שתף קטע נבחר

צפתה בילדיה נשרפים: "ניסיתי לכבות בידיים"

ניסוי שהשתבש באירוע לכל המשפחה גרם לאש שאחזה בשני ילדים שצפו בו, לעיני אמם המבועתת. "שני הילדים בוערים מולי, את מי מכבים ראשון?", היא שחזרה. הילדים, בני 7 ו-9, נפצעו קשה ובינוני

סיוט נורא מזה לא ניתן לדמיין. ל', שלקחה את שני בניה לאירוע בכיכר רבין בשבוע שעבר, שמחה לראות אותם מגלים התעניינות ונוטלים חלק בניסויים שהודגמו שם. אולם החיוך התחלף במהרה בפאניקה, כשאחד המיצגים השתבש ול' מצאה עצמה צופה בילדיה עולים באש. "אני לא יכולה לשכוח את הבעות הפנים שלהם", היא מספרת, "והמחשבה הראשונה - את מי מצילים קודם?".

 

עוד חדשות ועדכונים בפייסבוק של ynet

 

זה לא אמור היה להסתיים כך. ל' לקחה את בניה יואב (7) ויונתן (9) לאירוע שנערך ביום רביעי כדי לחשוף אותם לדברים שהם אוהבים. "אנחנו הורים שמאוד משקיעים בילדים", ממשיכה ל' בדמעות, "רצינו לתת מענה לסקרנות שלהם. מעבר לכך, כתושבי תל אביב, בשבילנו כיכר רבין היא הבית. זה המקום הכי בטוח מבחינתנו".

 

לל' הצטרפה שכנתה, ועמה בנה עומרי (9), חברם של שני האחים. הילדים התרשמו מסוללת "כיפת ברזל" שהוצבה בכיכר ואז נכנסו לאוהל של רשת אורט במקום, שעליו נכתב "מעבדת רחוב". "אני אימא דאגנית מאוד, ולפני שהילדים נכנסו, נכנסתי פנימה בעצמי כדי לראות מה עושים שם", מבהירה ל'.

 

"ראיתי כל מיני עמדות של ניסויים: מכוניות שמרכיבים, עמדה למילוי קוביות עץ במים ללימוד עקרון הציפה, עמדה של רובוטים ועוד", היא ממשיכה. "את כל התחנות הפעילו נערים ונערות צעירים, ואני זוכרת היטב שעוד הסתכלתי סביב וחיפשתי את המבוגר האחראי".

 

שלושת הילדים נעצרו ליד גיגית מים ובה סירת פלסטיק זעירה, כדי להדגים פעולתו של מנוע קיטור. "המדריכה התלהבה מהילדים. 'איזה חמודים', היא אמרה להם", משחזרת ל'. "שלושתם עמדו ליד הגיגית, והסתכלו לתוכה ממרחק אפס. אני ושכנתי עמדנו ממש מאחוריהם, השגחנו עליהם הכי צמוד שאפשר".

 

"האחראית הסתובבה ונעלמה"

אלא שאז משהו השתבש. ככל הנראה נשפך יותר מדי חומר דליק, והניסוי יצא מכלל שליטה. "פתאום היה מין רעש כזה, וראיתי מול העיניים להבה ענקית, והילדים שלי בתוכה", נזכרת ל' בבכי. "העיניים ראו, אבל המוח לא עיכל. לא הבנתי".

 

"הילדים הסתובבו אליי, בוערים. האש אחזה בהם בגוף, בפנים. אני לא יכולה לשכוח את הבעות הפנים שלהם. הם היו מבועתים. את קולות הזעקה שנפלטו מהם. והריח... ריח של עור חרוך. של שיער שרוף. כולם מסביבי היו בהלם. בזווית העין ראיתי את האישה שהייתה אמורה להיות אחראית, מסתובבת ונעלמת מהמקום".

 

ל', קצינת מבצעים בעברה הצבאי, החלה לפעול "על אוטומט". "שני הילדים בוערים מולי, את מי מכבים ראשון?", היא משחזרת את המחשבה הראשונה שחלפה בראשה ועונה באותה הנשימה: "את זה שקרוב אלייך יותר. יונתן היה קרוב אליי יותר, אז הסתערתי עליו והתחלתי לנסות לכבות אותו עם הידיים".

 

"כשהאש לא כבתה, זרקתי אותו לרצפה ונשכבתי עליו, לחנוק את האש. תוך כדי זה צרחתי, 'תעזרו לי לכבות את הילדים'. אני לא יכולה לסלוח לעצמי על זה שבאותן שניות יואב היה בעצם לבד, בוער". חברתה של ל', שגם בנה עומרי נכווה מהניסוי, כיבתה בסופו של דבר את האש שאחזה בעומרי וביואב.

 

"הכול מסביב נמשך כרגיל"

אבל הכשל הגדול רק החל כאן. "לא היה שום נוהל פינוי מסודר", נזכרת ל' בזעם, "לא היה מטף באוהל, לא צוות עזרה ראשונה. מקום שעושים בו ניסויים עם חומרים דליקים, וכלום. הילדים בכו וזעקו, אנחנו האמהות עמדנו וצרחנו 'אמבולנס, אמבולנס', ואף אחד לא ניגש. הכול מסביב נמשך כרגיל בכל התחנות".

 

שתי הנשים נאלצו להוציא את ילדיהן מהאוהל בכוחות עצמן. "התחלנו לרוץ איתם לכיוון הכביש, בצרחות 'תעזרו לנו, תעזרו לנו'. הרמתי את יואב על הידיים, את יונתן משכתי לידי. אמבולנס לא היה בכלל באזור. לא היה אף אחד אחראי שייקח פיקוד".

 

"צרחתי שיביאו לי מספריים ומישהו עזר לי לגזור את הבגדים כדי שלא יידבקו לילדים לגוף. גם לא ידעתי מה החומר שבער, פחדתי שזה משהו שישרוף להם את קנה הנשימה", מוסיפה ל'. "תוך כדי הלחץ והצרחות, התחננתי לאנשים שירוצו לאוהל ויבררו מה החומר הזה כדי שנדע מה להגיד בבית החולים. אמרו לי שזה אלכוהול 95% או אתנול".

 

"אימא, למה הם שרפו אותי?"

הילדים הובהלו לבית החולים איכילוב בעיר, ושם אושפזו במצב קשה ובינוני. "אימא, אני כועס. לא עשיתי כלום. למה הם שרפו אותי?", תוהה יואב בן ה-7 בעודו נאנק מכאבים עם כל מילה שהוא מוציא מפיו. רק ביום ראשון בצהריים הוא שוחרר ממחלקת הטיפול הנמרץ, כשפניו וחזהו חבושים ומכוסים כוויות בדרגות 2 ו-3.

 

בלילות, מתוך שינה, הוא עדיין צועק ומנסה בתנועות ידיים לגרש את להבות האש שאוחזות בו. לצדו שוכב אחיו הבכור יונתן, שגם הוא מתמודד עם כאבי התופת שמסבות לו הכוויות הרבות בפניו ובפלג גופו העליון. "רק באתי והתעניינתי. נכון שהם יקבלו עונש?", ממשיך יואב בתקווה.

 

גם ל' ובעלה זועמים. "איך ייתכן שאחרי מקרה כזה, האירוע נמשך כרגיל?", היא שואלת בכעס. "למה המשטרה לא עצרה אותו? למה רשת אורט לא הפסיקה מייד? זה מוסד חינוכי, אלה ערכים? להמשיך אירוע כשתלתלים שרופים של ילדים עדיין על רצפת האוהל? איפה משרד המדע שהיה אחראי? מה היה קורה אם היה שם פיגוע, מי היה נותן מענה? כל הגורמים הפגינו אדישות מוחלטת".

 

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר אתמול כי המקרה נמצא בחקירה וכבר נגבו עדויות, חלקן באזהרה, מגורמים שונים שהיו מעורבים בו. מרשת אורט נמסר בתגובה: "אנו נמצאים בקשר רציף עם המשפחות, נפגשנו עמן בבית החולים ואנו מאחלים החלמה מהירה ושלמה לילדים. נסיבות האירוע נבדקות, אולם יודגש כי כל הפעילות במקום התקיימה על פי הנהלים הנדרשים".

 

ברשת ציינו גם כי "ההדגמה שבוצעה באירוע נערכת בפני תלמידים בבתי הספר של אורט ברחבי הארץ ובמסגרת פעילויות שונות כבר מספר שנים באופן תקין ומוצלח". ממשרד המדע נמסר בתגובה: "משרד המדע מאחל החלמה מהירה לילדים ונרתם לסייע למשפחה ככל יכולתו. מטעמי צנעת הפרט המשרד לא יתייחס לסוגיות המועלות בתקשורת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: liquidlibrary
"העיניים ראו, אבל המוח לא עיכל"
צילום: liquidlibrary
מומלצים