שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    קוף אחרי בנאדם
    יש לי עסקה למשרד החינוך: תשמרו לכם את הקוף ותנו לנו את האדם
    אז הילדים שלנו לא ישמעו על זה שפעם היינו קופים. אם פספסתם את הפרסומים בעניין הזה, אני בטוח שהם עוד יתפסו אתכם בתוכניות האקטואליה וברשתות החברתיות וליד המתקן של המים בעבודה. הרי זה נושא קלאסי לסאונד-בייטס וסטטוסים וכוסות חד-פעמיות: בפינה הימנית ניצב המדע, בשמאלית האמונה, ולכל אחד יש פייבוריט בקרב הזה. אלא שאנחנו מתגודדים סביב הזירה הלא-נכונה.

     

    הבת שלי סוגרת שנה שנייה במערכת החינוך הממלכתית, ושאלת מוצא האדם אינה רלוונטית לחייה בשום אופן. היא גם לא רלוונטית לחייהם של בני גילה בבני ברק, אי שם מעבר לכביש ולהרי החושך. במציאות שהם חיים בה, שרובנו חיים בה, אין שום משמעות מעשית לשאלה אם נבראנו בצלמו או בכלל. לכן אני מוכן להציע עסקה למשרד החינוך: תשמרו לכם את הקוף ותנו לנו את האדם.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet

    החוק שיפגע בפונדקאות הגאה / אילן טבק אבירם

    ואיפה ההורים מקריית גת? / ענבר כהן

     

    מאז הימים הראשונים שלה בבית הספר מלמדים את הבת שלי על היהדות, ומאז היום הראשון של כיתה ב' היא לומדת תורה כמקצוע. היא יכולה לספר לכם בהרחבה על בריאת העולם ועל אברהם ויצחק ויעקב, אבל היא מעולם לא זכתה ולו לשעה פדגוגית אחת שכותרת הגג שלה היא אזרחות או דמוקרטיה. יום אחד, כשהיא אמרה "אלוקים" וחשבתי שלא שמעתי טוב, שאלתי אותה מה היא. לפני כל דבר אחר, מה מגדיר אותה. היא ענתה בלי להתבלבל שהיא יהודייה.

     

    אני לא יודע מתי ואיך זה קרה, אבל הזהות הראשונה שהילדים שלנו מכירים היום היא זו היהודית, אחר כך הישראלית. נכון שלפני הכול הם בני אדם, אבל זה לא בחומר. נכון שהם חיים בדמוקרטיה, אבל זה לא משהו שילד בכיתה א' צריך להיחשף אליו. קודם שיידע מי היה דוד המלך, אחר כך נדבר על דוד בן גוריון. זה הקרב האמיתי שמתנהל כאן, ואנחנו - החילונים, הליברלים - מפסידים בו.

     

    אל תטעו בי. אני לא אנטי דתי ולא אנטי ציוני, ואם הייתי זורק משהו החוצה מתוכנית הלימודים, זה את שיעורי המתמטיקה אחרי כיתה י' ולא את שיעורי התורה של כיתה א'. מה שמטריף אותי בזה שהבת שלי אומרת "אלוקים" זה לא שהיא נשמעת כמו דוסית, אלא שהיא יודעת בדיוק מי ברא את העולם אבל אין לה מושג מה עושים בכנסת. שכבר שנתיים היא אומרת "מדינה יהודית", ופעם אחת לא שמעתי ממנה את הצירוף "מדינה דמוקרטית".

     

    במשרד החינוך יושבים היום אנשים שמאמינים ביכולת של ילדים קטנים להתמודד עם נושאים גדולים. זה הוכח ברעיון הקונטרוברסלי האחרון שהתגלגל אלינו מהכיוון של שי פירון, לימודי שואה בגני הילדים. בלי לתפוס עמדה בוויכוח ההוא, אם ילד בן חמש מסוגל להבין את טרבלינקה, אז ילד בן שש מסוגל להכיל את הסתירה שבין מדינה יהודית לדמוקרטית. או לצורך העניין, בין אזרחות טובה לצייתנות מסוכנת.

     

    בשבוע האחרון דיברו הרבה על אי הרצון של הכדורסלן אלכס טיוס לשחק בנבחרת ישראל. הבון טון היה לומר שבתמורה לאזרחות הישראלית שקיבל הוא חייב לשרת את המדינה, כי הרי זה מה שעושים אזרחים. אף אחד לא העלה את הטיעון שזה אמור להיות הפוך. שמדינות אמורות לשרת את האזרחים שלהן ולא להפך. עד כדי כך התרחקנו ממושגי היסוד של הדמוקרטיה.

     

    זה לא חדש שישראל נעשית יותר לאומנית, יותר ימנית ויותר דתית, ואני חושב שזה כי החינוך שלנו והתרבות שלנו הפכו את הערכים האלה לבחירה הקלה. אף אחד לא מלמד ילדים שדמוקרטיה והומניזם הם שני צדדים של אותו מטבע, שאחד טמון בלב ההגדרה של השני; מלמדים רק ש"הרוב קובע". תעצרו רגע ותחשבו כמה עוולות להיות להתקיים תחת המטריה הזאת. כמה אפליה כלפי מיעוט באשר הוא מיעוט, חלש באשר הוא חלש.

     

    אני חילוני ואני שמאלני, אבל הדברים האלה לא נכתבים מתוך אג'נדה פוליטית אלא מתוך דאגה אמיתית. נדמה לי שבנימין נתניהו לא טעה בהרבה כשטען ש"השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", אבל להגנתנו ייאמר שלא אנחנו התחלנו. קודם היהודים שכחו מה זה להיות בני אדם. 

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "קוף אחרי בנאדם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים