שתף קטע נבחר

ביהמ"ש: דיסקונט פרסם לשון הרע על לקוחות

בני זוג כיסו יתרת חובה בחשבון העו"ש שלהם, אבל הבנק בכל זאת העביר את המידע לחברות אשראי. בני הזוג תבעו את הבנק ויפוצו ב-10,000 שקל

לקוחות בנק דיסקונט שפרעו את חובם לאחר שחרגו ממסגרת העו"ש, הופתעו לגלות שהבנק פרסם את שמם כבעלי חוב בקרב חברות שונות. בטענה ששמם הטוב נפגע הם הגישו נגדו תביעת לשון הרע ובית המשפט חייב את דיסקונט לשלם להם פיצוי של 10,000 שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

לאחר שהזוג הגיע ליתרת חובה גבוהה בחשבון העו"ש שלח להם הבנק מכתב התראה שלפיו אם לא יכסו את החוב תוך 60 יום, יועבר שמם לגורמים הקבועים בחוק, בהם חברות אשראי. בני הזוג מיהרו לכסות את היתרה, אבל גילו שהמידע כבר עבר לחברות העוסקות באיסוף נתונים כלכליים - בהן "בי.די.איי. קופאס בע"מ" ו"די אנד בי".

 

בני הזוג הפגועים טענו ששמם הטוב נפגע והגישו תביעת לשון הרע נגד הבנק וחברות הנתונים. הם טענו שהבנק הפר את זכותם לפרטיות בזדון או לכל הפחות ברשלנות.

 

שתי החברות הודיעו שהן מקבלות עליהן כל החלטה של בית המשפט, אבל הבנק התעקש שבני הזוג נענו רק להתראה שנייה שנשלחה אליהם, ולא עמדו במסגרת 60 הימים. התובעים התעקשו שלא קיבלו את ההתראה הראשונה, ובכל מקרה – ההתראה שנייה העניקה להם 60 ימים נוספים.

 

פרסום השמות מהווה לשון הרע

סגן נשיאת בית המשפט השלום בירושלים, השופט גד ארנברג, קבע בהכרעתו ששני הצדדים אשמים בפרסום. התובעים, שראו שהמכתב שקיבלו נושא את הכותרת "התראה שנייה",

היו צריכים לפנות לבנק ולהסב את תשומת לבו לכך שלא קיבלו התראה ראשונה. במקביל, הבנק היה צריך לציין בפירוש שמניין 60 הימים הינו מהמכתב הראשון, וההתראה השנייה מהווה תזכורת בלבד.

 

כך או אחרת, קבע השופט, פרסום שמם של התובעים כבעלי חוב, אף שכיסו אותו, מהווה לשון הרע. אשמת התובעים, פסק, תתבטא רק בגובה הפיצוי.

 

משהתובעים לא כימתו את נזקיהם, נקבע כי כל אחד מבני הזוג יקבל פיצוי של 5,000 שקל ללא הוכחת נזק, בנוסף להוצאות משפט של 1,500 שקל. כמו כן הורה השופט לחברות נתוני האשראי להסיר את פרטי התובעים ממאגריהן, ולהודיע לכל מי שעיין בפרטי התובעים ששמם הוסר.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים