שתף קטע נבחר

תזכורת לחברי הרבנים: השרות בצבא - מצווה

לעיתים נדמה שמרוב אהבת תורה הבוערת בהם, שכחו גם חלק מרבני הציונות הדתית את העקרונות הפשוטים ששיננו בבתי המדרש של הציונות-הדתית. כל חשבון של "אנחנו נשמור לכם על התורה, ואתם תשמרו לנו על ארץ ישראל", לא יכול לעוות את האמת הפשוטה: מצווה להתגייס

אינני חושב כי סנקציות פליליות כאלו או אחרות יקדמו את התהליך החשוב של שילוב אחינו החרדים בצבא, בעבודה ובחברה. יש בי חשש כבד כי התהליך הזה ייקח אותנו אחורה, והתהליכים העקביים והאבולוציוניים המתרחשים כל העת של שילובם בחברה, ייסוג אחור, וחבל מאוד.

 

<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

 

יחד עם זאת, החוק החדש, גם אם איננו נכון, בוודאי שאינו מכוון "למרוד במלכות שמים... לגזור רח"ל (רחמנא לצלן) על עקירת התורה... חילול השם הנורא ועלבונה של תורה..." החוק החדש איננו מהווה בשום פנים ואופן "התנכלות נמשכת ומכוונת לעולם התורה", והוא גם אינו נעשה על ידי "עוקרי התורה" (הציטוטים כולם - מתוך החלטת מועצות גדולי וחכמי התורה שליט"א).

 

  • לכל הטורים של הרב רפי פוירשטין

     

    לעיתים נדמה שמרוב אהבת תורה הבוערת בהם, שכחו גם חלק מרבני הציונות הדתית את העקרונות הפשוטים ששיננו בבתי המדרש של הציונות-הדתית. האם שכחנו את דברי הרמב"ם הפשוטים והמפורשים, הקובע כי המצב הביטחוני שבו אנחנו נתונים הינו "מלחמת מצווה"?

     

    "אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצווה, ואיזו היא מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים (מלחמת כיבוש הארץ בזמן יהושע) ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם..."

     

    המלחמה הזו נתונה בידי המלך או כל שלטון אחר, ללא שום תנאי, וכך כותב הרמב"ם: "מלחמת מצווה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת..." (רמב"ם הלכות מלכים, פרק ה הלכה א-ב). ומלחמה זו אף אחד אינו פטור, אפילו החתן והכלה: "אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (שם ז', ד').

     

    בל נחמיץ את גודל השעה

    אמנם עילויים בתורה, אותם מעטים שהציבור צריך להם, נכון שישתחררו מחובת השירות (כך פסק הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בספרו "לנתיבות ישראל" ח"א כ'-כ"ג). אבל הציבור הרחב חייב לתת את חלקו, וזו מצווה מהתורה.

     

    זאת, כמובן, מבלי להתחשב בדברי הרמב"ן הרואה במלחמת שחרור הארץ "מלחמת מצווה", ומבלי לקחת בחשבון את הציווי היסודי של "לא תעמוד על דם רעך", המחייב כל אחד מישראל להיחלץ לעזרת חברו הנתון בסכנה, חלילה.

     

    לו היו שודדים צרים על בית מגורים, האם לא היו דיירי לומדי התורה שבהם נחלצים להגן על ביתם? וכי לא היו סוגרים את הגמרא ואוטמים את החלונות? האין זה פשוט וברור?

     

    כל חשבון של "אנחנו נשמור לכם על התורה, ואתם תשמרו לנו על ארץ ישראל", לא יכול לעוות את האמת הפשוטה והיסודית של קיומנו כאן בדור היסטורי זה. מצווה להתגייס, ומצווה לשרת בצה"ל.

     

    בשעות מבולבלות אלו, יש להשמיע קול צלול, ברור וחד. אין לבלבל בין שאלות ציבוריות, פרקטיות ופוליטיות, לבין אמיתה של תורה. הדור החדש בחברה הישראלית, בונה מחדש את הזהות הציונית-יהודית שלו.

     

    יש הנבהלים מהמצב הזה, כשהזהות הישישה רועדת ומחשבת להישבר. אבל אני חש כי זו שעה גדולה. שעה של בירור נוקב וכואב. שעה של חידוש הברית בין דתיים - לחילונים - לחרדים. בין תורה לצבא, בין פריפריות למרכז, בין עולים לוותיקים. בל נחמיץ את גודל השעה.

  • פורסם לראשונה 28/02/2014 08:15

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ישראל ברדוגו
    לא עילוי? תתגייס ל"מלחמת מצווה"
    צילום: ישראל ברדוגו
    צילום: גבי מנשה
    הרב רפי פוירשטין
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים