"אנחנו רוצים להעביר מסר להורים שעל הילדים להתרחק מהאינטרנט. האינטרנט הורג", אמרו במשפחתו של אופיר רחום ז"ל עם היוודע דבר הרצח ונסיבותיו. אמירה מרתיעה אבל מובנת. מבחינתה של המשפחה, אם לאופיר לא הייתה גישה לאינטרנט הוא לא היה נרצח.
כמתבקש ממדיום שמשתקף בתקשורת כמועד לסכנות אפלות, התפרסמו בסוף השבוע האחרון סיפורי לוואי ספקולטיביים מסמרי שיער. למשל, העובדה שיום לאחר שנודע על מותו קיבלו חברי הרשימה של רחום ב-ICQ את ההודעה "I’m still alive"; האפשרות שהרוצחים בחרו בו בחירה מחושבת בשל הדעות הימניות שפרסם באתר הבית שלו; הקלות המטרידה שבה יצרו הרוצחים דרך הנערה קשר בלתי אמצעי עם הנער; ומעל לכל, האופן השטני שבו ניצלה המפתה את תמימותו ואת עולם הפנטזיות של נער בן 16.
זרים ברשת לא יבינו זאת. כמו כל המדינה, גם המשתתפים בצ'ט שבו אני מבלה בו מדי פעם, דיברו בסוף השבוע על הרצח המזוויע, אבל מנקודת מבט שונה לגמרי. הדבר שהעסיק אותם במיוחד היה מהות הקשר "הווירטואלי" שקיים רחום עם הבחורה הזו בשבועות שקדמו למותו, והאופן שבו פותה. כל אחד מהמשתתפים בצ'ט חווה בעצמו היכרות כזו או אחרת באמצעות האינטרנט, ומעבר למחשבה הבנאלית "זה יכול היה לקרות לי", היה שם משהו מטריד בהרבה.
אפשר כבר לקבוע בוודאות כי המקרה הזה יהפוך לאבן דרך במבחן של האבסורד שבמפגש באינטרנט. הוא ממחיש באופן מעורר חרדה, בוודאי אצל זרים למדיום הזה, עד כמה שרויים שני הצדדים לקשר האינטימי במציאות אחרת, דמיונית. כפי שיודע כמעט כל גולש שמבלה בצ'טים ובפורומים ברשת, בדרך כלל מסתיים קשר כזה בניפוץ כואב של פנטזיה, בתחושה חמוצה של ריקנות, שבאה אחרי שיורדת רמת האדרנלין המשכר. הפער הזה בין מה שהתחולל בראש של אופיר רחום בשבועות שקדמו למותו, לבין מה שהתחולל בראשה של הבחורה שפיתתה אותו - הוא המצמרר באמת.
הבלתי נתפס האמיתי בסיפור הזה הוא הניצול הזדוני של האשליה המתוקה (והשכיחה כל כך) של אופיר שהנה, הוא עתיד לקיים קשר עם בחורה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. העובדה שקיום שיחות אינטימיות שבהן מן הסתם חשף את עולמו הרגשי הובילה לחיסולו, היא צומת אקטואלית שמביאה את הדמוניזציה של האינטרנט בתפיסה הציבורית לשיא דרמטי.
הרוצחים, ובראשם הבחורה, ניצלו באופן ממולח ביותר את נקודות התורפה המרכזיות של האינטרנט, אלה שמביאות על הרשת התקפות של זרים: חוסר הידיעה לגבי הפרטנר שלנו לקשר שהוא לעתים בעל עוצמה רגשית גדולה, כשהדבר היחיד שמאפשר את קיומו הוא החיבור לאינטרנט. ועל הרקע הזה, האמירה של המשפחה מקבלת תוקף מטריד במיוחד.
ברוב המקרים המידע שיכול "להציל" אותנו, ירסק בעצם את הפנטזיה, ויהפוך את הקשר לבעייתי עד לא רלבנטי. הפרשי גילאים, מיקום גיאוגרפי, תפיסות פוליטיות והשקפות עולם, כל אותם פרטים מציאותיים שעלולים לפורר את המכנה המשותף המדומה. היעדרם של פרטים כאלה, או העדר כלים מקובלים לבררם, הוא שמעניק לרשת את הממד הפנטסטי, וגם את העוצמה שיש להתקשרות אקסקלוסיבית זו.
קו אפור וחמקמק עובר בין הכוח לחולשה במדיום הזה, וחצייתו היא עניין של שיקול הדעת והגבולות שמציב המשתמש. עבור רבים כל כך, ובינתיים גם עבורי, יש במה שנחשב כצד המפחיד של האינטרנט, גאולה. כן, פשוט גאולה. עבור אופיר רחום זה היה האבדון.
ריקי כהן, עורכת ב-ynet
