חמישה אני יודעת: הגדה פמיניסטית לפסח

מה משותף לראשת ישיבה בכורדיסטן, רבנית אורתודוקסית שנספתה בשואה , לוחמות מחתרת יהודיות וסוכנות ביון חשאיות? הרבה לפני אליס מילר וקורס הטיס, הייתה ההיסטוריה היהודית רצופה בדמויות מופת נשיות - גם אם אנונימיות ו"נעלמות". הגדת פסח פמיניסטית חדשה מבקשת להזכיר כי גם גאולת מצרים אירעה "בזכות נשים צדקניות", והיא מעלה על נס את דמויותיהן ופועלן של נשים יהודיות – מאז ועד היום.

<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

למרות שמה, "והִגַדתְ לבִתךְ" (הוצאת "חממה ספרותית") של טליה מרים גולן אינה קוראת תיגר על הציווי המקראי בלשון הגברית "והגדתַ לבנךָ" לספר לדור הצעיר על יציאת מצרים. ארבעת הבנים בהגדה נשארים ממין זכר, וגם ה"מה נשתנה" ו"חד גדיא" לא עוברים רפורמה, אך ביניהם ייחשפו משתתפי הסדר לסמלים נשיים שההיסטוריה אולי שכחה, אבל אין הן אגדה.

גולן, אשת חינוך מיוחד במקצועה, ודור שלישי ל"אספני הגדות" נלהבים (יש דבר כזה), עמלה וליקטה חומרים לחיבורה במשך עשרות שנים (!) – ועכשיו יש לה גם אחת משלה. "אין רב ואין זרם שלא חיבר לפחות הגדה אחת לפסח, ומכולן נפקד מקומן של הנשים", הסבירה את הדחף, "לי כאישה זה חסר. מה, אין נשים יהודיות שראוי לזכור אותן? ללמוד מהן?".

כל מה שרציתם לדעת על חג הפסח - וגם הגדה להורדה חופשית

מתוך ההגדה:

"בת המבקשת למחוק את שונותה - מה היא שואלת? 'מדוע אתן מתעקשות לדחוף את הנשים לכל טקסט, ולמה שאלות של מגדר חשובות לכן כל כך?'. 'לכן ולא לי המאבק הזה', אומרת הבת, ומוחקת את מאבקן של דורות נשים שקדמו לה".

"ספרו לה על הדרך שעברתן בדרך אל שולחן הסדר. ספרו לה על נשים בנות זמנינו שאינן יכולות לשאול (המוכות, העגונות, האנוסות, המושתקות), הזכירו לה שגם היא יצאה ממצרים ושאבד הכלח על שאלות של מגדר ושחרור האישה".

"במצב העניינים הנוכחי, כהרף עין היא יכולה למצוא עצמה במצבן, משועבדת במצריים של כאן ועכשיו" ("והגדת לבתך", עמ' 29).

למכירת החמץ של ynet וארגון רבני צֹהר - לחצו כאן

לא עוד אינציקלופדיה

"אוהבים לומר שדווקא החרדים מדירים נשים, אבל אני גדלתי וחונכתי בתוך המסגרת הממלכתית-דתית, וגם שם הסביבה הייתה נטולת דמויות מופת נשיות", מעירה גולן, "אז למי כמתבגרת את אמורה להתחבר? מי אמור להיות לך מקור השראה? בילדותי כל אלה היו רק גברים".

בהגדה החדשה צצים, לצד הטקסט המסורתי והמוכר, קטעים שונים המאפשרים לקורא להסיט את המבט אל עבר עולם תוכן עשיר - יהודי וגם נשי. במלאכת מחשבת שולבו דברי חוכמה ופרשנות של נשים לקטעי ההגדה השונים, וגם סיפורים קצרים על דמויות מרתקות – אך אנונימיות-לחלוטין.

למה דווקא בהגדה לפסח?

"מהותו של החג הזה היא העברת המסורת לדור הבא, ואם זה לא הזמן המתאים ביותר לדבר על אמותינו ונביאותינו לדור הצעיר - מתי כן? כאשת חינוך היה לי גם חשוב שהכרת העבר והמסרים שבתוכו יבואו בצורה פרקטית".

"יכולתי לפרסם אינציקלופדיה על דמויות מופת נשיות יהודיות, שאנשים יקנו וישימו יפה על המדף 'כי זה חשוב', וזה בוודאי היה מאפשר לי להכניס עוד הרבה שנשארו בחוץ. אבל היה חשוב לי יותר שזה יהיה כחלק משימוש שוטף. שיהיה מישהו או מישהי ליד השולחן שיגיד 'וואוו, איזו אישה מיוחדת', או 'איזה פרשנות מיוחדת יש לקטע שקראתי זה עתה' - שהן תהיינה נוכחות בשולחן החג כל שנה מחדש".

יהודיות מהאגדות

יודעים מי הייתה רחל מורפורגו? (תשובה: משוררת ותלמידת חכם מהמאה ה-18). ומיהי יהודית נסיהו פרידמן? (סוכנת המוסד הראשונה). ומה עם סוניה דיסקין? (פוסקת, בת הישוב הישן בירושלים, כונתה "הרבנית מבריסק"). בכל דף בהגדה נחשפת "הפתעה" חדשה. "הנשים האלה כולן עשו דברים מדהימים, אבל לא שרדו את ההיסטוריה", מסכמת גולן בעצב, "בסופו של דבר קולן לא נשמע".

אחת הנשים שהועלתה על ידה מתהום הנשייה היא רג'ינה יוניס, שהייתה ככל הנראה האישה האורתודוקסית הראשונה שהוסמכה באופן מוצהר לרבנות. היא למדה בבית מדרש לרבנים בגרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1933 כתבה את עבודת הסיום שלה: האם ההלכה מתירה לאישה לכהן בתפקיד רבני? התשובה – מגובה בהוכחות מפוסקי כל הדורות: כן.

מוריה של יוניס שיבחו את עבודתה - אך לא הסכימו להסמיכה לרבנות, ורק לאחר מאבק עיקש נעתר אחד מהם לבקשתה. סיפורה הסתיים באורח טראגי במשרפות טריזנשטאט. רק לאחר נפילת חומת ברלין נמצאה באורח פלא בארכיון כפרי קטן ונידח ליד בירת גרמניה עבודת הגמר שלה על שלל המובאות ההלכתיות שבה, יחד עם תמונתה וכתב ההסמכה הנדיר עליו מתנוסס תאריך ה-25 בדצמבר 1935.

איך מגיעים לדמויות היסטוריות שלא כתבו עליהן?

"כל מה שהייתי צריכה זה למצוא מקור אחד שבו הן כן הוזכרו. לפעמים הייתי שומעת הרצאה כלשהי, קוראת מאמר בנושא אחר בכלל, או תוכנית רדיו שמישהי הוזכרה בה - ואז הייתה צצה אשת מופת כזאת. הייתי רושמת לעצמי את השם ומחכה לרגע של פנאי במוצאי שבת, או ליום חופש, הולכת לספרייה ולמחשב ומתחילה לחקור אחריה".

"זה חיפוש שנמשך שנים רבות. הגעתי למאות נשים שידעתי שאני רוצה לכתוב עליהם, להשמיע את קולן - רק עוד לא ידעתי באיזה פורמט".

לכתוב בין עבודות הבית לגידול הילדים

גולן גדלה בבית אותו היא מגדירה "דתי-ליברלי עם נשמה חסידית" – ונראה שגם פמיניסטי-יחסית. "אצלנו בבית כולם קידשו יחד בערב שבת, בנות נטלו לולב והדליקו נרות חנוכה, לא הייתה הדיכוטומיה הזו בין המגדרים", היא מספרת, "אין בי מקום שזרק את המסורת חלילה. אני בתוך 'זה', מאוד מאמינה בהמשכיות, בלא לשנות. מצד שני מסתכלת על הכול בעיניים פקוחות ומאוד מפוקחות".

כאם לשישה, שאבה גולן השראה מגיבורות ההגדה שלה לחייה שלה בתוך ביתה, בשאלת האיזון בין מאווי הנפש לגידול הילדים וההתמודדות עם התמרונים המוכרים לכל אישה מודרנית. "רחל מורפורגו הייתה בין הראשונות ש'עליתי עליהן'. אני לא יכולה לתאר את ההרגשה לקרוא את המילים שלה, שמגיעות אלי ממרחק של 200 שנה.

"'רק בראשי חודשים נפנתה לכתיבה' - זו הייתה הכותרת אז שצדה את עיניי", היא משחזרת, ומסבירה: "פעם נשים יהודיות נהגו לשבות ממלאכה בראשי חודשים. זה היה הזמן שלה 'לגנוב' לכתיבה".

"אין כמו להרגיש את הסיטואציה הזו על בשרך. את אמא לילדים, עבודות הבית הן בור בלי תחתית - ואת צריכה 'לגנוב' זמן כדי לעשות משהו בשביל עצמך. היה לי כל כך מדהים לגלות את אותו קול של האישה המודרנית שיש לה את המאווים שלה ואת התפקיד הכפול של אמא ואישה עובדת - במישהי שחיה 200 שנה לפניי".

"כותבת שירה ברמה גבוהה? את לא אישה אמיתית" 

אותה רחל מורפורגו הייתה משוררת ולמדנית, בת למשפחת לוצאטו המפורסמת, שהמוכר שבהם הוא הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו). היא רכשה את השכלתה בבית דודיה המלומדים, כשאר בני המשפחה, ומגיל 14 למדה גם מסכתות בתלמוד מהרבנים שלימדו את אחיה. בהמשך למדה תורה מפי דודה, שד"ל (שמואל דוד לוצאטו), משורר, פרשן ופילוסוף.

רחל התחתנה בגיל "מופלג", 29, ומצאה עצמה נקרעת בן גידול ילדים לצורך העז בביטוי עצמי. שיריה מבטאים חיבוטי נפש פנימיים קשים בין עיסוקה כמשוררת לחובותיה כאם ורעייה. הם התקבלו בכבוד והערכה ומשוררי דורה תהו כיצד יכולה אישה לכתוב שירה ברמה כזו.

"בעיניהם הייתה זו תופעה מוזרה ובלתי מתקבלת על הדעת" מתארת גולן כמעט בזעזוע, "אז הם מטילים ספק בהיותה 'אישה אמתית' וכותבים עליה שירים מעליבים מאוד. זה מאוד פגע בה".

הרב פרומן ומשל הלידה 

עם הסיפורים האישיים והנוגעים ללב, מבקשת המחברת ליצור גשר עבור הקורא בין העבר להווה: "הנשים הללו מספרות כל אחת בדרכה, את הסיפור של כולנו. 'העברה בין דורית' חייבת לבוא עם הזדהות ואמפטיה", היא אומרת, "אם אין חיבור שום מסר לא מצליח לעבור הלאה".

"ההבנה שמחלחלת שאני חלק ממארג ענק שהיה - ובעצם אני ההמשך העכשווי שלו. ההגדה היא מקום מאוד ייחודי בתורה, שמעודד לפרש, להוסיף לה רבדים וסיפורים בלי גבול - וכך היא הופכת בעצם לסיפור עמוק ואישי".

טליה מרים גולן, תושבת תקוע, מספרת שהספיקה להראות את ההגדה למי שהיה רבו הנערץ של הישוב, הרב מנחם פורמן, לפני פטירתו. "הוא הסתכל עליה ואמר: כל יציאת מצריים, כל הערב הזה, הוא סיפור של לידה. 'וישמע אלוהים את זעקת בני ישראל' - זו זעקת היולדת, זעקה חזקה ונואשת, ממצוקה גדולה - אבל גם כזו שבאה לפני האושר הגדול של לחבוק ילד, חיים חדשים"

"ההגדה היא למעשה קולה של האישה על המשבר, צועקת מהפחד של הלידה והידיעה שמשהו חדש שלא היה פה לפני כן בוקע. לכן הקולות הללו, של הנשים האלה, הן עוד קול עמוק שצריך לצאת מתוך ההגדה. זו ההיסטוריה היהודית שלנו, ואנחנו לא מפקירים בה את הנשים".