על גזענות וצביעות: סערה ב-NBA
דבריו ומעשיו של דונלד סטרלינג, בעלי הקליפרס, בלתי נסלחים ובלתי נסבלים. אבל מקרים בעבר ובהווה מוכיחים את הצביעות בה נוקטת הליגה בכל הקשור לשאלת הגזע. כן, אפילו מג'יק ג'ונסון
פלייאוף ה-NBA של 2013/14 מסתמן כבר עכשיו, שבוע וחצי בלבד מפתיחתו, כאחד המרתקים בהיסטוריה. 7 הארכות עד כה (יותר מכל סיבוב ראשון אי פעם), סלי ניצחון של וטרנים (קרטר), של אלמונים (דניאלס), קריסות פתאומיות (שיקגו), הפתעות מעוררות כבוד (ממפיס) ודרמות משובחות.
עוד ב-ynet ספורט:
אבל רק שם אחד חוזר על עצמו בלי הפסקה – דונלד סטרלינג.
אי אפשר להקל ראש בדבריו ובמעשיו החמורים של בעלי הלוס אנג'לס קליפרס, אשר הפציר בחברתו לא להביא שחורים למשחקי הקבוצה. אי אפשר להקל ראש בתוכן הדברים ובוודאי לא בסערה שהם מחוללים – ככל הנראה הסערה הכי גדולה ורועשת שעברת על הליגה מאז פרשת טים דונגי, השופט הראשי אשר מכר משחקים בהימורים.
ההתעסקות הבלתי פוסקת בנושא מעלה שאלות חשובות לא רק בנוגע לסטרלינג, אלא גם בנוגע לליגה ולגזענות הקיימת בה, אם בכלל. האם דעה פרטית של בעלים יחיד קובעת כי קיימת גזענות בשטח, או שמא העובדה כי רק לקבוצה אחת יש בעלים ראשי שצבע עורו שחור (מייקל ג'ורדן, שארלוט בובקאטס), אומרת קצת יותר על מצב הליגה?
ליגה פורצת דרך
ה-NBA הייתה פורצת דרך חברתית בתרבות האמריקאית, יותר מכל ענף אחר. אולי ג'קי רובינסון היה השחור הראשון ששיחק בליגה מקצוענית (בייסבול), אבל למעט מוחמד עלי האגדי, ספק אם הייתה דמות משמעותית יותר בספורט עבור השחורים בשנות ה-60 מאשר ביל ראסל, הסנטר האגדי של בוסטון סלטיקס.
הוא היה הכוכב הגדול הראשון האמיתי שהתקבל בציבור הרחב ללא קשר לעורו. פניו היו פנים מחייכות ומנצחות של אדם שחור בלב התקופה הסוערת של שנות ה-60. אגדה תרבותית, לא רק ספורטיבית, שהצליחה להפיל חומות. מאוחר יותר הוא גם היה למאמן השחור הראשון בליגה, ובספורט האמריקני, ושבר מוסכמות.
והמהפכות לא הסתיימו שם: רוברט ג'ונסון רכש את שארלוט בובקאטס והיה לבעלים השחור הראשון בספורט האמריקאי. ריק וולטס, נשיאה לשעבר של פיניקס, הפך לבוס הראשון בספורט שיוצא באופן פומבי מהארון והמהפכה האחרונה – ג'ייסון קולינס הפך לספורטאי ההומוסקסואל המקצועני הראשון באחת מ-4 הליגות הבכירות.
אז האם ליגה כה מתקדמת מבחינה חברתית, כל כך פתוחה, בה יש לא פחות מ-80 אחוז שחקנים שחורים – היא גזענית? כנראה שלא. אבל היא כן סובלת מצביעות גדולה.
מהו צבע הצביעות?
שחקני הקליפרס, לברון ג'יימס, הקומישנר אדם סילבר, מייקל ג'ורדן (נמנע סדרתי מהתייחסות בנושאים פוליטיים) ואפילו נשיא האומה הגדולה בתבל, ברק אובמה - כולם יצאו בריש גלי נגד הדברים החריפים של סטרלינג. בקיצור, כל הליגה. אבל זו אותה ליגה שידעה בעבר לעשות שימוש ציני לטובתה בענייני הגזע.
ב-1979, כשה-NBA היה מותג כושל ואפילו משחקי הגמר שודרו, אם בכלל, בשידור דחוי, הגיעו שני שחקנים – מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. אחד שחור ואחד לבן. הם עצמם מעולם לא דיברו על זה, מעולם לא התייחסו לכך באופן ישיר. אבל הליגה ידעה להשתמש בזה בגאונות. לטפטף לאט לאט את השוני התרבותי. המאבק הגזעי הזה הציל את הליגה.
זה לא נגמר שם. בניגוד לדבריו של איש עשיר, זקן, יהודי, לבן וגזען שביקש לא להביא שחורים למשחקים – הייתה זו הליגה בעצמה ש"דחקה" ממנה את התרבות השחורה, באופן פיזי. בתחילת שנות ה-2000 החליט דייויד סטרן להנהיג את קוד הלבוש, הצהרה מופגנת נגד תלבושות הגנגסטה-ראפ שהובלטו בעיקר על ידי אלן אייברסון.
שחקנים שחומי עור מתהלכים בצורה "שונה", עם מכנסיים רחבים, תחתונים מעל קו הפופיק, כובעים מוזרים, שרשראות וקעקועים. הנהלת ה-NBA רצתה לרסן ולהעלים סממנים בולטים של התרבות השחורה בארה"ב. היא הצליחה. בנוסף, למרות מקרי גזענות רבים בעבר, סטרן מעולם לא העניש את סטרלינג. עכשיו כבר אי אפשר להחליק לו על זה.
הצביעות נמשכת גם היום. אפילו מצד מג'יק ג'ונסון האגדי (אהוב ליבנו, מלך המלכים – שלא יהיה ספק), מי שאמור להיות הנפגע העיקרי בפרשה, כיוון שמילותיו של סטרלינג כוונו אליו.
בתחילה הוא היה פגוע מאוד, ובצדק. אחר כך הוא כבר יצא בהצהרה כי לסטרלינג אסור להיות ב-NBA וכי עליו למכור את הקבוצה. אתמול כבר פורסם כי קבוצת המשקיעים של מג'יק, זו העומדת בראשות הדודג'רס (בייסבול), זו שהביעה רצון לקנות קבוצת NBA ואף ניסתה בעבר לרכוש את הלייקרס (וקיבלה דחייה בנימוס ממשפחת באס), רוצה עכשיו לקנות את הקליפרס מידיו של סטרלינג (אם כי הבוקר הוא כבר מיהר להכחיש את הידיעה).
ג'ונסון רוצה להצטייר כמשיח הגדול, שגם מציל את הקבוצה מידיו של הגזען הנבער וגם מוצא את הפיתרון איך להעיף אותו לאלף עזאזל, ובכך מקל על הליגה. אבל אולי, רק אולי, מג'יק וחבריו מצאו כאן הזדמנות עסקית מצוינת שצריך לנצל?
גזענית או לא?
דבריו ומעשיו של סטרלינג בלתי נסלחים. בלתי נסבלים. אבל אין בהם כדי להעיד על גזענות בליגה הכי מתקדמת מבחינה חברתית בארה"ב, בה 80 אחוז מהשחקנים הם שחומי-עור. יש בה רק אולי כדי להעיד על צביעות.
הליגה חייבת לעשות משהו בנידון. הסיטואציה קשה כי זו הקבוצה שלו והכסף שלו, אבל צעד חריף ותקיף חייב לבוא מצדו של אדם סילבר. צעד שיוכיח פעם נוספת את מקומה של ה-NBA בתרבות האמריקאית.
כי כמו שאמר ברק אובמה בעבר: "בזכות אנשים כמו ביל ראסל ומייקל ג'ורדן, אני נשיא ארה"ב כיום". הרי אף אחד לא יהפוך להיות נשיא בזכות אנשים כמו סטרלינג.
לדיון, מעקב ושיטות לצביעת הבית – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
לפנייה לכתב/ת 
