אני אש, אני מים: מנקים את הכעסים
בימים אלו, בפעם הראשונה בהיסטוריה, יש לנו יכולת לחבר בין האש והמים בצורה ישירה. פעם ראשונה שיש לנו יכולת לשים מוּדעות ברמה כזו שהאש מנותבת ומזככת את המים, והמים מזוככים ע"י האש, ברמה כזו של שדרוג הכוונה ותיקון המסך שלנו - איך עושים את זה? מיכאל אסדו מסביר על האש והמים שבתוכנו ועל הקשר בין ל"ג בעומר, חג האש, לשבועות, חג המים
כל מה שקיים בחיינו וכל מה שאנו יוצרים ופוגשים, מתחלק לאש ולמים ולמה שביניהם. בעברית המילה "שמיים" היא חיבור המילים "אש" + "מים". הצבעים הם המדרגות, הם השלבים לעבור מאש למים, או ממים לאש. הצבעים הם תדרים שאינם מתקיימים בלילה. אין צבעים בלילה. רק בזמן האש (או בזמן שאנו יוצרים אש מדומה), אנו יכולים לראות את התדרים שאנו מתרגמים לצבעים. אין בלילה רקפות ורודות, או פרחים צהובים. רק בזמן האש, אנו יכולים לתרגם את התדרים לצבעים מרהיבים שהם בעצם המדרגות בין האש למים.
כשאנו רואים קשת בענן, אנו רואים אותה, כי היא בעצם כל הזמן הייתה שם, והיא כאילו נמצאת בכל מקום. כשאנו מחברים את יסוד האש עם יסוד המים (במקרה של קשת זה שמש זורחת ועננים רטובים), בזוויות מסוימות, נוכל לראות את כל הצבעים ואת כל הדרגות ואת כל המדרגות בין האש למים - נוכל לראות את הקשת.
גם גופנו מתחלק לאש ומים (ועוד מעט תבינו את ההקשר). הראש זה האש. האש תמיד עולה למעלה, לכן זרימת האנרגיה של הראש והצוואר היא תמיד כלפי מעלה. הגוף הוא המים, למים יש תמיד נטייה לרדת - בכל מקום שתשימו טיפה היא תחפש איך לרדת. לכן מן הכתפיים ומטה האנרגיה יורדת לכיוון האדמה.
אם האש אינה מנותבת, מכוונננת ותחומה ע"י המים, אזי היא אש קשה, מזיקה ושורפת, וצריך לקרוא למכבה אש. אם המים לא מזדככים, (בעברית המילים "זכות ו"זכויות" באות מלשון "הזדככות"), אזי הם עולים על גדותיהם, מציפים ומטביעים. את המים אפשר לזכך רק כשמכניסים אש ובונים משאבה לנטייה של המים לרדת. רק כך אפשר לתעל את המים, להכניס מוּדעות לרגשות. כך בעצם אנו מזככים ומטהרים את המים.
אני יכול לכתוב על נושאים אל של אש ומים במשך שבועות רבים ללא הפסקה, אך אנסה לתת לכם כאן כמה נקודות קטנות מנושא רחב זה, ששייכות לל"ג בעומר ולשבועות. במיוחד בשנה מדהימה זו, בה האש והמים עובדים בקו אחד ומלמדים אותנו איך לחבר בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו כבני אדם, בין הראש והמוּדעות - שאלו הם האש, לבין חיינו בחומר, חיינו בגוף, הרגשות והפחדים, התיקונים והנשמה הנצחית - שהם המים.
האש שבתוכנו
ל"ג בעומר הוא חג האש, או יותר נכון, הוא מהווה ניסיון לתקן את האש ולנתב ולשדרג אותה משום שהאש היא ההתחלה לכל דבר. כל דבר בעולמנו, התחיל ומתחיל מאש וצריך להיגמר בזיכוך המים. המדורה או הנר שאנו מדליקים בל"ג בעומר, היא סימבול חיצוני, כדי שבתוכנו נתחיל תדר חדש של התבוננות, תדר חדש של הסתכלות ומוּדעות, ונחזור לשים את האש במצחנו ובראש מעייננו ובתחילה של כל דבר.
בעברית המילה "לחשוב" באה מהמילה "חשוב". ושם מתחיל האש. איך אנו באמת מרגישים יותר חשובים, יותר מוּדעים. איך אנו לומדים לשים את עצמינו בסדר עדיפות ראשון. לכן גם המילה "ראשון" באה מהמילה "ראש". איך כשאנו חושבים, אנו מיישמים את ייעודנו, ואיך אנו האש וההתחלה של הרעיון שרוצה לעבור דרכנו.
לכן, גם אם הרעיון שרוצה לעבור דרכנו הוא בשירות של מישהו אחר, אנו מחויבים לשים מוּדעות שאין אנו יכולים לעשות ולו מאום למען האחר. עלינו להישאר מובילים, ולהישאר עם האש של מה שחשוב בעיננו, ולהוסיף את ניתוב האש - שגם אם אנו משרתים את האחר, אנו הכל עושים למעננו ועל מנת שיעבור דרכנו, ואנו מובילי הרעיון שלנו. אם נחשוב שאנו עושים דברים למען האחר, אנו נפספס את אש הרעיון, את היכולת להרגיש חשוב, את היכולת לחשוב נכון. ונגרום לאש הרעיון שלנו לדעוך, להיות לא מנותבת ואפילו מסוכנת ופורצת תחומים. במצב כזה הראש לא מתפקד. כי הדבר היחידי שהראש יודע לעשות, או לפחות מנסה לעשות, זה לנתב את הרעיון לחוויה של אש שתוכל להגיע למים ולזכך אותם.
הסיבה העיקרית והלא מוּדעת לכל כעסינו ורגשות האשם שאנו חווים, היא חוסר היכולת שלנו לחשוב נכון, וחוסר היכולת שלנו להשתמש בצורה נכונה במה שרוצה לעבור דרכנו ובמה שאנו יוצרים. מיותר לציין שכל הכעסים בעולם הם כעסים עצמיים ולא נולד אדם שבאמת כועס על אחרים. כשאנו חושבים שאנו כועסים על אחרים, זוהי דוגמא מוחשית לאש לא מנותבת ולחוסר מוּדעות.
הצבע הלבן נושא בתוכו את כל דרגות הצבעים ואת כל השלבים שמחברים בין האש למים. לכן בשבועות, כאשר שמסתיימים שבעת שבועות, והיום ה-50 הוא בעצם הים (הגימטרייה של ים בעברית זה 50), אנו לובשים לבן ומנסים לשפוך מים לכל עבר, כדי לנסות להאיר בתוכנו, לזכך בתוכנו ולהוריד את האש למים. על מנת שנוכל לנתב את המים, על מנת שנוכל לא לפחד מהפחד, ועל מנת שנוכל להכניס אש ומוּדעות לתיקון הרגשות ולחיי היומיום שאנו יוצרים.
רק אם עברנו את ניתוב האש וזיכוך המים, אנו מוכנים למתן תורה, להתחלה של חג הביכורים (מלשון "בכור"), רק אז אנו מוכנים להכיל את חוקי הבריאה ולהתענג מהם (ורק בגלגול זה יש לנו סוף סוף אפשרות להתענג מחוקי הבריאה). בעברית המילה "תורה" היא "תור ה" - כלומר 70 פנים לתורה. תור הוא עידן. בכל פעם אנו צריכים להכניס תכנים אחרים לחוקי הבריאה. אם פעם היה לנו צורך באלוהים מעניש, אם פעם היה לנו צורך באלוהים חיצוני שמחליט בשבילנו, באלוהים שחי על שכר ועונש, באלוהים שחי על הרחת כמה כבשים ביום שמעלים לו קורבן. הים אנו נמצאים בעידן בו אנו מבינים ויודעים שהכול מתחיל מתוכנו, והכול אנו יוצרים כדי להתקדם. היום עולמנו הולך ונהיה פחות ופחות צפוף, גם בחשיבה, גם באוכל וגם בחיכוכים ובתיקונים היומיומיים.
בכל יום בחיינו, יש מוטיבים של ל"ג בעומר ושל חג השבועות. כל יום, וכל היום, אנו מנסים לנתב את האש ולזכך את המים. בימים אלו ממש, יש לנו הזדמנות בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו כבני אדם, לתקן את המבוכה ואת הבושה. בעברית המילה "מבוכה" באה מלשון "מבוך" - סיבוך לא פשוט לא ברור ולא ישיר.
בימים אלו, בפעם הראשונה בהיסטוריה, יש לנו יכולת לחבר בין האש והמים בצורה ישירה. פעם ראשונה שיש לנו יכולת לשים מוּדעות ברמה כזו שהאש מנותבת ומזככת את המים, והמים מזוככים ע"י האש, ברמה כזו של שדרוג הכוונה ותיקון המסך שלנו. כי אנו באמת לא מושפעים ולא משפיעים על אחרים, ועוד מעט כולנו נבין זאת, אלא רק מה שאנו מקרינים במסכנו (שמנסה להיות חדש בימים אלו), זה מה שאנו מקבלים (בצורה כפולה).
בימים אלו, כל הידע שעובר דרכי, וכל מה שאני מלמד, זה בעצם איך לשים את המוּדעות הנכונה כדי לשדרג את הכוונה שלנו (כי רק הכוונה נחשבת - המעשים והמילים לא נחשבים), ובכך לחבר בין הכוחות בתוכנו, שנוכל להיות גם אש מעונגת וגם מים מעונגים. יש לציין שאנו לא יכולים לברוח מהמשחק הזה, כי אלו הכוחות והיסודות שאנו עשויים מהם.
- מיכאל אסדו
– הילר ומורה רוח
לפנייה לכתב/ת 
