גנבו חלב מחתולים וחילקו לעניים. השבוע לפני

ב-14 במרס 1972 ביצעו ה"פנתרים השחורים" בירושלים מבצע נוסח "רובין הוד". הם פשטו ב-2:25 בלילה על ערימות ארגזי החלב ברחובות שכונות רחביה בבירה, העמיסו את הארגזים על כלי רכב והעבירו את החלב לחלוקה בשכונת האזבסטונים. בכרוזים שהושארו לתושבי השכונה האמידה נכתב: "אנחנו מודים לכם על שהחלטתם היום לתת את החלב לילדים רעבים, במקום לכלבים ולחתולים שבביתכם".

השבוע לפני - לכל הכתבות לחצו כאן

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

הטנדר שהוביל את החלב הגיע בשעת לילה בשכונה שאוכלסה אז במשפחות מרובות ילדים ובמיעוטי יכולת. לכל בקבוק שהוצב בפתח מבני האזבסט צורף כרוז מטעם "אגף המבצעים" של "הפנתרים השחורים". בכרוז נכתב בין היתר: "באנו הבוקר כדי להוציא לפועל את תוכניתנו – מבצע חלב לילדי שכונות העוני. זאת, כדי להזכיר לכלל האזרחים, לממשלה ובעיקר לכם שאכפת לנו".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

עוד נכתב בכרוז, שהודבק לארגזי החלב: "הילדים בשכונה לא מוצאים מדי בוקר את החלב שלו הם זקוקים. לעומתם, יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב בכול יום ובשפע". אחד מאנשי ה"פנתרים השחורים" אמר אז ל"ידיעות אחרונות" כי הארגון ידאג לשלם למחלקי החלב את שכר עבודתם לאותו לילה, אותו הם עלולים להפסיד מפני שהחלב לא הגיע ליעדו.

כעבור כ-24 שעות עצרה משטרת ירושלים ארבעה גברים החשודים כי גנבו את החלב. מדובר היה בשני חברי ה"פנתרים השחורים", חבר ארגון "מצפן" ונהג מונית שהסיע אותם.

ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, מיהרה לגנות את המעשה של ה"פנתרים השחורים". "אני מוכנה לצאת לבתיהם של האנשים שקיבלו את החלב ולבדוק אם באמת חסר להם חלב", אמרה מאיר. בנוסף, היא מתחה ביקורת חריפה על ה"פנתרים": "הם הבטיחו לפצות את החלבנים. מניין הכסף? מ'הפנתרים'? אלה שאינם עובדים יש להם כסף לפצות חלבנים? זה מעורר תמיהה - אולי העסק הזה לא כל כך חלבי?".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

"הפנתרים" הוכיחו ביום שישי שלאחר מכן כי יש להם כסף. ביום שישי בשעה 10:00 הגיעו חברי הארגון לנזקקים. "בוא , נותנים לך כסף לקנות אוכל למשפחה שלך לשבת", אמר אחד "הפנתרים" לגבר בן 64 שהתגורר בבית קטן עם אשתו וחמשת ילדיו.

אותו מחזה אירע ב-35 דירות נוספות של משכנות העוני בירושלים. כל אחד מראשי המשפחות שנבחרו קיבל תלוש קניה בסך 50 לירות ונשלח לסופרמרקט שרבים מהם ביקרו בו זו הפעם הראשונה.

כשהגיעו ראשוני מקבלי התלושים לקופות – הרימו הקופאיות את גבותיהן בתמיהה. נתברר כי בתוך העגלות העמוסות נמצאו מצרכים שרכישתם לא הייתה הגיונית ביותר. באחד הסלים היו שלושה בקבוקי וודקה מתוצרת חוץ, שמונה עופות שלמים – כשבבית אין מקרר חשמלי – ועוד מצרכים שנלקחו רק מתוך חוסר התמצאותם של הקונים הבלתי רגילים בנעשה על המדפים השופעים ובמחירי המוצרים.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

אנשי "הפנתרים השחורים" וכמה סטודנטים המסייעים להם נחלצו לעזרה. הם סיננו את המצרכים שבסלים והחזירו למדפים את המוצרים המיוחדים, כמו משקאות חריפים. לאחר מכן העמיסו את הסלים מחדש במצרכים חיוניים – חלב, בשר, ביצים, ירקות, קמח ושמן.

"זו מצווה גדולה", אמר אחד הנזקקים שעזב את הסופרמרקט כשבידו סל מלא קופסאות שימורים. הוא אמר: "פעם בשבוע אנחנו קונים קצת עוף או בשר, אולי כנפיים, אולי עצמות בשביל מרק. היום קניתי קילו בשר, שיאכלו, שיהיו בריאים".

לסופרמרקט הגיע גם סגן מפקד מרחב ירושלים במשטרה עם כמה קצינים ושוטרים, כדי לבדוק מניין הכסף שמחלקים אנשי ה"פנתרים". רק לאחר הסבר ממושך שוכנעו לובשי המדים כי אין פה עבירה על החוק.

ומאין הכסף? אלמוני תרם 7,000 לירות ומסר את הכסף לעיתונאי נתן זהבי. זהבי טען אז כי ניסה לקבל רשימות נזקקים מגורמים רשמיים, אך נדחה הלוך ושוב. לבסוף החליט לפנות ל"פנתרים השחורים". אנשי הארגון נרתמו לעניין ומיהרו לאסוף עשרות משפחות, שלפי הבנתן הן הנזקקות ביותר.

יריקה על סידור בכנסת

מנחם פרוש מאגודת ישראל כיהן כחבר כנסת משנת 1959 ועד 1994 למעט הפסקה קצרה בשנות ה-70. ב-11 במרס 1970, הוא תפס את הכותרות כשהשליך ארצה סידור תפילה רפורמי במליאת הכנסת וירק עליו.

הכנסת דנה אז בקריאה שנייה ושלישית לחוק השבות. את החוק הביא יו"ר ועדת החוקה ד"ר ישראל שלמה בן-מאיר מהמפד"ל. הסערה פרצה כשח"כ פרוש עלה לדוכן הנואמים ונימק את הסתייגותו מסעיף 4א'. הוא תקף בחריפות את הרפורמים הואיל והחוק המדבר על גיור אינו מציין שהוא צריך להתבצע על-פי ההלכה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

פרוש ראה בכך סכנה לקיום האומה אם החוק הישראלי יכיר, לצורך הגדרתו של יהודי, גם בגיור של הרפורמים והקונסרבטיביים. הוא נטל בנאומו ספרים וסידורים רפורמיים וקרא מהם. בנאומו הוא רצה להוכיח על מרחקם, לא רק מהדת היהודית, אלא גם מהלאומיות היהודית.

הוא קרא מסידור תפילה רפורמי והצביע על ביטויים שהושמטו מן התפילות, כגון "תקע בשופר גדול", "ברוך אתה ה' מקבץ נדחי ישראל" וגם "לירושלים עירך בחרמים תשוב". בשלב זה השליך פרוש את הסידור ארצה וירק עליו. מן האולם נשמעו קריאות "סידור של תפילה". יו"ר הישיבה, ח"כ מרדכי ביבי מהמערך, התערב: "במת הכנסת איננה יכולה לשמש מקום הטפה נגד תנועה שאיננה מיוצגת בכנסת, בוודאי שלא נגד סידור תפילה".

הסערה לא איחרה לבוא. ח"כ שלום כהן מהעולם הזה אמר: "שיוציאו אותו מחמש ישיבות הכנסת". פרוש ניסה להמשיך את נאומו, אך הוא שוסע בקריאות ביניים. הדיון נמשך כשמונה שעות ולקראת חצות הצביעו חברי הכנסת נגד ההסתייגויות, גם נגד זו שהציג פרוש. ח"כ פרוש מיהר להתנצל: "עשיתי זאת בעידנא דרתיחא". הוא הוסיף כי "אני מודה כי לא כאן היה המקום לעשות זאת. אבל אין זה גורע מעמדתי העקרונית ומכל מה שאמרתי על סכנת התנועה הרפורמית".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

שבוע לאחר התקרית החליטה ועדת הכנסת להטיל על פרוש עונש של אי השתתפות בישיבה אחת של הכנסת. אגב, בנו של מנחם פרוש, ח"כ מאיר פרוש, עורר גם הוא סערה בכנסת. במהלך דיון בחוק השוויון בנטל בחודש יולי האחרון כבל עצמו חבר הכנסת מיהדות התורה באזיקים לדוכן הנואמים. פרוש הבן אמר אז: "את 15 באב שהוא יום טוב הפכתם ליום אבל. גם אם יניחו עליהם אזיקים הם ימשיכו ללמוד תורה". סדרני הכנסת שחררו את פרוש לאחר כמה דקות מהאזיקים.

עסקים כרגיל בנמל אשדוד גם בשנות ה-70

ומהכנסת לנמל אשדוד. עוד במרס 1974 שכרם של עובדי נמל אשדוד היה בכותרות. נציג רשות הנמלים אמר אז בתביעה בבית משפט כי "בנמל אשדוד אפשר לעבוד 600 שעות נוספות בשבת אחת".

ההיגיון מחייב כי מספר זה איננו יכול להיות גדול ממספר השעות ביממה אחת. מארגני העבודה בנמלים חשבו אחרת. סוור בנמל אשדוד, כך התברר, יכול להרוויח בשבת אחת שכר השווה לשכר של לא פחות מ-600 שעות עבודה.

נציג רשות הנמלים אמר כי אמנם מקרים, שבהם סוורים מרוויחים בשבת שכר של 600 שעות עבודה הוא נדיר מאוד, לעומת זאת יש הרבה מאוד מקרים שבהם משתכרים סוורים בעבודת שבת שכר של "רק" 300 שעות נוספות.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")