שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אני תמיד אהיה מספר 2, האישה השניה"
    נשים שאינן מצליחות למסד זוגיות הדדית ואוהבת, משחזרות שוב ושוב סרט רע שנצרב בתודעתן עוד בילדותן, סרט המתעקש שהן אמנם טובות, אך לא מספיק כדי להיות הבחירה הראשונה, ולכן תמיד ימצאו את עצמן בוויתור, בשורה השנייה

    כל מה שאת עושה לאחרים - את עושה לעצמך (צילום: index open)
    כל מה שאת עושה לאחרים - את עושה לעצמך(צילום: index open)

     

    נשים רבות מוצאות את עצמן פעם אחר פעם בקשרים שסופם בדחייה. הן לא מצליחות לגלות עניין בזה שרוצה אותן, ואינן מצליחות להשתחרר, לעתים במשך שנים, מזה שדחה אותן. חייהן הם מעין מסכת ייסורים של התבטלות ודחייה - בתחומים שונים בחייהן, בהם הן מרגישות חזקות כמו עבודה או משפחה, הן שדוחות את אלו שמולן; הן עלולות להיות מאוד שיפוטיות כלפי בני משפחה וכלפי עמיתים לעבודה.

     

     

    לא אחת הן מרשות לעצמן לנהוג בעליונות ואף בזלזול באנשים ה'טיפשים' וה'מעצבנים' שמולן. הן אוהבות לחנך אחרים או פשוט להוציא את הקריזה על אמא שתמיד תקבל אותן בחזרה. אך כשזה נוגע לזוגיות הן מוצאות את עצמן בצד השני של המתרס; כאשר מגיע גבר שמוצא חן בעיניהן הן מיד חשות פחותות. לפתע תחומי העניין שלהן נראים להן לא מספיק זוהרים והישגיהן בטלים בשישים.

     

    לא אחת הן מוצאות את עצמן מעורבות בקשרים חסרי סיכוי, נאחזות בגבר שמולן כטובע הנאחז בקש. אך למרות שהן רואות את עצמן כפגומות, שונות ופחותות מאחרים, נשים אלו אינן יוצאות דופן – במידה זו אחרת החיים של כולנו הם מסכת אינסופית של דחייה והתבטלות.

     

    כאב ותחושת חוסר ערך הם המגיפה הלא מדוברת של תרבותנו, ולפיכך נגועים בה גם רובם המוחלט של הורינו. הסיבה לכך נעוצה בדפוסי החשיבה וההתייחסות לרגש שבלבה של התרבות המערבית, דפוסים שיוצרים כאב ופחד.

     

    ומשום שאדם כאוב הוא אדם שבראש מעייניו הצורך לשכך את מכאוביו, גורמים מרבית ההורים כאב לילדיהם, אם באמצעות חוסר תשומת לב, התנהגות תוקפנית ולא מכבדת או סתם כך כאשר הם שקועים עד אין קץ בכאבם ואינם מסוגלים לראות דבר מלבד עצמם.

     

    תקליט שבור של יחסי משיכה-דחייה

    בילדותנו הרכה, כאשר חשנו בכך, ניסינו לקנות את לבם של הורינו ולקבל את אישורם. אך משזה לא הצליח, לקראת גיל ההתבגרות המצב השתנה ואנחנו התחלנו לדחות אותם בחזרה – לבקר, לזלזל ולהילחם. גם משום שהחזרנו להם על יחסם אלינו וגם משום שלפתע גילינו את חולשתם. את אותו תסריט של לרדוף אחר אישורו של מי שאינו מעניק לנו אותו, ולזלזל במי שמעניק לנו אישור, אנחנו משחזרים שוב ושוב בחיינו כמו תקליט שבור. זה קורה בעיקר בזוגיות אך גם בתחומים אחרים כגון עבודה וחברות. אנחנו מזמנים לחיינו מישהו שבצורה כלשהי דוחה אותנו ומנסים לגרום לגלגל להתהפך.

     

    ולמרות שאנו הבאנו על עצמנו את הדחייה, היא כרוכה בעלבון עמוק וזועם, שמהווה את הדבר העיקרי שמקשה עלינו להתנתק מקשר שהסתיים. מכאן שמה שנדמה לנו כאהבה, זו בפועל כמיהה מטורפת של אגו פגוע לתקן את הפגיעה. לכן, כשאשה דחויה מנסה להסביר לעצמה למה אין לה סיבה להרגיש עצובה, מדוע הגבר שמולה בעצם עשה לה טובה או למנות את חסרונותיו כדי לפתח כלפיו סלידה – לא רק שזה לא יעזור לה אלא דווקא יקבע אותו בתודעתה.

     

    אם הסינדרום הזה הוא נחלת הכלל אז למה רק לנשים מסוימות הוא מפריע למצוא זוגיות, ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? ובכן, המציאות הפיזית שאנו חווים היא בעצם תולדה של תוכן תודעתנו – של אמונותינו, של רגשותינו ושל ציפיותינו (מה שאנו צופים בעיניי רוחנו). אותן נשים שאינן מצליחות למסד זוגיות הדדית ואוהבת, משחזרות שוב ושוב סרט רע שנצרב בתודעתן עוד בילדותן, סרט המתעקש שהן אמנם טובות, אך לא מספיק כדי להיות הבחירה הראשונה, ולכן תמיד ימצאו את עצמן בוויתור, בשורה השנייה.

     

    אז מה לעשות כשעצות הגיוניות כגון: "תכבדי את עצמך", "אל תתני שיתייחסו אליך ככה" ודומותיהן לא עומדות במבחן המציאות? כשברגע של חולשה את מתמכרת בחוסר שליטה לרגע מענג של ריגוש דמוי אהבה?

     

     

     

    התשובה? להפסיק להקטין אחרים

    בשנים האחרונות התעמקתי שוב ושוב בשאלה, ותמיד, לא משנה לאן ניסיתי לפנות, הגעתי לאותה תשובה: הדרך להשתחרר מתחושת חוסר הערך שעדיין מקננת בתוכנו, זו שבשלה אנו נופלות לוויתור עצמי מכאיב, אינה נעוצה בניסיון להוסיף לערכנו אלא בנכונות להפסיק להקטין אחרים.

     

     

    הפתרון למצב מתחיל בהבנה שכולנו אחד: כשאני משפילה את עצמי, אחוש פחותה ומושפלת. כשאני מבקרת את עצמי, אחוש שאיני מספיק טובה. כשאני כל הזמן מחנכת את עצמי, יהיה בי חשש מתמיד שאינני פועלת נכון.

     

    אולי כבר הבנתם למה אני מתכוונת – כל מה שאנחנו עושים לאחרים, אנחנו עושים לעצמנו. לאחר שזלזלנו, השפלנו, ביקרנו והאשמנו אחרים כדי לחוש יותר טובים, ברגע האמת, בשעת המבחן, אנחנו מוצאים את עצמנו חלשים וחסרי אונים.

     

    הדרך העיקרית לחזק את אהבתנו העצמית, לפיכך, היא להתייחס באופן מכבד לאחרים. מדובר לא רק ביחס שמופגן פנים אל פנים אלא גם בשיחות מאחורי הגב או רק בינינו לבין עצמנו, בפרטיות מחשבותינו. לא אמרתי לאהוב, כי לא תמיד ניתן. אך לכבד – כלומר, להימנע מהתנהגות לא מכבדת – ניתן בכל מצב.

     

     

     

    שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""אני תמיד אהיה מספר 2, האישה השניה""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים