שתף קטע נבחר

שארל אזנבור: אגדה חיה בהופעה

הזמן אמנם נותן את אותותיו בשאנסונר הצרפתי שארל אזנבור, ומדי פעם הוא זקוק להפסקת נשימה, אבל בהופעה נוספת בישראל הוא הוכיח שוב את יכולתו לגעת ללב הקהל, להעלות על פניו חיוך ולהעמיד אותו על רגליו

חמישה חודשים אחרי ההופעה הבלתי נשכחת שלו בישראל, שארל אזנבור חזר אמש (שבת) לבמת אצטדיון נוקיה. רבבות מעריצים מושבעים קיבלו בחום את מי שנחשב לאחד מאחרוני הנפילים של השאנסון הצרפתי, וגם בביקור הנוכחי חדש השתרג בישן ובסופו של ערב כולם יצאו מרוצים.  

 

צריך לומר את האמת: סימני הזמן נותנים אותותיהם, אחרי הכל מדובר בפרפורמר שכבש כל במה אפשרית במשך שבעת העשורים האחרונים, שבהם עסק בעשייה בלתי פוסקת. בעולם של מוצרים חד פעמיים אזנבור הוא מונומנט אנושי פנומנלי.  

שארל אזנבור על הבמה בהיכל נוקיה (צילומים: עידו ארז) (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
שארל אזנבור על הבמה בהיכל נוקיה (צילומים: עידו ארז)
 

מייד אחרי הרכב המוזיקאים המצוין שמלווה אותו זה שנים עלה אזנבור לבמה. חליפה שחורה. חולצה מכופתרת עד הכפתור האחרון. שיער לבן בוהק. הפנים שלו חדות, מרוכזות, ידרש לו זמן לאחוז במושכות של סוס הפרא הזה שנקרא במה, אבל אין ספק שהיא שלו כמו הקהל שליווה אותו לאורך כל הדרך.

 

"ברוכים הבאים" הוא פתח בעברית. המוזיקה החלה לנגן בקצב, אך אזנבור לא היה מרוצה. "אתם מנגנים חזק מדי", הוא נוזף בהרכב: "כשזה חזק אני לא שומע כלום ואם אני לא שומע כלום, אני לא יכול לשיר". אזנבור הוא לא מהסוג שיכסה על פגמים, ההיפך, הוא הראשון לחשוף את החולשות. "עוד חודשיים אני אחגוג יום הולדת 90", הוא אמר לקהל. "בגיל מסוים, אתם יודעים, יש כל מיני דברים שצריך לקחת בחשבון: אתה עלול להתעייף בקלות או לאבד את הזיכרון. אני אגלה לכם סוד: ליתר ביטחון יש לי טלפרומפטר כדי שאם אשכח את המילים, אוכל לקרוא אותן מהמסך. זמרים אחרים לא יאמרו לכם את זה. לי זה לא מפריע לומר. חוץ מזה - כשאני מתעייף, אני מתיישב. פעם, כשהייתי צעיר, זה היה חלק מהמיזנסצנה, היום זה אמצעי זהירות".  

 

פתח בעברית (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
פתח בעברית
 

כסא הבמאי השחור שעל הבמה מלווה אותו שנים. על אף ההקדמה, הוא לא באמת התיישב עליו לנוח. למעשה הוא לא נח לרגע, במשך שעתיים הוא בעיקר עמד. מדי פעם טופפו רגליו על הבמה במעין ריקוד, כמו בשיר "Les plaisirs demodes" או "Emmenez-Moi", מדי פעם הוא נשען על הכסא כמו בשיר "Viens M'emporter" או "Hier Encore".  

 

לקונצרט של אזנבור יש עמוד שדרה בנוי היטב. שינויים הוא מכניס בשוליים, השמורים לשירים חדשים או כאלה שמתחשק לו לחזור אליהם. נראה שבמרחב השוליים המשתנה שילב אזנבור הפעם שירים שמכוונים באופן מיוחד לקהל הישראלי. אזנבור פתח את הקונצרט עם "Les Emigrants", שיר על מהגרים. "הם יצרו ביחד עולם חדש בלי שואות ובלי גטאות... שימשו דוגמה לאנושות... המהגרים".

 

שילב שירים שמכוונים לקהל הישראלי (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
שילב שירים שמכוונים לקהל הישראלי
 

אזנבור, ארמני גאה שמשמש זה שנים שגריר ארמניה בשוויץ ונציגהּ באו"ם, מדבר בנשימה אחת על יהודים וארמנים. בכל הראיונות שנתן הוא מדגיש את שותפות הגורל, הרדיפות, השואה. גם במופע אמש התעקש לתת לכך ביטוי. הוא סיפר על "Ils Ont Tombes" ("הם נפלו" – מ.י), שיר שכתב בשנת 1976 ביחד עם ז'ורז' גרברנץ לזכר קורבנות טבח העם בארמניה. מילות השיר מדברות על מיליונים שמתו בלי לדעת למה, על שתיקת העולם מול הזוועות, על קברים שכוסו ברוח ובחול ונשכחו בלי להשאיר זכר.

 

"חבר יהודי קרוב ששמע את השיר בפעם הראשונה אמר לי שעד סופו היה משוכנע שהשיר נכתב על יהדות אירופה. זו הסיבה שהחלטתי לכתוב שיר גם על השואה. היה לי קשה מאוד למצוא את המילים הנכונות אבל בסוף זה קרה", סיפר אזנבור כיצד נולד השיר "J'ai Connu", שאותו שר בהמשך. "מה שאדם עושה לאדם בניגוד לכל חוק, חיה לא תעשה. מה שאדם עושה לאדם בשם האמונה, קשה לתאר".

 

לא משחרר אחיזה  (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
לא משחרר אחיזה
 

אזנבור כתב יותר מ-800 שירים. אהבה, נעורים, זמן שחולף, כאבים ואכזבות הם חלק מהנושאים שבהם עוסקים שיריו. הוא כותב את החיים ושר אותם כפי שרק הוא יכול. אז הקול קצת חלוד והטלפרומפטר מזכיר את מה שעלול להישכח, ולפעמים הוא נעצר לנשימה, אבל כששארל אזנבור שר את "לה בוהם", קהל של אלפים מצטרף אליו, ובסופו של שיר יהיה תמיד מי שירוץ לקדמת הבמה לתפוס את המטפחת הלבנה שמשמשת את הצייר ברובע מונמרטר עליו הוא שר זה כמעט 50 שנה.

 

אזנבור נוגע ללב עם "Mon Emouvant Amour", שיר אהבה לאישה חירשת אילמת שבעבורה לומד גיבור השיר את שפת הסימנים, ושובר את הלב עם "Comme Ils Disent" שיר על הומוסקסואל מזדקן ובודד. הוא מעלה חיוך עם "Emmenez Moi", שבו הוא שר על ארצות השמש שתחתיה עליבות החיים נסבלת, ומקפיץ את הקהל על רגליו כהרגלו עם "שתי גיטרות", שיר שיכורים צועני שסוגר את הערב.

 

מעט מאוד אגדות חיות עוד נשארו סביבנו. אזנבור הוא אחת מהן. גם בגיל 90 הזמר, המלחין הפזמונאי והשחקן הפנומנאלי הזה לא משחרר אחיזה, ומזכיר: מעבר לזמני ולמתכלה, ישנם אלה המעטים שמשאירים חותם.  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עידו ארז
שארל אזנבור. הותיר חותם
צילום: עידו ארז
לאתר ההטבות
מומלצים