שתף קטע נבחר

במשך תשע שנים השתניתי רק בשבילו

"למה אנחנו פוגשים את האנשים שלנו, מתאהבים בהם, ומאותו הרגע עושים הכל כדי לשנות אותם?" בתום תשע שנות זוגיות, סמדר שילוני לקחה את בן זוגה לסדנה זוגית. הם חזרו קצת פחות עבדים

"מה היית רוצה להכניס למערכת הזוגית?" זורק יורם מדן, מנחה סדנאות לזוגיות ואינטימיות והבעלים של 'קסם המגע הזוגי' שבבית לחם הגלילית. "אני רוצה להביא הכנסה יותר גבוהה", משיב לו בן זוגי מזה תשע השנים האחרונות. הוא יושב מולי בחדר חם ולבן וטהור, ואני מסתכלת עליו עמוק אל תוך העיניים ולא אומרת מילה. "אבל האמת היא שזה לא באמת חשוב לי" הוא מוסיף פתאום. "אני רוצה את זה בעיקר כי אני רוצה לרַצות אותך".

 

עוד בנושא:

אז מהי הדרך הכי טובה לייצר תשוקה בזוגיות?

התערטלות נפשית לקראת בגרות זוגית

 

בחדר שאנחנו יושבים בו הטמפרטורה מושלמת כמו ברחם, ובכל זאת הלב שלי מתכווץ. אני חושבת על כל הדברים שעשיתי רק כי חשבתי שהבנזוג רוצה שאעשה אותם, שזה יקרב בינינו. חתכתי מוקדם ממקום שנהניתי בו כדי לחזור מהר יותר הביתה, אימצתי את השפה שלו, את הדרך שלו לדבר על רגשות. דמיינתי איך הלב שלו נחמץ.

 

 

בבואה דהויה של ציפיות

יורם צייר על הנייר שני עיגולים קצת חופפים, ודיבר על שני אינדיבידואלים שבוחרים לחלוק את החיים שלהם יחד ולא להיעלם אל מערכת היחסים, אבל אני כבר ריחפתי בזמן, תשע שנים אחורה. ככה היינו, כל כך צעירים, כל כך יפים.

 

נכון, היו לנו – ועדיין יש - כמה שריטות עמוקות, בכל זאת, אנחנו הילדים של ההורים שלנו, אבל אלו היו השריטות שלנו. היינו כל כך שונים אחד מהשני. למה, אלוהים, למה אנחנו פוגשים את האנשים שלנו, מתאהבים בהם, ומאותו הרגע עושים הכל כדי לשנות אותם? הרי אם נמשיך ככה, נהפוך לבבואה דהויה של הציפיות של השני, ומי בכלל רוצה זוגיות עם דבר כזה?

 

בראשית היתה פולניה. שם התחנכנו על תורת הפאסיב-אגרסיב, לפיה מן הנימוס הוא לרַצות את הזולת, אבל עמוק בפנים, בחושך, בעצם אנחנו הם אלה שמן הראוי שהזולת יטרח לרַצות. אחר כך באו הקדמה והקפיטליזם והמליצו לנו לקדש את האינדיבידואל. ה'אני' קודם לכל והזולת הוא הגיהינום שגם מרוויח יותר מאיתנו. לכן מן הראוי שנספק רק את עצמנו, נבטא את עצמנו, נשתה קוקה קולה מפחית ושיחנקו כולם.

 

אחר כך נחתנו בעידן הניו אייג' שנשבע לנו שנהיה מאושרים אם רק נצליח לתת ולתת ולתת לאחרים, ושאֶגוֹ זה פויה. ומה הגיע אחר כך? ובכן, אחר כך אני והבנזוג הגענו אל יורם ונחמה מדן, שכבר ישבו, חישבו ומצאו בשבילנו את השילוב הקדוש – בטח, תהיו טובים אל בני הזוג שלכם. איך תעשו את זה? בזה שתהיו טובים אל עצמכם.

 

מתחברת לעצמה מחדש. שילוני (צילום עצמי סמדר שילוני) (צילום עצמי סמדר שילוני)
מתחברת לעצמה מחדש. שילוני(צילום עצמי סמדר שילוני)

 

האנרגיה שבחיבוק

40 שנה הם ביחד. מגיל 15. "יום אחד אשתי אמרה שהיא רוצה לנסוע להודו", מספר יורם. "אנחנו כל כך הרבה זמן יחד, אז אפשר להבין שלא היתה לי שום בעיה עם זה. 'יאללה, תפאדלי. סעי, תיהני', אמרתי לה ובאמת שלא התקשיתי לפרגן. היא קנתה כרטיס לחודשיים וטסה. אחרי שבוע התחלתי להרגיש שמשהו חסר. אחרי שבועיים זה כבר היה בלתי נסבל".

 

"הכרתי את התופעה מהצד כשראיתי אותה על זוגות אחרים, ופתאום אני מרגיש אותה על בשרי. בפעם הראשונה בקשר הזה, קלטתי שאני מסתובב עם מטען של רגשות ולא מצליח לפרוק אותם. תמיד נחמה היתה הסוערת מביננו, הרגשית. אני הייתי קוּל. פרקתי דרכה. עכשיו היא לא פה ואני הולך, מסתובב כאן כמו פצצה מתקתקת... הרגשתי שאני מתחרפן. איך אני אמור להוציא את כל זה?"

 

"אחרי חודש הארכתי את הטיול שלה בשבועיים, וקניתי כרטיס לעצמי", הוא מחייך. "להודו. נסעתי אליה". יורם הדביק את נחמה, ששוטטה באותה שעה במחוזות האצ'ה והפוסיבול. אחרי שהוא פרק מטען של רגשות הם ישבו יחד על גדות אגם בפושקר, הסתכלו אחד לשני בעיניים ונזכרו למה בעצם הם בכלל עוד טורחים להישאר האחד עם השניה ולהיפך, למרות שתכלס כבר מילאו את חובתם האבולוציונית ליקום. "הרבה מאוד זוגות נשארים יחד ולא זוכרים למה", הוא מסביר. אז הם החליטו להציע לאנשים דרך להיזכר.

 

הודו הזכירה להם מדוע הם ביחד. יורם ונחמה מדן (קרדיט: קסם המגע - אפרת כפרי, לי ארבל) (קרדיט: קסם המגע - אפרת כפרי, לי ארבל)
הודו הזכירה להם מדוע הם ביחד. יורם ונחמה מדן(קרדיט: קסם המגע - אפרת כפרי, לי ארבל)

 

יש איזו עוצמה משחררת באדם שקשוב לעצמו ונשאר נאמן למה שהוא שומע, ואפשר ללמוד את זה גם דרך הגוף. בחדר הרחמי שלנו הבנזוג שוכב על הגב ואני יושבת מעליו, מנסה לסדר את האיברים שלי ככה שיהיה לו נוח. די מהר כואבות לי הידיים. "אני רואה שלא נוח לך, ואני רוצה שיהיה לך נוח", יורם מתעקש. "רק אם את תיהני, אבל באמת תיהני, גם בן זוגך יוכל ליהנות". אני מרפה את השרירים ומהרהרת איך קרה שלהקשיב לעצמי הפך אצלי לביטוי נרדף לאגואיסטיות.

 

וזה מה שיפה בגישה של יורם ונחמה. אי אפשר לזייף בה הנאה. אם אתה עושה משהו שאתה לא באמת רוצה, ועושה אותו 'בשביל הבן זוג שלך', זה לא מוסיף אנרגיה לתוך מערכת היחסים - להיפך, זה פוגם גם בהנאה של השני. "אבל מה אם אני רוצה לעשות משהו שהוא נפגע ממנו? חלק מהעניין זה ללמוד לוותר, לא?", אני שואלת. "לא לוותר!" יורם מזדעק, בְּרַכּוּת. "להיפך. לעמוד על שלך! להקשיב לעצמך ודרך זה להגיע אליו. ולדעת להישאר שם גם מול הזכות של הבנאדם השני להתעצבן, לכעוס, להתנגד".

 

אבל למה שנרצה להישאר יחד אם כל הזמן נעצבן אחד את השני, אני תוהה, ויורם ממשיך בעוד תובנה מהממת. "אנחנו בוחרים את בני הזוג שלנו בגלל החיבור האנרגטי. האנרגיה של הבנאדם הזה מתאימה לנו, ואת יודעת איפה מרגישים את זה? בחיבוק. אם כשאתם מתחבקים את מרגישה את החיבור, מרגישה שאת לוקחת את החיבוק ולא רק נותנת אותו, זה שם. אחר כך יש את מערכת היחסים הרגשית, על זה כבר צריך לעבוד. אבל הסיבה שאתם יחד היא אנרגטית".

 

החיבוק יגלה אם נועדתם. סמדר מתנסה (צילום עצמי סמדר שילוני) (צילום עצמי סמדר שילוני)
החיבוק יגלה אם נועדתם. סמדר מתנסה(צילום עצמי סמדר שילוני)

 

לרוץ איתו

תשע שנים זה לא צחוק. אף אחד לא חתם על הסכם ממון לנכסים הרגשיים כשנכנסנו למערכת הזאת. עכשיו אנחנו תוהים מה שייך למי ומנסים למצוא את הקול האותנטי של הדור שלנו, כלומר של עצמנו, בתוך השורשים הסבוכים של היחסים. ולך תזכור מה בכלל רצית, מי אתה, איפה הוא נגמר ואיפה אני מתחילה. יורם ונחמה רוצים שתיזכרו. במיוחד אם אתם זוג שרץ למרחקים ארוכים, כי הזוגיות שלכם צריכה אתכם שלמים. את שניכם ואת כולכם.

 

והנה הקטע המוזר: לפני שבועיים חלמתי שאני והבנזוג הולכים בנוף מדברי פתוח לעת ערב. באמצע הנוף הזה, רחוק ממבנים אחרים, עמד בניין דירות. בחדר המדרגות שלו היה פעור חלון ענק בלי זכוכית, שממנו אפשר היה לראות אופק מדברי יפהפה. הבנזוג רצה שנגור בבניין הזה. אני לא כל כך, אבל הסכמתי לעלות אליו ולבדוק אם יש דירות להשכרה.

 

עליתי לבניין, עמדתי בחדר המדרגות, ואז הבניין כולו התחיל לרעוד. לרעוד ממש. הייתי בטוחה שעוד רגע הבניין מתרסק וקובר אותי תחתיו. ברחתי משם החוצה ואמרתי לבנזוג שאין מצב שאני נכנסת לגור בנפולת הזאת. כנראה שנפלתי על השבוע בו בחלומות שלי היתה שביתת תסריטאים, אז המנהלים החליטו להעביר את החומר ככה, בלתי מוצפן. תישארי עם עצמך או שתתרסקי.

 

"אוקי", אני חושבת בקול. "אז מעכשיו כל אחד יעשה מה שבא לו ועל הזין הבנאדם השני". "לא, לא", יורם אומר. "אתם לא שותפים לדירה. אתם שותפים לחיים. נכון, כבר לא הזוג המאוהב של ההתחלה שרק רוצה לחיות יחד בתוך צנצנת דבק, אבל עדיין מחבר ביניכם משהו חזק". הוא לוקח עט ומצייר עוד שני עיגולים, הפעם נפרדים. ביניהם הוא מותח קווים מאוזנים.

 

 

"שיתוף", הוא מסביר. "השיתוף הוא זה שקובע את עוצמת הקשר שלכם. שיתוף שטחי יביא לקשר שטחי, כמו חוטי דיג - מחזיק אבל דק. שיתוף גבוה ועמוק", הוא מחבר את העיגולים בכבל עבה, "יביא לחיבור גבוה ועמוק. לא צריך שהמעגלים יחפפו. אם תדברו על הרצונות שלכם בכנות ומתוך מקום אמיתי, הפתרון יגיע מעצמו".

 

זה לא עוד סיפור עם הפי אנד, אולי כי אין באמת חיה כזאת. בדרך חזרה באוטו כבר הצלחנו לריב שוב, אבל לפחות הזמן שהעברנו יחד בהקשבה אחד לשני, עם האבחנות המדויקות והאישיות שיורם כיוון אלינו באינטואיציה וברגישות, סיפק לנו קרקע רכה ליפול אליה מהעץ שטיפסנו אליו.

 

לאט לאט גיששנו את הדרך חזרה אחד אל השני, עם קצת פחות אשמה. משהו בכל זאת קרה. אנחנו קצת פחות עבדים עכשיו וקצת יותר בני חורין. תאכל אבק, פרעה!

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום עצמי סמדר שילוני
התשובה נמצאת בחיבוק. סמדר ובנזוג
צילום עצמי סמדר שילוני
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים