מה נשתנה בכדורגל העולמי?

• דיווחים בספרד: "מסי יימכר לאחר המונדיאל"
  

ולמרות זאת, אין ספק שהעונה הזו היא אחת המפתיעות בשנים האחרונות בכדורגל האירופי, במיוחד בזכות שתי קבוצות - אחת באנגליה ואחת בספרד. שום דבר עדיין לא הסתיים, שום דבר עדיין לא נקבע סופית. ועדיין מדובר בעונה יוצאת דופן, מיוחדת, ולכן גם כל כך מרגשת. אז מה נשתנה לנו בכדורגל העולמי בעונה הזאת?

ליברפול חוגגת מול סיטי במשחק העונה. המסורת תנצח?(צילום: רויטרס)

ליברפול

24 שנים שליברפול לא זוכה באליפות באנגליה. חלק משחקני הקבוצה עדיין לא נולדו כאשר רוני רוזנטל סייע לליברפול לזכות באליפות האחרונה, אי שם ב-1990. אחרים, כמו הקפטן סטיבן ג'רארד, היו ילדים קטנים.

אף אחד לא באמת נתן לליברפול סיכוי להתמודד על האליפות העונה. דיברו על מנצ'סטר סיטי המולטי-מיליונרית, על צ'לסי אליה חזר ז'וזה מוריניו, על האלופה מנצ'סטר יונייטד (למרות חילופי המאמנים), ואפילו על ארסנל הלוזרית. ליברפול? כל הפרשנים הסכימו כי אם היא תצליח להתברג למקום הרביעי, שיבטיח לה את מוקדמות ליגת האלופות, זה יהיה הישג.

סטיבן ג'רארד. היה ילד באליפות האחרונה ב-1990(צילום: רויטרס)

אבל ארבעה מחזורים לסיום העונה, והאליפות הראשונה מאז 1990 נמצאת במרחק נגיעה. למרות שהתקציב שלה קטן בהרבה מזה של ארבע הגדולות האחרות, ליברפול מוליכה את הטבלה בזכות, ולא בחסד.

עם כדורגל התקפי, יצירתי, מלא תשוקה, ליברפול גורמת העונה תענוג אדיר לכל מי שצופה בה, ולא רק לאוהדיה. וליברפול גם מרגשת, עם הקהל הנפלא שממלא את אנפילד בכל משחק, ועם הקפטן המדהים שלה, שלא יכול היה לעצור את הדמעות אחרי הניצחון על מנצ'סטר סיטי. ליברפול מוכיחה כי בכדורגל לא רק הכסף הגדול מנצח, אלא גם המסורת, ההיסטוריה, הרעב והתשוקה.

יונייטד חוגגת אליפות ב-2013. מי חלם על סיוט שכזה העונה?(צילום: AFP)

מנצ'סטר יונייטד

פעם, בתחילת שנות ה-90, ליברפול הייתה הקבוצה מספר אחת באנגליה. אבל מאז היא לא זכתה באליפות אפילו פעם אחת, כשבמקביל זוכה מנצ'סטר יונייטד בלא פחות מ-13 תארי אליפות.

יונייטד הפכה בשני העשורים האחרונים לא רק לקבוצה מספר אחת באנגליה, אלא גם לאחת הקבוצות המצליחות והעשירות ביותר בעולם. התחושה הייתה שלא משנה מה יקרה, יונייטד תמיד תהיה בטופ, ואם לא תזכה באליפות עונה אחת, היא תסיים לכל הפחות במקום השני, כדי להסתער שנה לאחר מכן שוב על התואר.

דייויד מויס. קל להפיל את התיק עליו(צילום: גטי אימג'ס)

וכך אכן היה. תחילה הייתה זו ארסנל שקראה עליה תיגר, אחר כך צ'לסי ובשנים האחרונות היריבה העירונית, מנצ'סטר סיטי. ויונייטד בכל פעם חזרה ולקחה מחדש את התואר שנראה היה ששייך לה באופן כמעט קבוע. גם כאשר המנג'ר האגדי אלכס פרגוסון הודיע בסוף העונה שעברה כי הוא פורש, ובמקומו ימונה דייויד מויס, אף אחד לא העלה על דעתו שיונייטד כבר לא תהיה קבוצת צמרת, שנאבקת על האליפות.

אבל אז החלה העונה, ושום דבר לא היה דומה למה שאוהדי יונייטד התרגלו לראות במשך למעלה מ-20 שנה. הקבוצה קירטעה, והתחילה להפסיד. ולא משחק פה, משחק שם. 

רוני ושות' בעוד משחק ביתי מאכזב. ביתה הוא כבר לא מבצרה(צילום: גטי אימג'ס)

יונייטד הפסידה עד היום 10 מ-33 משחקי הליגה שלה. היא הפסידה ב-6 מ-16 משחקי הבית שלה באולד טראפורד. אלו מספרים חסרי תקדים בעידן המודרני. אם לא יקרה נס, מנצ'סטר יונייטד לא תשחק בעונה הבאה בליגת האלופות בפעם הראשונה אחרי 18 שנה. כרגע נראה שהיא לא תשחק אפילו בליגה האירופית.

קל להטיל את האשמה על דייויד מויס, אבל כנראה שמדובר במשבר הרבה יותר עמוק מאשר בעייה בעמדת המנג'ר. מה שבטוח, הולך להיות מאוד מעניין בקיץ באולד טראפורד...

אתלטיקו מדריד. מסתבר שיש אופציה שלישית בספרד(צילום: EPA)

אתלטיקו מדריד

כבר לא מעט שנים התרגלנו שבספרד יש רק שתי מועמדות לאליפות: ברצלונה וריאל מדריד. הפעם האחרונה שקבוצה אחרת זכתה באליפות הייתה לפני 10 שנים, כשוולנסיה זכתה בתואר.

גם כשהעונה הנוכחית יצאה לדרך לא היה לאף אחד ספק: או בארסה או ריאל. אין אופציה שלישית. הפערים הכלכליים בין שתי הגדולות לכל היתר פשוט גדולים מדי. התקציב של בארסה וריאל גדול פי ארבעה מזה של ה"גדולות" האחרות, כמו ולנסיה ואתלטיקו מדריד.

דייגו סימאונה עם טאטה מרטינו. אתלטיקו לעגה לכל התחזיות(צילום: EPA)

ואז החלה העונה, ולשתי הענקיות נצמדה אתלטיקו, ולא הירפתה. המחזורים חלפו, הפרשנים טענו שזה זמני, ואתלטיקו לא הירפתה. "בסופו של דבר הסגל הקצר של הקולצ'ונרוס יהיה משמעותי, לעומת האיכות של ריאל ובארסה על הספסל", אמרו המומחים. אבל המאמן דייגו סימאונה והשחקנים שלו לעגו לכל התחזיות.

אתלטיקו, שזכתה בפעם האחרונה באליפות ב-1996, ניצחה את ריאל בברנבאו, לא הפסידה לברצלונה, והמשיכה להיות צמודה לשתי הגדולות. סימאונה, שהיה אחד השחקנים הבולטים בקבוצה שזכתה באליפות לפני 18 שנה, הפך את אתלטיקו הנוכחית לקבוצה לוחמנית, שמאמינה בכוחה.

פפה וגודין בעוד דרבי חם(צילום: גטי אימג'ס)

ממשחק למשחק, משבוע לשבוע, החלה לחלחל האמונה שאליפות היא לא פנטזיה אלא משימה אפשרית. וכשנותרו חמישה מחזורים לסיום העונה, אתלטיקו מוליכה את הטבלה ביתרון של 3 נקודות. היא צריכה לנצח בארבעה מחמשת המשחקים שנותרו לה, והאליפות תהיה שלה.

בספרד התפללו כבר הרבה שנים שתהיה צלע שלישית למאבק על התואר, שזו לא תהיה הגירסא הנוצצת של הליגה הסקוטית, אבל אף אחד לא באמת האמין שזה יקרה. ועכשיו לא רק שנמצאה הצלע השלישית, היא נמצאת כעת במרחק נגיעה מהתואר.

ברצלונה וגווארדיולה ב-2011. תם עידן ה"פפ טים"(צילום: AFP)

ברצלונה

על השאלה האם ברצלונה של פפ גווארדיולה הייתה הקבוצה הטובה בכל הזמנים, עוד יימצא הזמן לענות. אבל דבר אחד בטוח: הקבוצה אותה בנה גווארדיולה ושהחלה את דרכה המדהימה ב-2008, נמצאת בימיה האחרונים. שלא יהיו אי הבנות, בארסה תמשיך להיות קבוצת צמרת בספרד ובאירופה גם בשנים הבאות, וכנראה גם תזכה בתארים. אבל ה"פפ טים", תהפוך בקרוב מאוד להיות פרק סגור וחתום בהיסטוריה של הכדורגל.

גם אחרי שגווארדיולה עזב, לפני שנתיים, הקבוצה שהוא בנה המשיכה להתקיים. תחילה עם טיטו וילאנובה והעונה עם טאטה מרטינו, שניסו להמשיך את הקו שהיתווה פפ, פחות או יותר עם אותם שחקנים. אבל לכל קבוצה, גדולה כקטנה, יש תאריך תפוגה. וזה של בארסה מגיע ממש עכשיו. בעונה הבאה ברצלונה תהיה קבוצה שונה. לא רק שיהיה לה מאמן אחר ושחקנים חדשים - היא תצא לדרך חדשה.

ספרד חוגגת כל הדרך לגביע ביורו 2012. הקשר לבארסה הדוק(צילום: AP)

ומדובר בשינוי היסטורי, שכן בארסה מודל 2008-2014, השפיעה יותר מכל קבוצה אחרת ב-20 השנים האחרונות על הכדורגל העולמי כולו. הזכיות של נבחרת ספרד במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה, קשורות קשר הדוק להצלחה של ברצלונה, לסגנון של ברצלונה ולשחקנים של ברצלונה.

פפ גווארדיולה

ארבע שנים אימן פפ גווארדיולה את ברצלונה והפך אותה לא רק לקבוצה הטובה בעולם, ולא רק לקבוצה האהודה בעולם (בדרך כלל זה הולך ביחד), אלא גם לזו שהתוותה את הדרך לכדורגל העולמי כולו. בכל העולם למדו את שיטות האימון והמשחק של ברצלונה, כלומר של גווארדיולה, וניסו להעתיק. ואם לא להעתיק אז לפחות לקבל השראה, לאמץ רעיונות.

פפ על הקווים של באיירן. הקבוצה האידיאלית בשבילו(צילום: גטי אימג'ס)

החזקת הכדור הסבלנית, הלחץ בחלק העליון של המגרש, שינויי התפקוד של שחקני המפתח, יצירת המשולשים בין שחקני הקישור, המשחק עם החלוץ המדומה, או לפעמים בלי חלוץ בכלל. את כל האלמנטים האלו ורבים אחרים, אנחנו מוצאים היום כמעט אצל כל מאמן, בכל ליגה מקצוענית.

פפ עצמו לקח לעצמו שנת שבתון, התרחק מהכדורגל הפעיל, אבל הכין את עצמו לאתגר הבא. רבים מאוד הופתעו כשהתברר שהחליט ללכת ולאמן דווקא את באיירן מינכן. הסברה הייתה שיעדיף את אחת הקבוצות הבכירות באנגליה.

אבל פפ אף פעם לא עשה את מה שציפו ממנו, את מה שנראה "נכון". מבחינתו באיירן מינכן הייתה הקבוצה האידיאלית שבה יוכל להמשיך להנחיל את הפילוסופיה שלו.

רובן. יניף שוב את גביע האלופות?(צילום: רויטרס)

המעבר של גווארדיולה מברצלונה, הקבוצה אותה אהד מאז שהיה ילד, שבה שיחק ואותה אימן, ושהיה כל כך מזוהה איתה דווקא לבאיירן מינכן, היה ברגע הראשון מפתיע מאוד. אבל לקראת סיום העונה הראשונה שלו בגרמניה אין ספק שהשינוי שהוא עשה הצליח מעל ומעבר למצופה. באיירן זכתה באליפות שבעה מחזורים לפני סיום העונה - שיא חדש, העפילה לגמר הגביע ובשבוע הבא מצפה לה חצי גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד.

ואם באיירן, הפייבוריטחת הגדולה, אכן תזכה בצ'מפיונס ליג, זה יהיה ניצחון ענק עבור גווארדיולה, האיש שאף פעם לא פחד מאתגרים ומשינויי כיוון מפתיעים.

פרגוסון עולה ליציע. היעדרות בלתי נתפסת(צילום: AFP)

אלכס פרגוסון

האמת, די מוזר לראות את מנצ'סטר יונייטד משחקת כשעל הקווים לא ניצב אלכס פרגוסון ושולח הוראות לשחקנים. גם כאשר עברו כמעט תשעה חודשים מאז תחילת העונה, זה עדיין מוזר. לא טבעי. אין מה לעשות, אחרי 26 וחצי שנים שבהן התרגלנו לראות את "סר אלכס" בכל משחק של מנצ'סטר יונייטד - בחורף, בקיץ, בסתיו ובאביב, ההיעדרות שלו קצת לא נתפסת.

נכון, לכולם היה ברור שבסוף זה יגיע, שאחרי גיל 70, הסוף קרוב. כי כמה כבר אפשר להמשיך ותפקד בג'וב הכל כך מלחיץ הזה? ועדיין, ברגע שפרגוסון הודיע על פרישה, עולם הכדורגל כולו עצר מלכת. 

פרגי וקאנטונה. המנג'ר שבלעדיו זה לא אותו דבר(צילום: Gettyimages)

פרגוסון הגיע למנצ'סטר יונייטד ב-1986, בעידן הפרה-היסטורי של הכדורגל. המשחק היה אחר, הכספים היו אחרים. הגדולה של "פרגי" הייתה שהוא אף פעם לא עמד במקום. הוא תמיד ידע להיות מעודכן, להיות מחובר לשינויים ולהתפתחויות. וזה לא עניין של מה בכך, במיוחד כאשר אתה הולך ומתבגר.

האם פרגוסון הוא גדול מאמני הכדורגל בכל הזמנים? תלוי את מי שואלים. בבריטניה, אין ספק שכן. בעולם הגדול, לא בטוח. אבל לגבי דבר אחד אין ויכוח: הוא אחד הגדולים בכל הזמנים.

לכן גם היה ברור שלא משנה מי יחליף אותו, ליורש יהיה קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לנעליו. הכדורגל כולו, לא רק האנגלי, נראה ומרגיש אחרת אחרי פרישתו של "פרגי". הפרישה שלו, עד כמה שבסופו של דבר הייתה צפויה, עשתה שינוי עצום בכדורגל האנגלי. בלעדיו זה פשוט לא אותו דבר.

ynet ספורט ברשתות החברתיות:

הדרך הטובה ביותר לקבל כרטיס צהוב במשחק. צפו

צפו באוהד ריאל מדריד מתנפל על האוטו של מוראטה

• חשבתם שראיתם את ההחמצה הגדולה ביותר? צפו ותחשבו שנית
• נערת השער של ספורטס אילוסטרייטד בניסיון הטבעה. צפו