מי יקבל 27 מיליון ש'? קרב הנושים של "ויטה"

התשלובת הקורסת נמכרה לחברת "קופרפלי השקעות", שהסכימה להעביר 27 מיליון לכיסוי חובות לחקלאים על מנת לאפשר את המשך הפעילות. כמה מהנושים האחרים פנו לבית המשפט העליון שקבע: ההסכם פסול

עו"ד תומר אשרובעדכון אחרון: 03.03.14 , 00:04

במטרה להציל את פעילותה של תשלובת "ויטה פרי גליל" הסכימה חברת "קופרפלי השקעות" שרכשה אותה לכסות את חובותיה. ההסכם היה מקובל על הבנקים דיסקונט ולאומי, אולם שלושה נושים התנגדו לו וערערו עליו לבית המשפט העליון, שבסופו של דבר ביטל את ההסכם.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התשלובת - בעלת החברות "ויטה", "פרי הגליל" ו"קפולסקי" - נקלעה ב-2009 למשבר כלכלי קשה ונכנסה להליך חדלות פירעון אחרי שלא יכלה לעמוד בתשלומים לנושים. בעקבות אי כיסוי חובות לדיסקונט וללאומי ביקשו הבנקים מבית המשפט המחוזי בחיפה למנות לה כונס נכסים.

בסופו של דבר מינה בית המשפט שני מנהלים מיוחדים במטרה למצוא רוכשים לחברות ולסייע לנושים לגבש הסדר. המנהלים חילקו את נושי החברות לשלושה סוגים: נושים מובטחים (בהם הבנקים, שזכאותם לפירעון החובות הוא החזק ביותר), נושים רגילים וחקלאים.

ואכן, במהרה נמצא לתשלובת רוכשת: חברת "קופרפלי השקעות בע"מ". בהסדר שגובש עם החברה הוסכם כי חלק מסכום הרכישה – כ-27 מיליון שקל - ישמש לכיסוי חובות החברה לחקלאים, וזאת כדי להבטיח אספקה שוטפת של תוצרת ולאפשר את המשך הפעילות העסקית.

במהלך מאבק העובדים על מפעל פרי הגליל(צילום: מאור בוכניק)

כאמור, שני הבנקים הסכימו להסדר זה, אולם נושים אחרים, ובהם חברת החשמל, הביעו התנגדות בטענה שמדובר בהעדפת נושים אסורה. הם ערערו לעליון וטענו שהתשלום לחקלאים בא על חשבונם תוך חריגה מסדרי הנשייה המקובלים ומעיקרון השוויון בין הנושים.

שאר הנושים, המשיבים בערעור, טענו שהתשלום לחקלאים היה הכרחי לצורך מכירת פעילות החברות כ"עסק חי", שאם לא כן היה צורך בפירוקן.

יש להעדיף את שיקום החברה

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, הסכים שגמישות בשיקום חברה עשויה להגדיל את סיכוייה לשרוד,

אך הוא דחה את הטענה שלפיה אי התשלום לחקלאים היה בהכרח מצריך את פירוק החברות.

השופט גרוניס ציין שבמקרה הנדון נמכרו החברות במסגרת כינוס נכסים, הליך שמטבעו אינו טומן בחובו מנגנון לסטייה מסדרי הנשייה הרגילים, ומשכך לא ניתן היה לחלק את הכספים לנושים שאינם נחשבים ראשונים בסדר העדיפויות. הוא הדגיש שכינוס הנכסים הוא הליך משפטי שלא נועד לשיקום חברות אלא לגביית כספים עבור נושים לפי סדר העדיפויות.

משכך, נפסק, שגה המחוזי כשנתן אישורו להסכם שלפיו המגדלים יקבלו כ-27 מיליון שקל מבלי שהדבר אושר ברוב הנדרש באסיפת הנושים. הוא חייב את המגדלים בהשבת הסכום ובשכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל לטובת כל אחת מהמערערות, וכן חייב את שני הבנקים לשלם גם הם, כל אחד בנפרד, 50 אלף שקל לכל אחת מהמערערות.