שתף קטע נבחר

פרשת שבוע: חופשת לידה כפסק זמן

התורה רואה בתקופה שלאחר הלידה מועד לפסק זמן, המלווה בלידה רוחנית ורגשית של האישה, והזדמנות להגדיר מחדש את צרכיה בתחום המשפחה והקריירה. אמהות שיצאו מהתקופה המבלבלת לעבר התחדשות, ישפיעו גם לטווח ארוך על חיי ילדיהן. פרשת שבוע כלכלית

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאַה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלשִׁים יוֹם וּשְׁלשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: (ויקרא יב, 2-4)

 

 

התורה בוחרת לראות בתקופה שלאחר הלידה מועד לפסק זמן בשל השינויים הפיזיים המתרחשים בגוף האישה. פסק זמן זה הוא גם תקופה של היטהרות המלווה בלידת תינוק חדש. ללידה של תינוק מתלווה גם לידה רוחנית ורגשית של האישה. זו הזדמנות מצוינת לעצור ולהגדיר מחדש את הציפיות שלה מעצמה, ולבחון בצורה יסודית את הצרכים שלה וכיצד היא רוצה למלא את חייה. צרכים אלו קשורים אולי לעולמה הפנימי, לעולם העבודה, המשפחה או הזוגיות.

 

כבר מתקופת המקרא, בפסוקים של תחילת הפרשה שלנו פרשת תזריע, מקבלת האישה לגיטימציה לפסק זמן, והוא חיוני כדי לערוך התבוננות פנימית משמעותית וכמנוף לצמיחה אישית. התורה מגדירה את התקופה שלאחר הלידה כתקופת מעבר בין טומאה לטהרה. בדומה לכך יכולה האישה לבחור להתייחס לתקופה זו כתקופת מעבר אל התחדשות עצמית ולקראת התחלות חדשות.

 

בין מימוש להגשמה

אם נתייחס להגדרה המודרנית של המושג "קריירה" כאל כלל מניפת העשיות של האדם, נוכל לכלול גם את ה"אימהות" כחלק מהקריירה שלנו. הסתכלות על "קריירה" בהיבט הזה – מרגיעה מעט את הרגשות. חופשת הלידה היא תקופה לעיתים מבלבלת עבור נשים. ניתן לעשות קצת סדר במחשבות, אם נצליח להבדיל בין "מימוש" לבין "הגשמה תעסוקתית". האם המושגים חייבים להתקיים ביחד? איך אני יכולה להיות ממומשת? האם אני חייבת להגשים את עצמי תעסוקתית עכשיו?

 

יש הרואים בהחלטתן של נשים לגדל את ילדיהן ולבחור באימהוּת סוף ליכולת המימוש העצמי של אותן הנשים וסוף לקריירה שהיתה יכולה להיות להן. מאידך נשים רבות רואות באימהוּת חלק משמעותי ונכבד מהמימוש האישי שלהן ואינן מתביישות בה כלל וכלל. הן בוודאי לא רואות בבחירתן לגדל ילדים סוף לקריירה שלהן. גם כשאישה מחליטה לעכב או לדחות את פיתוח הקריירה שלה לשנים בהן ילדיה יתבגרו, נעשית ההחלטה מתוך בחירה מודעת ומתוך הגדרה אישית לערך "מימוש". האימהות נתפסת על ידיהן כחלק מהגשמתן האישית – ולא כאילוץ המעכב מימוש.

 

אחד הגורמים המשפיעים על איך נשים מגדירות לעצמן הגדרות הקשורות במימוש והגשמה הוא האופן שבו האימהות שלהן הגדירו מושגים אלו. אגב אותו מצב יכול להשפיע באופנים שונים על נשים שונות, למשל: אמא שתמיד הייתה בבית בשעת צהריים – האם בתה תרצה לנהוג כמוה עבור ילדיה? או שדווקא תבחר במודעות שלא לנהוג כמו אימה? ילדה שגדלה כ"ילדת מפתח" – האם תרצה שגם ילדיה יגדלו כמוה? או שאולי דווקא תבחר להעניק להם ילדות אחרת?

 

אין כאן "נכון" ו"לא נכון", אין כאן "בסדר" או "לא בסדר". אך כדאי להיות מודעות ולהבין מאיפה התפיסות שלך הגיעו. בהקשר זה אומר רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) על פסוק זה שבפתח הפרשה: כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר - ראשי תיבות "זכות". בכך מרמזת התורה שדרכי הילדים והתנהגותם בשנות חייהם באה על פי רוב בזכות האם. 

 

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דור שפיר
מרים שפיר
צילום: דור שפיר
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
מומלצים