי וניאו אולי מתקיים ברשת דרך השתל ולא באמת אבל בסופו של דבר חש אהבה, זה אולי קיטש אבל זה חייב להגיע לשם. אחרת, למה באנו בכלל?
אני רובוט
באופק הסייבורגי, לצד הגלאס, ישנו גם הגלקסי S5 שהוצג השבוע שולב במד דופק, וגם צמידי הכושר הם גם דוגמה טובה. השבוע הציגה סוני את הטוויסט שלה לעניין והצטרפה ל-LG לוואווי וכל השאר. צמידי הכושר לוקחים קדימה את השילוב הסייבורגי מבחינת הקלט. ה- UP24 של JAWbone לדוגמה, הוא צמיד שמסתכנרן עם הטלפון בעזרת בלוטות׳. הוא עוקב אחרי מספר הצעדים שצעדתם בכל יום ושולח הודעות לטלפון עם דיווח. מתי שנראה לו. הצמיד גם מזמזם אם המפעיל יושב זמן רב מדי (ניתן להגדרה) ועוקב אחרי איכות השינה לפי התנועות של האדם. הוא מבחין בין ערות, שינה קלה ושינה עמוקה. הוא אפילו מעיר בבוקר בזמן טוב מבחינת מחזור השינה כדי להתעורר רענן.
הנסיין שלנו מדווח: "זה בהחלט מעודד אותי ללכת יותר. קודם כל, עצם הפידבק הקבוע בנוגע למספר הצעדים שאני צועד מעלה את הנושא למודעות שלי. חוץ מזה, כמה שזה נשמע טפשי, יש בכל זאת תחושת הישג קלה כשמגיעים למספר הצעדים היומי (והוא מכריז על כך). בנוסף יש סיכומים שבועיים כך שאם התחלת ללכת פחות הוא מזכיר לך ומשווה לשבועות קודמים". הנסיין שלנו, שמתגורר בסן פרנססיסקו מספר כי הצמידים מאוד פופלריים שם, שזה אם תשאלו אותנו, אומר שהם יהיו פופולרים בכל העולם ממש בדקות הקרובות. עוד מוסיף מר נסיין שלנו כי הרופא שלו משתמש באותו מכשיר ואמר שאם הוא יוסיף אותו כחבר באפליקציה הוא יעקוב אחרי ההליכה שלו ויעודד אותו ללכת יותר. הוא לא עשה את זה.
מתההההההההה
הניעות הזו בין העולם הווירטואלי-טכנולוגי לעולם האמיתי יכול לעבוד גם הפוך, אם כי זה מאוד נדיר. אבל הנה יש. בתערוכה "מתים מבפנים - תערוכה על דיכאון קולקטיבי באופן שאינו בהכרח מדכא" שאוצרת הדס רשף בגלרייה בנימין ברחוב צ'לנוב הדרום תל אביבי, מוצגים בין השאר על הקירות ממים וסטטוסים שבחרה רשף. "אופן תצוגה זה אולי חורג מטבע העבודות עצמן, אך ללא ספק נוצרות ברשת עבודות אמנות שהצגתן בגלריה, מלבד הנושאים המדוייקים לתחושת המתים מבפנים", מבקשת לבחון את מקומן בשדה האמנות והתרבות".
"היה חשוב לי להציג את מה שאנחנו רואים כל הזמן כמובן מאליו באופן שונה", אומרת רשף. "מתי מחליטים שדבר הוא אמנות - כאשר איש מתחום האמנות מחליט ככה ומציג אותו בתערוכה. וזה מה שעשיתי. מבחינתי מה שממיסטים עושים זאת לגמרי אמנות, ממקום אסתטי, חברתי, פוליטי".
בפתיחת התערוכה נעשו עוד העברות. נניח, הקראת פואמה שנעשתה משורות מרוטר - בטוויטר. וגם: הקראה חגיגית מהסטטוס "אני לא" - שחוגג שנה בחודש הבא. למצטרפים חדשים: יותר מ-6,000 תגובות עד עכשיו בשרשור פלצת שאומרים שיכול להקיף את העולם פעמיים. בקול רם זה היה קצת מוזר. אמנות וזה.
זו לא תחרות
כן, בסופו של דבר זה רק ענין של גבולות שמטשטשים ומוחלטים מחדש, ושינוי תרבות. זה לא חייב להיות קונפליקט בין טכנלוגיסטים לאנשי האדם הקדמון "יש- לי-נוקיה-ישן זה לגמרי מספיק, אני-אפילו-לא מדליק אותו רוב היום. והוא-בכלל-מקוקלקל ואני-רק-מדמיין-שאני-מדבר- מה זה משנה גם ככה אין לי מה להגיד ולמי". זו תוספת לחוויה האנושית: אני לא מחליף את הסיור בטאג' מאהאל ההודי בסיור ויראטואלי בגוגל סטריט וויו, אני מסייר בטאג' במציאות ואחר כך אומר שלא נהניתי בתגובות לכתבה על הסיור הווירטואלי. החוויה הושלמה.
הייקום הויטואלי והאנושי יכולים להצקיים במקביל.לא במקום. הם.רק מוסיפים ליכולות שלנו לא מונעים מאיתנו להרגיש. אין מה לפחד מהתממשקות לטכנולוגיה וגאדג'טים וחברים לא אמיתיים.
חוץ מהגלאס שקריפי. נראה שעדיף שבגוגל ילכו על עדשות.
