שתף קטע נבחר

מה רוצים הדיפלומטים הישראלים?

מייצגים את ישראל בתנאים קשים תחת איום טרור, בני הזוג מוותרים על קריירה והילדים סובלים. למה אנחנו מרוויחים פחות מאנשי מערכת הביטחון?

בשנים האחרונות מתפרץ סכסוך עבודה כמעט מדי שנה בין עובדי משרד החוץ לבין משרד האוצר ורבים מהאזרחים לא מבינים וסובלים ממצב זה. אז מה פשר הסאגה הבלתי נגמרת הזאת? על מה המהומה?

 

דיפלומט ישראלי ממוצע נבחר מבין 2,000 מועמדים או יותר. הוא בעל תואר שני או יותר, דובר שלוש שפות ויותר ונדרש לעבור הכשרות, ללמוד שפות ולפתח מומחיות בשלל מקצעות הדיפלומטיה. עבור כל זה משרד האוצר מתעקש לשלם משכורת של בין 5,000 ל-10,000 שקלים. למה? ככה. כי משרד האוצר חושב כלכלת שוק. כל עוד יש ישראלים "תמימים" שרוצים לצאת לשליחויות למען המולדת אין צורך לשדרג להם את השכר.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ככה לא מייצרים משילות / אסף מידני

קולנוע בשבת - בין דרך ההלכה לדרך השלום / מרלין וניג

 

דיפלומט ישראלי ממוצע הוא גם מפרנס יחיד, כי אין מעסיק שישמור מקום לבני זוג של דיפלומטים. רוב בני הזוג של הדיפלומטים בני 40 ומעלה מובטלים ורוב המעסיקים לא רוצים להעסיק אנשים מבוגרים המתוכננים לצאת לחו"ל מדי שלוש או ארבע שנים. הדבר גם משליך על הפנסיה ורוב העובדים צפויים לפרוש עם פנסיה אחת. במשרד האוצר יש עשרה בעלי תפקידים בדירוג מנכ"ל כך שמפרנס יחיד אולי לא נשמע להם נורא כל כך.

 

דיפלומט ישראלי ממוצע מרוויח בחו"ל בין שליש למחצית ממה שעמיתיו הזרים משתכרים. אם פעם החיסכון של השליחות היה מכסה על "השנים הרזות" בארץ, כיום תמיכת ההורים צריכה לרדוף אחריך לחו"ל, כי משרד האוצר לא מאמין לשום מדד בינלאומי של שחיקת שכר אפילו במדינות היקרות בעולם. כבר 12 שנה לא עודכן שכר השליחים בחו"ל ובחלק מהמדינות שחיקת השכר הגיעה כבר ל-60 אחוזים. 

 

דיפלומט ישראלי ממוצע צפוי לעבוד 37 שנים שבהן יעבור לעתים בין 20 מדינות. זה אומר לארוז ולפרק את הבית פעם אחר פעם, לעקור את הילדים מבתי הספר ולהתנתק מהמשפחה, להשאיר ילדים בודדים בצבא, להשאיר הורים מבוגרים בגפם. זה מייצר משפחות תחת לחץ עצום וגורם לשלל בעיות חברתיות, נפשיות ובריאותיות שמגיעות לרמות קליניות. מנגד, התמיכה ממשרד החוץ צנועה מאוד ואין כל פיצוי ממשרד האוצר.

 

דיפלומט ישראלי ממוצע מתפקד כחלק ממערכת הביטחון לכל דבר ועניין. הוא עוסק מסביב לשעון בסוגיות ביטחוניות בעלות סיווג של קהילת המודיעין. למרות זאת, משרד האוצר יצר שני מעמדות בקהילת הביטחון: אנשים במדים ודיפלומטים. אנשי מערכת הביטחון זוכים לשכר כמעט כפול מזה שבמשרד החוץ, יש פנסיה בגיל צעיר, יש כלי רכב צמודים עם דלק ולא מעט נהגים. במשרד החוץ שגריר בכיר חוזר לארץ למשכורת דלה ומקבל חדר עם טלפון ומחשב.

 

דיפלומט ישראלי ממוצע יזכה מספר פעמים בחייו לעבוד בנציגות המשמשת יעד של ארגוני טרור ומדינות עוינות, רבים גם יופיעו אישית בכל מיני רשימות חיסול וכמה אולי יחוסלו. בתוך עולם האיומים הזה, גם המשפחה שלו תתקיים ביום יום בדרך לעבודה ולבית הספר. כל זה לא מקבל שום ביטוי אצל אנשי האוצר. קיר הנופלים של שירות החוץ עוד לא מכיל כנראה מספיק שמות כדי שיאשרו תוספת סיכון לשליחי המדינה בחו"ל.

 

דיפלומט ישראלי ממוצע אמור לייצג את הישראלי הממוצע. אם משרד האוצר ימשיך להתייחס בכוחנות כזו לאנשים שמייצגים אותנו כאזרחים ברחבי העולם, הוא לא רק משפיל אותם ונוטע בהם דמורליזציה, הוא מחליש את הביטחון הלאומי והחוסן המדיני של ישראל.

 

ד"ר רדא מנצור מדריך מטעם משרד החוץ במכללה לביטחון לאומי והשגריר המיועד לברזיל.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים