העליון: עושים רילוקיישן? שלמו מס בחו"ל

אדם המתגורר מחוץ לישראל במרבית ימות השנה, יכול להיחשב כ"תושב חוץ" ולא לשלם מס בישראל, וזאת על אף שבני משפחתו (אשתו וילדיו) ממשיכים להתגורר בישראל, כך קבע היום (ד') ביהמ"ש העליון בפסק דין תקדימי.

פסק הדין ניתן בעקבות ערעור שהוגש על ידי רשות המסים, בעניינו של מיכאל ספיר, שעבר להתגורר בסינגפור כבר בשנת 2001, ועבד שם עבור חברות שונות. ספיר עבר להתגורר בסינגפור בגפו, ואילו אשתו ובנותיו נותרו להתגורר בישראל. לאור זאת, רשות המסים טענה כי יש לראות בו "תושב ישראל" לצרכי מס, ובהתאם ביקשה לחייב במס בישראל את הכנסותיו שהופקו בסינגפור.

יש לציין כי שיטת המיסוי הנהוגה בישראל היא "השיטה הפרסונאלית", ולפיה שאלת החבות במס בישראל נקבעת בהתאם למקום התושבות של הנישום: כך אדם מסוים אשר עובד מחוץ לישראל ומפיק רווחים מחוץ לישראל, יחויב במס בישראל במידה והוא נחשב "תושב ישראל". ועל פי הוראות החוק, מדינת התושבות של אותו אדם נקבעת בהתאם לבחינה היכן נמצא מרכז החיים שלו – האם בישראל או מחוצה לה.

לאורך השנים, גישת רשות המסים הייתה כי התנאי המרכזי אותו יש לבדוק כדי לקבוע את מדינת התושבות, הוא מקום המגורים של בני המשפחה של הנישום. ובהתאם לאמור, רשות המסים סירבה במקרים רבים לאשר בקשות של נישומים כי יראו בהם "תושבי חוץ", רק מן הטעם שבני משפחתם נותרו להתגורר בישראל.

לפני כשנה, בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את עמדת רשות המסים, וקבע כי לאור הראויות שהוצגו בפניו, ועל אף מקום המגורים של בני משפחתו, יש לראות בספיר תושב חוץ, ולא תושב ישראל.

על החלטה זו הגישה רשות המסים ערעור לבית המשפט העליון. ספיר ,שיוצג על ידי עורכי הדין נועה לב גולדשטיין, ואדם קדש ממשרד עו"ד איתן, מהולל, שדות, טען מנגד כי יש להותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו.

הדיון בפני בית המשפט העליון, בפני השופטים אסתר חיות, עוזי פוגלמן וחנן מלצר, התקיים לפני שבוע, והיום פורסם פסק הדין. "אמנם יש לתת משקל למקום המגורים של בני המשפחה שלו, אולם נתון זה לבדו אינו יכול להכריע את הכף. המציאות מלמדת כי יש משפחות אשר בוחרות לחיות אחרת, כך שכל אחד מבני הזוג מקיים את מרכז חייו במדינה אחרת, ובמיוחד כאשר ילדיהם של בני הזוג הם בגירים", כתבו השופטים.