למצולות, אחרייך. אל אהבתי שטבעה בצונאמי
3 שנים עברו מהצונאמי שהחריב ערי חוף ביפן ולקח איתו, יחד עם עוד אלפים, את יוקו. כעת בעלה יסואו טקמצו לומד צלילה, ויוצא לחפש אותה בקרקעית הים
עוד חדשות מהעולם :
- אופס: הקרינה לתלמידיה קלטת מין בכיכובה
טקמצו, נהג אוטובוס במקצועו, מעולם לא היה מועמד טבעי ללימודי צלילה והוא היה מודאג מהאפשרות שלא יהיה מסוגל לעשות זאת. אבל הוא מרגיש שהוא חייב להיכנס למים, כשהוא נזכר בפעם האחרונה שבה שמע מאשתו יוקו לפני שגל הצונאמי, בגובה של כמעט 20 מטרים, סחף אותה. בהודעת SMS ששלחה לו ב-15:31, כחצי שעה אחרי רעידת האדמה האדירה שזעזעה את יפן ב-11 במרס 2011 ושלחה גלי צונאמי ענקיים במהירות של מטוס קרב אל החוף היפני, יוקו כתבה פשוט: "אני רוצה ללכת הביתה".
דקות עברו מרגע שהצונאמי תקף את החוף ועד שערים שלמות הפכו לעיי חורבות ומשפחות שלמות טבעו למוות. כשמפלס הים ירד והמים נסוגו לאחור, הם לקחו איתם בתים, מכוניות וגופות של אלפי הרוגים. רשמית עומד מספר ההרוגים באסון על יותר מ-15,800, אולם 2,636 עדיין מוגדרים נעדרים. אף אחד לא חושב שהם יתגלו אי פעם חיים, אבל לרבים מיקיריהם חשוב לפחות להביא את קרוביהם למנוחות.
"האוקיינוס גדול, אבל אני חייב לחפש"
דקות אחרי שרעידת האדמה, בעוצמה של 9 דרגות בסולם ריכטר, היכתה ביפן, יוקו ועשרות מעמיתיה בבנק המקומי שבו עבדה עלו לגג הבניין משום שידעו שצונאמי קרב אל החוף. משם היא שלחה לבעלה את המסרון האחרון. "זה היה בערך בשעה שמי הצונאמי הגיעו עד למעל המזח של העיר שלנו, אונגווה. אני חושב שהמים הגיעו לגג הבנק כמה דקות אחר-כך", אומר טקמצו.
"לא הייתי מודאג כל כך אחרי רעידת האדמה כי היא הייתה עם עמיתיה בבנק, למרות שהטרידה אותי העובדה שלא יכולתי ליצור איתה קשר", נזכר. טקמצו סיפר כי היה עם חמותו בבית חולים בעיירה סמוכה כשהצונאמי היכה בחוף. הוא לא הורשה לשוב לעיירה ההרוסה. כשהמחסומים הוסרו ביום המחרת הוא מיהר לבית החולים של אונגווה, שנמצא על גבעה. שם נודע לו שהים סחף עמו את עובדי הבנק. "הרגשתי את הברכיים שלי קורסות. לא הרגשתי שום דבר בגוף".
בין המחפשים גם מדריך הצלילה של טקמטצו, מסיושי טקהשי, המוביל צוללנים מתנדבים המחפשים אחר נעדרים ומנקים את קרקעית האוקיינוס. טקהשי אמר כי הוא שמח לסייע לחניך הטירון שלו ולוודא שהוא לומד לצלול בצורה בטוחה. "במהלך חיפוש מתחת לפני הים, שלא
כמו צלילה לצורכי הנאה, אנחנו צריכים לצלול במים עכורים ויש גם סכנה של היתקעות בהריסות. אני רוצה שהוא יהיה מסוגל להירגע ולהסתכל מסביב בזהירות במים. יש דבר ברור שהוא רוצה למצוא".
טקמצו יודע שהסיכוי שימצא את אשתו קלוש. בשלוש השנים שעברו מאז מותה, זרמים נשאו אל החוף שלל פריטים, ואילו אחרים טבעו עמוק באוקיינוס השקט. אבל הוא יודע שאסור לו להפסיק לנסות. "אני עדיין מרגיש בדיוק כמו ביום האסון. אני חושב שארגיש כך עד שאמצא אותה. אני רוצה למצוא אותה, אבל אני מרגיש גם שיכול להיות שהיא לעולם לא תימצא. האוקיינוס גדול מדי. אבל אני חייב להמשיך לחפש".
לפנייה לכתב/ת 
