אין דין ואין דיין / טור

אז איך נגדיר את ההחלטה שלא להחליט בעניינו של רובן ראיוס?

א. בדיחה

ב. שכונה

ג. קרקס

ד. כל התשובות נכונות

אני מודה, לקח לי כמה דקות להתאושש. אז קראתי פעם נוספת את ההחלטה. ואז שוב. אולי פיספסתי משהו? אולי ההגנה סגרה הסכם טיעון עם שולה זקן? ואז התעכבתי רק על השורות האחרונות של כבוד הדיין עמנואל סלע: "אני דוחה את מתן ההחלטה משני טעמים: 1. הצורך לצפות בשידור המשחק על מנת לקבוע עמדה באשר לנסיבות. 2. לאפשר לשחקן ליצור קשר עם האחראית על פעולות ההתנדבות במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה".

אז בואו נתעלם לרגע מן העובדה שהתיקול הפראי של ראיוס ברפי דהן שודר ומוחזר עשרות אם לא מאות פעמים (וזו לא הפרזה). בואו נתעלם לרגע מן העובדה שלסלע היה שבוע נוסף כדי לצפות כאוות נפשו במשחק בעוד ראיוס שוהה בספרד. בואו נתעלם לרגע מן העובדה שמדובר בטיעון מגוחך עד כאב. ובעיקר – בואו נתעלם באלגנטיות גם מהנימוק השני, המביך עוד יותר, כי איך לעזאזל קשורה הפעילות ההתנדבותית של ראיוס לעונש?

אבל איך נוכל להתעלם ממילותיו של סלע עצמו רק שתי פסקאות מוקדם יותר? וכך כותב הדיין על הפגיעה בדהן: "תיאור יבש זה אין בו די כדי לתאר את המציאות לאשורה, שהרי המשחק שודר בטלוויזיה והאירוע המדובר שודר בהילוך חוזר מספר רב של פעמים". לא נגעתי.

איפה היית בשבוע האחרון? הדיין עמנואל סלע(צילום: אורן אהרוני)

אז מה היה לנו? פעם אחת קובע סלע שהאירוע שודר מספר רב של פעמים,

ומיד לאחר מכן אותו סלע מבקש ארכה כדי לצפות במשחק. מבולבלים? גם אנחנו.

בואו נמשיך בכל זאת. "לקבוע עמדה באשר לנסיבות", מבקש סלע. ואני מבקש רק להבין – נניח שבמשך כל המשחק קילל דהן את ראיוס, משל היה מרקו מטראצי בגמר מונדיאל 2006, אז מה? ואיזו השפעה משפטית (אני מזכיר לכם שמדובר בבית דין) אמורה להיות לכך על העונש? לעמנואל סלע פתרונים. כי אנחנו כבר ממש חסרי אונים.

בקיץ הקרוב ימלאו שנתיים לכהונתו של אורי גורן כנשיא בית הדין העליון. גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בת"א בדימוס, הונחת בהתאחדות ברעש, צלצולים והבטחות בדבר "החמרת הענישה" "וגיבוש קו אחיד בפסיקה". מטרות יפות, כבוד השופט, רק חבל שלא עידכנת את עמנואל סלע.