נמחץ למוות ע"י טרקטור. הוריו יקבלו 500 אלף
בן 31 נהרג בתאונה קשה בזמן עבודות גינון באוניברסיטה העברית. בית המשפט נדרש להעריך את תוחלת חייו המשוערת כדי לקבוע את גובה הפיצוי
בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה פיצוי של כ-500 אלף שקל
להוריו של בן 31 שנהרג כשנמחץ מתחת טרקטור בזמן שביצע עבודות גינון באוניברסיטה העברית.
התאונה הקטלנית אירעה במרס 2000, ושש שנים לאחר מכן הגישו הוריו תביעה בשם עזבונו נגד נהג הטרקטור, בעל הטרקטור וקרן הפיצוי לנפגעי תאונת דרכים "קרנית". בית המשפט קבע שהאירוע הוא בבחינת תאונת דרכים, ושעל הנתבעים לפצות את עיזבון המנוח, אלא שהצדדים נותרו חלוקים בנוגע לגובה הפיצוי ברכיבי תביעה שונים, בהם מחלוקת מהותית על תוחלת חייו של המנוח.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- רכיבה נעימה: פנסיון לסוסים ניצח את המדינה
- ביהמ"ש לחברות ביטוח: "תעסיקו פחות עורכי-דין"
- בעל חויב בגט: "מעולם לא אהבת את אשתך"
- רשלנות כפולה: שמאי ישלם ללקוח 55 אלף ש'
הקטל בכבישים
נהרג בתאונת קורקינט. הפיצוי: חצי מיליון שקל
עו"ד אייל שלזינגר
בספטמבר 2009 נהרג אייל קולביץ' בתל אביב בעת שרכב על הקורקינט הממונע שלו. בית המשפט קבע: קורקינט אינו כלי רכב
ההורים טענו שתוחלת חייו המשוערת היא הממוצעת בארץ, ועומדת על גיל 80, ומנגד התעקשו הנתבעים שהמנוח סבל ממום בלבו שהיה מקצר את תוחלת חייו באופן משמעותי. הם הוסיפו, שניתוח היה מאריך את חייו, אולם ההרוג סירב לעבור הליך כזה ב-1995 ולכן לא היה זוכה להגיע לגיל 50.
מחלוקת נוספת עסקה בפיצוי על הפסדי שכר לעתיד. ההורים טענו שבנם אמנם השתכר פחות מ-3,000 שקל בתקופה שבה נהרג, אך סביר להניח שהיה מתחיל לעבוד בשלב מסוים במאפייה, שבה עומד השכר על בין 9,000 ל-11 אלף שקל.
קשה לנבא תוחלת חיים
השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה שייתכן מאוד שהמנוח היה משנה את מקום עבודתו, אך אפשרות זו לא הוכחה, ובהיעדר ראייה ממשית, אין מקום לחרוג מההנחה שדפוסי התעסוקה של המנוח לא היו משתנים. על כן, קבעה, יש לחשב את הסכום לפי שכרו טרם התאונה.
לגבי המום קבעה השופטת שגם אם המנוח לא עשה דבר בעניין הניתוח, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהיה מבצע אותו במועד מאוחר יותר, וסביר להניח שלא היה מפנה עורף להליך שהיה אמור להאריך את חייו. היא הוסיפה שישנו קושי אמיתי לנבא תוחלת חיים של אדם: "לא רק שאין אדם יודע את יום פקודתו ואת מידת ימיו, אלא שספק אם בשר ודם יכול לדעת את יום פקודתו של אחר ומה תהיה תוחלת חייו".
לאור האמור חישבה השופטת את הפיצויים בהנחה שהמנוח היה מנותח, אך לפי הרף הנמוך - 65 שנה. הנתבעים חויבו להעביר לעיזבון המנוח 497 אלף שקל בגין כאב וסבל, אובדן שכר והוצאות קבורה, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של כ-54 אלף שקל.
שופטים נדרשים להערכות שמתבססות על הראיות שמוגשות להם ועל ניסיון החיים. בית המשפט, שלא נדרש אלא להחליט על גובה הפיצוי, יכול לבחור בדרך הביניים, וכך עשה כאן כשפסק פיצוי שמניח קיומו של ניתוח, אבל מפחית מתוחלת החיים המקסימלית.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד גלעד בלוי עוסק בדיני נזיקין
- הכותב לא ייצג בתיק
- ב"כ התובעים: עו"ד סרור מארון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אשרף עבד-אלקאדר, עו"ד שגיא תירוש, עו"ד מיכאל מגידיש, עו"ד אילן ירון, עו"ד מרדכי זוכוביצקי, עו"ד אריה כרמלי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
