שירי מימון בהופעה: כוכבת פופ מנצחת
הופעת הבכורה בסיבוב החדש של שירי מימון היתה מתוקתקת ומהודקת, והוכיחה: יש לנו כוכבת פופ אמיתית, מלאת אנרגיות וביטחון עצמי, ובעיקר כזו שלא מתחנפת או מנסה להיות משהו שהיא לא. איך אומרים? רוצו לראות ולשמוע
את העיסוק במצבו העגום של הפופ הישראלי אפשר כבר להגדיר כעתיק יומין. לא פעם נאמר שמאז שנות ה-80 לא קמו במחוזותינו כוכבי "פופ נטו" ראויים, כאלה שלא מתחנפים לז'אנרים אחרים ולא מתביישים להצהיר שזה מה שהם עושים. בשנים האחרונות התחדד הדיון ועסק בהיעדרה של כוכבת פופ אמיתית כחול-לבן שלא מתיימרת לבחון גבולות שלא לה, להיות משהו אחר ממי שהיא, או ללכת בדרכים מוזיקליות עקלקלות.
אמש (שישי), עם פתיחת מופע הבכורה בסיבוב החדש של שירי מימון, אפשר לומר שנמצאה האבידה. מימון קטנת הממדים הוכיחה שהיא כנראה הכוכבת הגדולה ביותר בישראל נכון להיום, ושיכולותיה - הן הקוליות, והן הבימתיות - הן מהגבוהות ביותר שנראו כאן, ועומדות בסטנדרטים של מופעי דיוות הפופ העולמיות העדכניות, לא פחות.
כשהיא מלווה בתהילת "אקס פקטור", לאחר גלגולה בתעשיית הריאליטי ממתמודדת לשופטת (כולל הופעת אורח של הזוכה רוז פוסטנס) וכשהיא מלווה בתשעה נגנים מופלאים (ובהם שלושה נגני כלי נשיפה אדירים), ביצעה מימון באולם רובינא של "הבימה" את הלהיטים הגדולים משלושת אלבומיה, וגם כמה נוספים שלא נכללו בהם.
חלקו הראשון של המופע כלל בעיקר את הבלדות הגדולות מהחיים, שהיו לכרטיס הביקור שלה בתעשיית המוזיקה. "כמה פעמים", "השקט שנשאר", "כמה את יפה", "יא מאמא" של שמעון בוסקילה במרוקאית שוטפת, ורבים אחרים בעיבודים מרתקים שנעשו במיוחד למופע. אך ללא ספק שיאו של פרק זה היה "כשהלכת" היפהפה, שיר שכתבה בעצמה לאחר נפילתו של אחד מחבריה בצבא. נדמה שממש כמו שקרה לשירי על הבמה, גם בקהל לא נותרה עין יבשה לאחר שסיפרה את סיפורו של יוסי, והדבר גם נשמע היטב בקולה.
פרט לכמה שירים, חלקו השני של המופע היה קצבי יותר, וגם משעשע. מימון סיפרה את סיפורי השירים ואת קורותיה מאחורי הקלעים של הבמה בכמות נכונה, ובאווירה מצחיקה למדי ("לאלה שיושבים ביציע ורואים אותי בקטן, גם מקרוב זה אותו דבר"). בחלק זה, לאחר החלפת בגדים קצרה בהופעתה של רוז פוסטנס האורחת, שגם התכבדה בביצוע האדיר שלה ל"My Way" כשהיא לבדה על הבמה, התפוצצו האנרגיות של מימון כולן.
בעזרת "תאהבי קצת את עצמך", "לאן שלא תלכי" ועוד רבים רבים מלהיטיה הגדולים והסוחפים (וכבר יש המון כאלה, כמעט בלי ששמנו לב), הצליחו מימון ולהקתה הנהדרת להקפיץ את הבימה ולהרים על הרגליים את הקהל כולו, שנהר אל קדמת הבמה ופירגן לה מחוות נאות.
לביצועים המוצלחים ומלאי הביטחון והכישרון של מימון, שלוו כאמור בעיבודים טובים מאוד, יש להוסיף גם את הבמה המעוצבת,
את הכוריאוגרפיה הקלה ואת עבודת התאורה שכמותה נדיר לראות במופעים מקומיים. כל אלה לא השאירו מקום לטעויות. המופע היה מדויק, מהודק ומתוקתק, בדיוק כמו שמימון הוכיחה לאורך הדרך שהיא אוהבת את הקריירה שלה, בדיוק כמו שצריך להיראות מופע פופ.
אם צריך בכל זאת לציין משהו שלא היה מושלם במופע (ביקורת, בכל זאת) אז בהחלט אפשר היה לצרף למימון כמה זמרות ליווי, לצד קולה הדומיננטי, ואולי גם עוד איזה שמלה דרמטית שתוחלף במהלך הערב ותשלים את הלוק הכולל. אבל אלה באמת קטנות, ובשורה התחתונה מדובר באחד המופעים הטובים שראיתי של אמן מקומי בזמן האחרון.
אז גבירותיי ורבותיי, אפשר עכשיו להכריז: יש לנו כוכבת פופ ישראלית ראויה ואדירה. ואיך אמרו פעם בביקורות? רוצו לראות. פשוט כך.
הופעתה הבאה של שירי מימון בתיאטרון הבימה תתקיים ב-4 באפריל
