בואו להציע חוקים
מנהיגים יהודים צריכים לחיות בתוך עמם, וגם אם אינם יכולים לעשות זאת באופן מלא - הרי שחזקה עליהם לפחות להיות פתוחים לשמוע את העם. אני רוצה לקחת את זה צעד נוסף קדימה, ולהפוך את הציבור לשותף של ממש. אני רוצה שהציבור יציע הצעות חוק, ויעלה הצעות דחופות לדיון בוועדות
פעמים רבות תובנות של הרבה מאוד אנשים, גם אם הם אינם מומחים בתחום, חשובות יותר משל מעט אנשים נבחרים. יש במדינת ישראל כשמונה מיליון אזרחים, והם מיוצגים על ידי מאה ועשרים חברי כנסת שנבחרים על ידם מידי ארבע שנים, לעיתים קצת פחות.
<< עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
האם זה אומר שכל הקולות של אזרחי מדינת ישראל באים לידי ביטוי בכנסת? האם כל התובנות של שמונת מיליון האזרחים מגיעות אל כנסת ישראל? אני סבור שלא, ואני סבור שזה גם לא אפשרי. לא כל החוכמה והתבונה ובטח שלא כל הידע נמצא אצל 120 חברי בית הנבחרים שנבחרו על ידי אזרחי ישראל, ואפילו יהיו חברי כנסת החכמים ביותר והישרים ביותר שבנמצא.
עוד חדשות בערוץ יהדות :
יתרה מזו, בנוהג שבעולם דווקא אלה שמצליחים להיבחר לכנסת, אינם נמנים לרוב עם אלה שחווים את המצוקות האמיתיות של החברה הישראלית. בדרך כלל, הם לא מחוסרי דיור, הם לא משתכרים שכר מינימום, רובם לא סובלים מנכויות ומחלות קשות, לא עלינו, ולכן הם לא תמיד מודעים באמת לקשיים ולבעיות שהם עצמם אמורים לפתור. מציאות זו יש בה בכדי ליצור מצב של כנסת שחיה בתוך בועה, ושאין לה תמיד מושג מה קורה עם הציבור שאותו היא צריכה לייצג ולשרת.
מצב זה נוגד את נקודת המבט היהודית על הקשר הראוי בין מנהיג ובין הציבור. כאשר בני ישראל נלחמו נגד עמלק, בחר משה לשבת על אבן במקום בכיסא נוח וראוי, אשר היה לכאורה מתאים יותר למעמדו כמנהיג, משום שאמר: "ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עימהם בצער" (רש"י על שמות י"ז, י"ב).
לציבור מגיע להיות שותף של ממש
מנהיגים יהודים צריכים לחיות כמה שיותר בתוך עמם, וגם אם אינם יכולים לעשות זאת באופן מלא, הרי
שחזקה עליהם לפחות להיות פתוחים ולשמוע את העם. לכן אני מאמין גדול שחוכמת ההמונים צריכה לבוא, וראוי שתבוא לידי ביטוי בכנסת.
אני רוצה לקחת את זה צעד נוסף קדימה. אני רוצה להפוך את הציבור לשותף של ממש. אני רוצה שהציבור יציע הצעות חוק, ויעלה הצעות דחופות לדיון בוועדות. הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת התשע"ג–2013 שאותה אני מקדם, מטרתה לייצר אפשרות שכזו.
על פי הצעת החוק, רשאי כל אזרח או קבוצת אזרחים להגיש לכנסת עצומה הנוגעת לתחומי הפעילות של המדינה, ומשפיעה עליהם באופן ישיר. עצומות אלו יוגשו לוועדה מיוחדת שתוקם לעניין זה, אשר תקבע מהן עצומות קבילות, ותעבירן לוועדות הכנסת שנושא העצומה מצוי בסמכותן.
הוועדות ידונו בנושאי העצומות, ויזמינו לדיוניהן את החותמים על העצומות או נציגיהם. לאחר הדיון יניחו הוועדות מסקנות על שולחן הכנסת, ויושב ראש הכנסת יחליט אם יתקיים עליהן דיון במליאת הכנסת.
נבחרי הציבור נועדו לשרת את הציבור
כבר הצעתי בעבר הצעת חוק שהייתה מבוססת כולה על חכמת ההמונים. הצעת החוק שלי להסדרת שוק השכירות בישראל היא הראשונה בהיסטוריה של הכנסת, שכולה - על שלל סעיפיה - מבוססת על הערות ששלחו אלי גולשים לעמוד פייסבוק שיועד לכך, ונקרא "הכיכר המרכזית". בהצעת חוק "הגשת עצומות" אני מבקש להפוך את השיטה הזו לנחלת הכלל.
הצעת חוק זו לא רק שתאפשר לציבור להשפיע על הכנסת, אלא תשדר לנבחרי הציבור כי הם נבחרו על מנת לשרת את הציבור, וכלשון התלמוד הבבלי: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם" (הוריות י ע"א).
דוגמה קלאסית למנהיג אתי ויהודי שכזה היה הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. עם היכנסו לביתו החדש שבירושלים לאחר מינויו לתפקיד על ידי הנציב הבריטי, תלה שמשו שלט עם שעות הקבלה. כשהגיע השמש למחרת גילה כי השלט הוזז, והחזירו למקומו.
אחרי כמה ימים שבהם חזר המקרה על עצמו, הבין השמש שיד אדם מעורבת בעניין, והחליט שעם כל ענוותנותו הידועה של הרב כלפי מחרפיו, הפעם לא ישתוק על ביזוי כבודו. אלא שלהפתעתו גילה שמי שמזיז את השלט הוא לא אחר מאשר הרב עצמו, שהסביר לו כי בהיותו רב, עתותיו כבר אינן שייכות לו, אלא לציבור. הרב קוק אך היה נוהג לחתום על איגרותיו: "אברהם יצחק הכהן קוק עבד לעם קדוש על אדמת הקודש".
אני מקווה שהצעת חוק זו, אשר קיבלה כבר את תמיכה הכנסת בקריאה הטרומית - תעבור במהרה את שאר משוכות החקיקה. מהלך זה יחזק את אמון הציבור בנבחריו, ואף יחזק את תחושת השליחות של חברי הכנסת, ויזכיר להם שגם אם יש להם שעות קבלה על הדלת, היא תמיד צריכה להיות פתוחה.
- לטור הקודם בפרויקט: תאונת דרכים חברתית: הרוצח שב לכביש
לפנייה לכתב/ת 
