הרשעת אוחיון ברצח: "הלחץ הציבורי השפיע"

הרשעתו של עדן אוחיון היום (א') ברצח גדי ויכמן הפתיעה סנגורים פליליים רבים מבחינה משפטית. בכתב האישום הדגישה הפרקליטות כי ויכמן, שאותו דקר אוחיון למוות, נגח בפניו לפני הדקירה. לטענתם, הראיות היו צריכות להביא להרשעה בהריגה, גם על פי פסקי דין שניתנו בעבר על ידי בית המשפט העליון.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

"לעניות דעתי מדובר בתיק הריגה קלאסי", אומר עו"ד משה יוחאי. "מספר הדקירות -דקירה אחת - מעיד על כך שלא הייתה לנאשם כוונה לקטול את חייו של המנוח. אם הנאשם היה ממשיך ודוקר אותו, ניתן היה לומר כי הרכב בית המשפט המחוזי בבאר שבע צדק, אך במקרה כגון זה פסיקת בית המשפט העליון נוטה להרשעה בהריגה".

עו"ד יוחאי נתן לדוגמה את המקרה של דוד כבאז, שדקר את יוסף בבלי במהלך ריב על חניה. כבאז הורשע בהריגה ולא ברצח ונידון ל-20 שנות מאסר. "זו הרשעה פופוליסטית, אין ספק שהתקשורת עשתה את שלה", הוא אמר על גזר הדין של אוחיון.

כאמור, אחד הדברים המפתיעים בהכרעת הדין הוא העובדה שהשופטים התייחסו בספק לכתב האישום, לפיו ויכמן נגח באוחיון. "עובדה זו מוזכרת בכתב האישום והפרקליטות מסכימה לה, אך בית המשפט לא התייחס אליה וקבע שלא בטוח שהייתה נגיחה", אומר עו"ד יוחאי. "זה בכלל לא מובן, הפרקליטות אומרת שהייתה נגיחה ובית המשפט אומר שלא בטוח שהייתה".

אוחיון היום בבית המשפט. מקרים דומים הסתיימו בהרשעה בהריגה (צילום: הרצל יוסף)

גם עו"ד ירום הלוי, שהשיג שישה זיכויים מאישומים ברצח בתיקים שונים, חושב שמדובר במקרה של הריגה ולא ברצח. "המנוח תקף ראשון את הנאשם, שדקר את הדקירה הקטלנית בתגובה מהירה ומיידית נגד התקיפה שחווה, והסתפק בדקירה אחת בלבד. אני בטוח שהתקשורת שיחקה פה תפקיד. לצערי, שופטים הם אמנם מקצועיים אבל לפעמים, גם בלי להיות מודעים לכך, לחץ ציבורי ותקשורתי עלול לגרום להחמרה עם הנאשם".

סנגור נוסף ציין כי מדובר בהחלטה מפתיעה מבחינה משפטית, אך לא מפתיעה לאלה שמכירים את הרכב השופטים שדן בתיק. הרכב השופטים, אריאל ואגו ויורם צלקובניק, בראשות השופטת רויטל יפה-כ"ץ, נחשב לכזה שמחמיר עם הנאשמים, ונוטה לעמדת הפרקליטות.

עו"ד דוד יפתח, אשר ייצג נאשמים בתיקים דומים, אומר כי "יש פסיקה נרחבת של בית המשפט העליון שכאשר יש קטטה ודקירה אחת, נדיר לקבוע שנאשם התכוון לפגוע בלב. כדי לפגוע בלב במהלך קטטה צריך להיות רופא כירורג. במקרה זה המנוח נגח בו ומיד אחרי זה הנאשם דקר. במקרים כאלה אני טוען שאם הנאשם באמת התכוון להרוג אותו, מה מנע ממנו לדקור את המנוח שוב ושוב?"

עו"ד יפתח הוסיף כי לדעתו יש מקום לערער על ההחלטה. "אני סבור שזה לא בסדר שאדם כזה מורשע ברצח, מבחינה משפטית זה לא נכון. על פני הדברים, יש מקום להגיש ערעור לבית המשפט העליון. השופטים הם בשר ודם למרות שהם מאוד מקצועיים. אני מעולם לא הייתי שופט - אך עליי התקשורת משפיעה".

המהומה בבית המשפט אחרי ההחלטה על ההרשעה ברצח(צילום: הרצל יוסף)

הרכב שופטים שגם בראשו עמדה השופטת יפה-כ"ץ, זיכה בעבר נאשם ברצח, אף שנסיבותיו היו דומות לאלה של אוחיון. ההרכב הרשיע נאשם בהריגה וזיכה אותו מעבירת רצח, לאחר שעל פי כתב האישום הוא דקר את קורבנו פעם אחת לאחר שזה דחף אותו. הנאשם נידון ל-18 שנות מאסר אך זוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון. עו"ד יפתח הוא זה שייצג אותו בזיכוי בעליון.

בפרקליטות מחוז דרום התלבטו, טרם הגשת כתב האישום, אם להעמיד את אוחיון לדין באשמת רצח או הריגה. נציגת הפרקליטות, עו"ד אליזבת ברנר-אברהם, הביעה סיפוק לנוכח החלטת בית המשפט.

"הובאו ראיות לגבי הנגיחה לפה ולפה. חלק מהעדים אמרו שהייתה נגיחה וחלק אמרו שלא ראו, זה היה תלוי בזוית הראייה. כפרקליטות, כתבנו שהייתה נגיחה בעובדות כתב האישום כי סברנו שאם נבקש 'להסתיר' את זה בבית המשפט, ואם תתקבל תמיכה ראייתית שכן הייתה נגיחה - יחשבו שביקשנו להסתיר זאת. הנגיחה יכולה להיחשב כקנטור, אבל אנחנו טענו שגם אם הייתה נגיחה - הדבר לא מצדיק את מה שהיה אחרי".

מיכל לוי בבית המשפט. בפרקליטות התלבטו(צילום: הרצל יוסף)

ברנר-אברהם הוסיפה לגבי התלבטות הפרקליטות: "האירוע הזה התחיל בשנייה שהנאשם יצא מהבית שלו עם סכין, לכן, מתוך מכלול הראיות מדובר ברצח. הייתה התלבטות קצרה מאוד האם להגיש כתב אישום ברצח או לא. ברגע שקיבלנו את חוות הדעת הפתולוגית לגבי הפגיעה, ההתלבטות הייתה קצרה מאוד. לראיות שיכולות לבסס כוונה נדרשת לפלילים יש שלושה יסודות, שצריך למצוא אותם במעשה: הכנה, כוונה להמית והיעדר קנטור. ברגע שיש את אלה אי-אפשר להגיע למסקנה אחרת אלא שמדובר ברצח".

שינויים בחוק: עבירת ההריגה תפוצל

 במקביל, יזם משרד המשפטים רפורמה מקיפה בתחום עבירות ההמתה. שרת המשפטים ציפי לבני העלתה היום (א') לוועדת השרים לענייני חקיקה את הרפורמה, לפיה עבירת רצח תעמוד במרכז עבירות ההמתה,

ותוגדר כהמתה שמתאפיינת בכוונה או באדישות לתוצאה, ועונשה המרבי יהיה מאסר עולם. לצדה תוגדר עבירת רצח בנסיבות מחמירות, שלה ייקבע עונש חובה של מאסר עולם.

בנוסף תוגדר עבירה חדשה: המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שלה עונש של 20 שנות מאסר בפועל. תחת הגדרה זו יהיו מקרים שבהם למרות יסוד הכוונה או האדישות, אשמתו של המבצע פחותה ולכן הוא לא יואשם ברצח תחת אותן נסיבות. עוד תיקבע עבירת המתה בקלות דעת, שלצדה עונש של 12 שנות מאסר בפועל. בכך למעשה תפוצל עבירת ההריגה הקיימת להמתה באדישות, שתיכלל תחת רצח, ולהמתה בקלות דעת.

בנוסף תיקבע עבירת גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות, לצד העבירה הקיימת כיום של הריגה ברשלנות, שלצדה עונש מאסר של חמש שנים. זו תהיה מדרגת ביניים נוספת בין המתה בקלות דעת לבין גרימת מוות ברשלנות.

לבסוף, תיקבע עבירה נוספת - המתה בשל מצב רפואי קשה, שלצדה עונש מאסר של חמש שנים. יש לציין כי אם בעתיד תאושר המתה מטעמי חסד או חמלה, הדבר לא ייכלל תחת סעיף זה, כך שמי שפועל תחת היתר לא יישא באחריות פלילית.