שנתיים בכלא האיראני: "הם ידעו שאני יהודי"
הצעיר האמריקני ג'וש פטאל, שאביו ישראלי, נכלא ב-2009 עם שניים מחבריו, שיין באואר ושרה שורד. בביוגרפיה שלהם מספרת שורד על החיים בבידוד ובאואר משחזר כיצד הציע לה נישואין בכלא: "הכנתי טבעת מחוט ממגבת"
מה שהחל כטיול בהרי עיראק-כורדיסטן הסתיים ב-781 ימים בכלא. שלושה תיירים אמריקנים, שחצו בטעות את הגבול לאיראן ב-2009 ונכלאו למשך יותר משנתיים, מספרים כעת את חוויותיהם מהכלא בטהרן בביוגרפיה חדשה. שניים מהשלושה - שיין באואר ושרה שורד - משחזרים את האירוסין בכלא, השלישי - ג'וש פטאל - חושף כי שוביו ידעו שהוא יהודי.
"לא ידענו שהגענו במהלך טיול לגבול איראן-עיראק. כאשר השומר קרא לנו הגענו, ואז הבנו - וואו, אנחנו במקום הלא נכון, לא התכוונו להיות כאן", שחזר פטאל, שאביו מחזיק באזרחות ישראלית. לדבריו, האיראנים ידעו שהוא יהודי - אף שרשמית הדבר לא נחשף עד שחרורו מהכלא. "כל כך פחדתי בחודשים הראשונים - יהודי שאביו ישראלי בכלא האיראני - אבל בנקודה מסוימת קיבלתי את זה", אמר פטאל ל"פילדלפיה ג'ואיש אקספוננט". "הם כבר ידעו. אם הם היו רוצים לעשות משהו, הם היו עושים".
אביו של פטאל, יעקב, עלה לישראל מעיראק ב-1951. אחרי ששירת בצבא, הוא היגר לארצות הברית. קרוביו עדיין חיים בישראל. לפטאל, שלומד כיום היסטוריה בניו יורק, יש תינוק בן שבעה חודשים. חוקריו האיראנים של פטאל הבינו כי הוא יהודי שבועות אחרי שנכלא, אבל לדבריו הם לא התייחסו אליו באופן שונה. הוא סיפר כי ניסה לשמור כמה מסורות יהודיות ב-100 הימים הראשונים, שבהם שהה בבידוד, אבל שב לחיות כחילוני לאחר שהחל לחלוק חדר עם באואר.
בביוגרפיה, "A Sliver of Light", מספרת שורד על ההבנה שהשלושה נמצאים באיראן, מדינת אויב. "גילינו שהמסלול שעשינו היה לאורך הגבול, אז כשהשומרים קראו לנו - הם בעצם קראו לנו לעבור את הגבול לאיראן", אמרה שורד על האי-הבנה שהובילה לשנתיים מאסר בכלא "אבין".
האמריקנית הצעירה העבירה חודשים ארוכים בבידוד באותו כלא. "בידוד מביא אותך למצב כמעט חייתי. העברתי שעות רבות ביום כורעת לעבר חריץ הדלת שדרכו מכניסים את המזון, מקשיבה לקולות מבחוץ, רק כדי לא להרגיש כל כך לבד. ניסיתי לשמור על קור רוח, אבל היו זמנים שבהם איבדתי שליטה, צעקתי ודפקתי על הקירות".
"אסירות מסרו לי פתקים והעבירו ממתקים"
בראיון ל"יאהו", סיפרה שורד כי אהבתה לשיין ולג'וש, והתמיכה של שאר האסירים, סייעה לה לשמור על מצב רוחה בזמנים קשים מאוד. "אסירים תמיד מצליחים למצוא דרך להתקשר", אמרה שורד. "היו כל כך הרבה נשים בפנים שעברו על החוקים, מסרו לי פתקים והעניקו לי ממתקים. לפעמים האסירות דחפו את השומרים ושלחו את הידיים לעברי רק כדי לומר לי שהן אוהבות אותי ושהן מקוות שאשתחרר. החיזוקים הללו השאירו אותי בחיים בכלא".
אולי הרגע המרגש ביותר, פרט לשחרור, היה האירוסים בין שורד לבאואר, שמאז התחתנו. "לא רציתי להציע לה נישואין בכלא. אבל התחלנו להבין ששרה תשתחרר לפנינו, והחלטתי להציע לה נישואין כי לא ידעתי מתי אראה אותה שוב", שחזר באואר. "רציתי שהיא תדע, אז לקחתי חוט מהמגבת שלי וכמה בגדים - והכנתי טבעת. יצאתי לאגף הפתוח בכלא, הסתתרתי מהמצלמות וכך השומרים לא יכלו לראות אותנו - והצעתי לה נישואין".
שורד, ששוחררה ושבה לארצות הברית שנה לפני באואר ופטאל, אמרה שזה היה "נורא" לעזוב את הארוס שלה וחבר אחר בתוך הכלא. "כשלראשונה גיליתי שאני הולכת להשתחרר, סירבתי. ואז זה נקלט, והבנתי שאני יכולה לעשות את השינוי - ובמשך שנה חציתי את המדינה כדי לעזור בכל דרך שאני יכולה".
היא נפגשה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, ובסיוע של שחקן הקולנוע שון פן הצליחה להביא לשחרורם של באואר ופטאל. "פן שיחק תפקיד מאוד חשוב, בכך שהביא את נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, שהלך לעולמו מאז, להתקשר לאחמדינג'אד ולשוחח איתו על הנושא. בין צ'אבס לפן הייתה מערכת יחסים מצוינת, וצ'אבס גרם לאחמדינג'אד להסכים לשחרור".
לפנייה לכתב/ת 
