מיי פיינגולד: "לעלות לבמה, לשרוף, לרדת"
אחרי שלוש שנים מאכזבות, מיי פיינגולד תנסה לשבור את הבצורת הישראלית ולהעפיל לגמר האירוויזיון - עם שתי רקדניות, "שיר מנצח" ובעיקר בלי גימיקים. "לא מתחברת לזה כאמנית, הרבה פעמים זה בא לחפות על חוסר יכולת", היא אומרת ל"ידיעות אחרונות", ומבהירה שהפוליטיקה מאחורי הקלעים לא מטרידה אותה: "אם אחשוב על השחיתות והאינטריגות, אאבד את הפוקוס"
הערב זה עשוי לקרות: מיי פיינגולד תעלה לבמה בקופנהגן עם שירה "Same Heart", ותנסה לשבור רצף של שלוש שנות היעדרות מגמר האירוויזיון. בקרב העיתונאים המסקרים את התחרות וחובבי האירוויזיון המכונסים כולם בבירת דנמרק כבר יותר משבוע, ישנם החוזים לה מקום מכובד בצמרת. פה ושם, מוזכר שמה אפילו כמועמדת לניצחון. אבל בסביבתה של הנציגה שלנו, מעדיפים שלא להיתפס לאופוריה. מילא, על רקע המהלך המתבשל של סגירת רשות השידור - אולי אירוח של אירוויזיון 2015 זה לא בדיוק משהו שאנחנו צריכים על הראש כרגע.
הדעה הרווחת היא שהשיר הישראלי חזק השנה, והביצוע של פיינגולד לא משאיר את הצופים אדישים. לאחר החזרה השנייה שנערכה בתחילת השבוע, דורגה פיינגולד על ידי עיתונאים במקום הראשון מבין 15 המדינות המתמודדות בחצי הגמר השני - ביניהן כמה פייבוריטיות מובהקות כמו נורבגיה, יוון ורומניה. העוצמה הקולית והנוכחות הבימתית שלה מכסות על היעדר הגימיקים הקרקסיים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתחרות.
צפו: מיי פיינגולד עם "Same Heart", בחזרות בקופנהגן
אבל ניסיון השנים האחרונות מלמד שלא תמיד די בשיר טוב וביצוע מוצלח. בשנה שעברה, כולם היו משוכנעים שמורן מזור תגיע לגמר בקלות. זה לא קרה. בין השאר, בגלל חילופי נקודות הצבעה בין משלחות שונות, שלאו דווקא נבעו משיקולים מוזיקליים. השנה, לאחר שלאיגוד השידור האירופי נמסרו ראיות ברורות על השחיתות מאחורי הקלעים, נקבעו כללים חדשים שאמורים להגביר את הפיקוח על ההצבעה. בנוסף, מספר המשתתפים הוא הנמוך ביותר בשנים האחרונות: "רק" 37 מדינות שלחו נציגים לאירוויזיון. בניגוד לשנתיים האחרונות, אין גם שיר אחד המסתמן מראש כמועמד מוביל לזכייה. כל הדברים הללו יכולים בהחלט לשחק לטובתה.
פיינגולד, שפרצה לתודעה בארץ כשכיכבה בעונה השביעית של "כוכב נולד", אותה סיימה במקום השלישי, כבר ערוכה לקרב. "אני מחכה לזה", היא אומרת בראיון שמתקיים לפני החזרה הכללית לחצי הגמר אתמול (ד'), שאחריה התקיימה הצבעת צוותי השופטים. זו קובעת את מחצית הניקוד של כל מדינה. "הרגע של העלייה לבמה והאדרנלין שמגיע לשמיים - זה הקטע האהוב עלי", מוסיפה בחיוך הזמרת והשחקנית בת ה-31. אין בה פחד או מתח. היא כל כולה קריאת תגר על העולם. יקרה מה שיקרה, היא חוזרת ביום ראשון הקרוב לעבוד בתיאטרון הקאמרי, שבו היא מופיעה במחזות זמר מזה ארבע שנים. יש לה עולם משלה. האירוויזיון רק יוכל לתרום, לא לגרוע.
ההופעה באירוויזיון היא הגשמת חלום ילדות עבורה. "זה דבר גדול בשבילי", היא מספרת. "אני יודעת שההתלהבות דעכה קצת בשנים האחרונות. אבל כשקיבלתי את ההודעה שאני אייצג את מדינת ישראל, דמעתי. כנראה זה ממש חשוב לי".
עקבת אחרי התחרויות?
"כן, מילדות. האירוויזיון והקדם היו האירועים הכי חשובים. אמי היתה מקליטה את התחרויות בווידאו. הייתי צופה בקלטות שוב ושוב והכרתי את כל השירים. עם השנים החיים לקחו אותי למקומות אחרים ופחות הייתי בעניינים, בעיקר בתקופה שבה חייתי באילת ושרתי בהרכבים שונים. אבל כשחזרתי למרכז, חזרתי לצפות באירוויזיון מדי שנה. לא התעניינתי בכל הרעש שקודם לתחרות, אבל תמיד הסתכלתי וכתבתי לעצמי הימורים, בעיקר על שלושת המקומות הראשונים. בדרך כלל, אחד משלושת השירים המועדפים שלי הגיע מאוד גבוה".
"אני פה בשביל להראות כמה נהדרים אנחנו"
פיינגולד מתייצבת מול המתמודדים האחרים רק עם שתי רקדניות. בלי להבות אש, לוליינים או גשם של פאייטים. "תמיד יש גימיקים, בעיקר במופעים ענקיים, כשיש במות ענקיות", היא אומרת. "כל אמן גדול בעולם משתמש בהמון גימיקים. גם אותי שאלו בהתחלה אם אני הולכת להביא אפקטים מיוחדים. אמרתי שאין לי בעיה עם גימיקים. כשאני הולכת למופע אני רוצה לראות שואו ענק. אבל כאמנית אני פחות מתחברת לזה. אתה אמן, יש לך אמירה, יש לך ביצוע - מצוין. הרבה פעמים הגימיקים באים לחפות על חוסר היכולת של האמנים. וגם זה מקובל. אני אמרתי מראש: זו לא הנישה שלי. אני טובה בלעלות לבמה, לשרוף, לרדת".מאז התרחבות האירוויזיון בתחילת העשור הקודם, עם הצטרפותן של מדינות רבות ממזרח אירופה וההחלטה לקיים תחרויות חצי גמר, הצליחה ישראל להגיע לגמר יותר ממדינות רבות אחרות - אך לא לזכות. בשנים האחרונות גם הגמר התרחק מאיתנו. בארץ גוברים הקולות השואלים אם יש בכלל טעם להשתתף בתחרות, שמונעת על ידי פוליטיקה. פיינגולד לא מסכימה עם הגישה הזו.
"אני בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה", היא מבהירה. "אם הייתי מקשיבה לקולות שתוהים למה טוב להשתתף בתחרות הזו, לא הייתי מקבלת עלי את התפקיד הזה מלכתחילה. אני פה מפני שאני מאמינה באירוויזיון. אני בעיקר חושבת שזו הזדמנות נהדרת להוכיח כמה נהדרים אנחנו בישראל. למה לפספס הזדמנות כזו?".
בשנים קודמות הותקפו נציגי ישראל בשאלות מצד עיתונאים על הפוליטיקה המזרח תיכונית. השנה, נראה שכולם עסוקים במשבר בין רוסיה ואוקראינה ובהשלכותיו האפשריות על שירי שתי המדינות (שכבר הבטיחו את מקומן בגמר). לפיינגולד זה לא ממש משנה: היא בלאו הכי לא התכוונה לעסוק בפוליטיקה. "את זה אני משאירה לפוליטיקאים, אם הייתי עכשיו בפוליטיקה סופנו היה מר", היא צוחקת. "אבל אני באמת לא חושבת על הדברים הללו. אני אדם מאוד כן בראיונות, אין לי דבר להסתיר. אני ספר פתוח, גם בחיים שלי, גם בקריירה המקצועית שלי. אני אדם פשוט. מוזיקאית. זו הפרנסה שלי, זו הקריירה שלי, אין לי מה להסתיר. כמובן, כשמשתתפים בתחרות בינלאומית הפוליטיקה מרחפת באוויר - אבל לא צריך להעמיד פנים של מומחה פוליטי רק מפני שאתה מייצג את המדינה שלך. יכולתי להמציא כל מיני תשובות. אני בוחרת שלו. זה באמת לא ענייני".
אבל כשהיא מייצגת את ישראל, ייתכן מאוד שהפוליטיקה תחלחל אליה גם אם לא תרצה - בהצבעות למשל. את פיינגולד זה לא מדאיג: "לא ראיתי הוכחות שאי ההצלחה שלנו היתה קשורה לפוליטיקה. אני חייבת להישאר ממוקדת במה שאני עושה. אם אתחיל להתפזר ולחשוב על הפוליטיקה והשחיתות והאינטריגות, אאבד את הפוקוס. אפשר להיות חולה מכל המחשבות הללו. אני מייצגת את המדינה. אני עולה על הבמה ומבצעת שיר של שלוש דקות. אני צריכה להיות הכי מפוקסת ולעשות את זה הכי טוב שאני יכולה. זה יספיק לי".
קשה שלא לחוש שהיא קשורה למילותיו של "Same Heart" כשהיא מבצעת אותו על הבמה. יש בו קריאת תגר ומרדנות התואמות את אופייה. "גדולתו של שיר היא שכל אחד יכול להתחבר למילותיו, זה שיר מנצח", היא מסבירה. "כששמעתי אותו בפעם הראשונה וקראתי את המילים, הבנתי אותו כמלחמה יומיומית שאתה עובר עם עצמך. כולנו מרגישים שאנחנו במלחמה אינסופית. כולנו עוברים בחיים במקומות שבהם אנחנו לומדים לקח, מתגברים על הקשיים ומרגישים שניצחנו. לי יש אינספור סיפורים כאלה, והשיר ייצג את הרוח הזו, שקיימת בכל מה שאני עושה כאמנית. תמיד בועטת, תמיד יש מה להגיד. בעיקר כשזה מגיע לזכויות האישה ולהעצמה נשית. השיר הזה קולע בול לתחושות שלי בנוגע לנושאים האלו. כשאני עומדת על במה ומבצעת שיר, גם בתיאטרון, אני מקשיבה בכל פעם מחדש למילים. גם בשיר הזה אני מקשיבה למילים, מרגישה אותן ומוציאה אותן החוצה. הוא עובר לי דרך הגוף והרגשות, מוציא ממני סוג של לוחמנות".
במקביל להופעותיה על בימת תיאטרון הקאמרי, מופיעה פיינגולד עם ההרכב "לימוזינה אקפרס", שבו היא משתפת פעולה עם שניים מחברי "משינה" - אבנר חודורוב, שגם עיבד את השיר הישראלי לאירוויזיון, ומייקל בנסון. רוב ההופעות הן פרטיות. "אבל", היא מודה, "התיאטרון הפך באמת לעיסוק העיקרי שלי, וזה גם החלום הכי גדול שלי בחיים. כילדה חלמתי על ברודוויי. גם כאן אני מרגישה שאני חיה את החלום שלי. כל ערב, כשהמסך נפתח אני מודה לאל על מה שיש לי".
ומה יקרה ביום ראשון, אחרי האירוויזיון?
"חוזרת באותו יום לתיאטרון, לשבוע שלם של הצגות. אני ממש מחכה לזה".
את לוקחת בחשבון את האפשרות שאולי יקרה כאן משהו שייקח אותך למקומות אחרים?
"המחויבות שלי היא לתיאטרון. אני נהנית להיות שם. אני מאוד מקווה שייפתחו עוד ערוצים בעקבות התחרות ושיקרו דברים טובים. אני מאמינה בקארמה טובה. ההזדמנות לייצג את המדינה באירוויזיון באה בגלל קארמה טובה. לא הגשתי בכלל מועמדות, וזה נחת לתוך החיים שלי כמו מתנה אדירה".
התיאטרון עוזר לך להתנהל אחרת על הבמה?
"רכשתי בשנים האחרונות שנות אור של ניסיון בקאמרי, בעיקר במידור ההתרגשות והלחץ. שם אני עולה על הבמה פעמיים בערב, כל פעם מול אלף איש. בהתחלה הרגליים שלי רעדו. עם הזמן למדתי איך לעלות בטוחה בעצמי ולא להתרגש. ההתרגשות הזו היא עקב אכילס שלנו, האמנים. היא פוגעת ביכולות הקוליות שלנו, בביצועים שלנו".
פיינגולד ובעלה ליאור, שהוא גם מנהלה האישי, השאירו בארץ את בתם הקטנה אמילי, והגעגועים אליה הם האתגר המרכזי של הימים האחרונים. "אם היא היתה פה עכשיו, הראיון הזה לא היה מתקיים", היא מסבירה בחיוך. "או שהיית צריך לרוץ אחרינו. היא בת שנתיים וחצי. אם היא היתה קצת יותר גדולה, היינו מביאים אותה. היא בגיל שאי אפשר לשבת איתה במסעדה. היא רוצה לרוץ ולשחק. ההורים שלי ושל ליאור, הנכס של חיינו, מטפלים בה. גם הגננת מרוצה שלא שברנו לה את השגרה. לי הרבה יותר קשה עם זה. אני לא יכולה להגיד שלא היו לי התפרצויות בכי בשבוע האחרון כשראיתי ילדים. אנחנו מדברים איתה כל יום. אני אומרת לה: 'אמילי, אני אוהבת אותך', והיא עונה: 'גם אני אמא, ביי'".
היא תראה את התחרות או שהיא קטנה מדי בשביל זה?
"היא מבינה הכל, מחנטרשת את המלים באנגלית ומכירה את כל התנועות. היא נורא בעניין. מעריצה גדולה שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
