פסח ואתם לבד. איך תתמודדו עם המשפחה?

יש משהו בחגים שלנו שמלווה כמעט תמיד ברגשות מעורבים. לצד החופש, הסמליות של החג וההזדמנות לפיסת משפחתיות מורחבת, ישנה אווירת לחץ המשתנה ממשפחה למשפחה, מחג לחג, אבל כמעט תמיד שם.

עוד בנושא:

אביב הגיע: ניקיון פסח לזוגיות ב-7 צעדים

החכם מתנשא, והרשע שבר לי את הלב

רווקים ורווקות מחפשים אהבה

החגים, ובראשם חג הפסח הארוך והטקסי מכולם, מהווים באופן לא מודע איזו בקרת איכות על מה קורה לכל אחד מהפרטים במשפחה המורחבת והמצומצמת, מה השתנה הלילה הזה מקודמו לפני שנה. המצב קשה כפליים כשאתה רווק, שחצה זה מכבר את השלושים ועדיין מגיע בגפו אל שולחן הסדר, ולא מלווה בפמליה ה"נורמטיבית" שכוללת בן/בת זוג ורצוי צאצא או שניים.

מה קורה שם בעצם? למה דווקא בערב שאמור להיות הרמוני ומשפחתי, ישנה תחושה שחיצי הביקורת חדים מתמיד, שהלבד מכפיל את עצמו ותחושת שפיטה מלווה את הארוחה הזו כמו חזרת ששורפת טוב טוב בנחיריים?

מניסיוני, גם כשהייתי קורבן של הסאגה הזו, "הרווקה המזדקנת" (כולו שלושים וקצת...) והיחידה סביב השולחן שמאכלס זוגות מכל קשת הגילאים כמו תיבת נוח רב דורית, ידעתי שזה לא אישי. אומנם אף אחד אחר לא נחקר בכזו אינטנסיביות על חיי האהבה שלו, אף אחד לא זכה למבטי רחמים (ובאמת שלא היה מה לרחם עלי) ועדיין ניסיתי לגייס אמפתיה ולנסות להבין למה הוריי כה לוחצים ולחוצים.

הסיבה לכך היא בפשטות, השוואתית. אנחנו אנשים השוואתיים. רוב האנשים ימדדו את אושרם, הצלחתם וחייהם ביחס לאחרים וביחס לעצמם מלפני שנה-שנתיים. למה? אולי מתוך רצון להשתפר, מתוך פחד להירדם על המשמר ומתוך יצר תחרותיות והישגיות ששזור בנו ולרוב גורם לנו יותר תסכול ממוטיבציה.

ואז הוא אמר לנו שהוא מאושר! חה חה חה(צילום: shutterstock)

גם המשפחה שלנו לוקה בהשוואתיות יתר, כשעל התזמורת הזו מנצחים ביד רמה ההורים שכמהים לספר לכולם כמה ילדיהם מוצלחים בקריירה, מצליחים בחיים והמדד הכי חשוב במשפחה היהודית – בעלי משפחה משל עצמם! בין אם זה מתוך המסורת היהודית – "פרו ורבו כחול אשר בים", אם מתוך ההישרדות של העם במשך אלפי שנים ואם מהאתוס הציוני שהקמת משפחה הינו משהו פונקציונאלי לקיום המדינה – בכל מקרה, זהו עניין תרבותי כה מושרש וחזק אצלנו, היהודים הישראלים, ובעיקר אצל הורינו שמשום מה נוקפים הצלחה או חוסר הצלחה בתחום הזה כמשהו אישי ופרטי שלהם.

אז הלחץ קיים ומובנה בגנום היהודי, יש לו צורות ביטוי שונות בין משפחה למשפחה, ובסופו של דבר הוא כמעט תמיד אורח כבוד (מפוקפק) בשולחן הסדר. השאלה היא – איך צולחים כך את החג בשלום?

1. תהיו שלמים עם עצמכם.

בואו נזכר בעובדות: זה לא קרה עד היום כי אתם הרי לא מוכנים להתפשר. ברגע שזוכרים את זה ולא את כל אלה שרציתם ולא רצו, תחושת הכישלון הופכת לעצמאות וחוסר פשרות. זה עוזר לזקוף גב ולעמוד בצונאמי המשפחתי הזה.

2. הבינו את הדואגים

.

כל מי שמודאג סביבכם מודאג מתוך המקומות הפנימיים שלו, הסרטים שלו וההשוואתיות שהוא עורך בראשו. אל תפלו למלכודת הזו – זה שלהם, לא שלכם (לכם הרי יש את חשבון הנפש הפרטי, אל תוסיפו על גבכם גם את זה של ההורים).

3. שמחו בחלקכם.

קריירה מצליחה? חברים טובים שתמיד שם? תהליך אישי פנימי מעמיק? אל תשכחו מי אתם ומה השגתם. זוגיות ומשפחה, להבדיל ממה שסביב שולחן הסדר חושבים, זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, זה עוד דבר חשוב.

4. אמונה.

אם בני ישראל חצו את מדבר סיני, גם אתם תחצו את מדבר הרווקות. ולא, זה לא ייקח 40 שנה. אבל זה יקרה. תהיו חזקים באמונה שלכם.

5. קצת אופטימיות.

הרבה פעמים אחרי מכבש הלחצים, התחושה היא שאתם מגיעים לחג בתחושה שנכשלתם במשימה במשפחתית. ברגע שתגיעו זקופים, מחויכים ומצוידים במצב רוח טוב, מהר מאוד המבטים המרחמים ייעלמו כלא היו.

חג שמח!

בואו להכיר רווקים גם בפייסבוק של ערוץ יחסים.

הכותבת היא מאמנת לזוגיות מבית "נקודותיים - מרכז לתהליכי זוגיות", המשמשת כחלק מצוות מומחי Jexperts מבית JDate.