אני, אתה והפנטזיות שלי. האם תגשים אותן?
באותם ימים גילית לי את עצמי, קילפת אותי שכבה אחרי שכבה. התחברתי לעצמי דרך העיניים שלך ולא הבנתי מה אני מרגישה. רק ידעתי שאני רוצה עוד ועוד ועוד...
"הגינס שלך יפה" לחשת לי, עניתי בנימוס וחיוך של מבוכה "תודה". "אפשר להזמין אותך לשתות?" שאלת, אמרתי לך שאני כבר מסודרת. קצת שכרון חושים ותיכף הכל קורה, תיכף אתה לוקח אותי הביתה, תיכף אתה מלווה אותי לדלת, תיכף אתה מנשק אותי ברכות ותיכף הפנטזיה מתחילה... עצרתי לרגע וחשבתי על כל הפנטזיות שרצות לי במרוצת הזמן בראש ומה היא בעצם פנטזיה? הרי כולנו יודעים שהיא תלויה בקיומו של עולם דמיוני, אז שאלתי את עצמי אם יש בכוחי להפוך דמיון למציאות, לא התלבטתי... התשובה הייתה כן!
הפנטזיה הראשונה בוצעה בהצלחה. לקחת אותי הביתה, בניין מעופש באלנבי, עברנו דלת ועוד דלת ואז הגענו לדלת שלי. נישקת אותי בתשוקה, ליטפת את שערי, הצמדת אותי לקיר ואז...לחשתי לך "לילה טוב", הוצאתי את המפתח מהתיק וסגרתי את הדלת.
הציפייה לטלפון לא איחרה להגיע. ואני? אני נהייתי רעבה לפנטזיה הבאה. שאלתי את עצמי עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת? איפה הקצה? חיכית לי על שפת הים, המקום הכי מוכר שלך והאויב הכי גדול שלי!
הרי אני שמרנית, הכל אצלי לפי הספר - תחזר, תתקשר, תבוא לאסוף אותי, תפתח עבורי את דלת המכונית, תדליק לי את הסיגריה, כאילו אני העולם והכל סובב סביבי. לא תיארתי לעצמי שאתהלך עם חליפה מחויטת ועקבי סיכה על החוף. ובכל זאת. עצמתי עיניים ושמעתי קול אומר לי "תזרמי, הכל למען הפנטזיה".
אמרתי לעצמי "תזרמי, הכל למען הפנטזיה"(צילום: shutterstock)
חדר קטן מלון בוטיק
בפעם הבאה אני חיכיתי לך, חדר קטן במלון בוטיק. השארתי לך מפתח מחוץ לדלת כדי שלא אצטרך לשנות את הפוזיציה שבה חיכיתי לך. חוטיני שחור קטן, ביריות שחורות מעוטרות תחרה וחזייה תואמת. אמרתי לך ממש כמו בסצנה מסרט הוליוודי ארוטי: "תתפשט ותעשה בי מה שבא לך!". באותם ימים גילית לי את עצמי, קילפת אותי שכבה אחרי שכבה, התחברתי לעצמי דרך העיניים שלך ולא הבנתי מה אני מרגישה. רק ידעתי שאני רוצה עוד ועוד ועוד...
התשוקה רק התעצמה. כל פעם מחדש הפתעתי את עצמי, לא יכולתי שלא לגעת בך ולא משנה איפה היינו - בבית, ברכב, בים, ברחוב, במעלית, במסעדה, בחניון התת קרקעי, במרפסת חדר המלון, לא היה אכפת לי אם אנשים רואים (זה גם חלק מהפנטזיה), מה הם חושבים ואיך הם מגיבים. הייתי בשלי, בהגשמת הפנטזיה שלי!
הכל התערבב לי, לא ידעתי להבחין בין דמיון למציאות. כרגע אמרת לי "את החיים, אני אוהב אותך כל כך!" עברו שנתיים, התעוררתי מהחלום, בוקר טוב עולם!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
