נשים במונדיאל או - למה הגיע הזמן לשוויון

מקרה מבחן טוב הוא קל להבנה, הוא כזה שמאפשר מעבר קל וברור מהמקרה הפרטי לכלל המקרים. מקרה מבחן כזה הוא מקרה המבחן הפמיניסטי של נשים במונדיאל. וכמו כל סוגייה פמיניסטית, היא מתחילה הרבה לפני הביטוי הבוטה והמיזוגני שלה.

במקרה הזה היא מתחילה בילדות המוקדמת, כאשר האייקונים בספרות הילדים ובטלוויזיה לילדים, הקשורים לא רק לספורט עצמו אלא גם לתכונות הקשורות אליו - פיזיות ומנטליות - הם ברובם המוחלט גברים, בעוד הדמויות הנשיות מאופיינות בתכונות אחרות. המסרים האלה, כמו גם מתנות בצורת כדורי רגל לילד ובובות לילדה, נקלטים היטב במוחם המתעצב של ילדים - בנים ובנות כאחד. כשהילדים האלה מתבגרים, מגיעים לביה"ס ומתחילים לשחק משחקי כדור, לרוב רואים את אותה תופעה בדיוק.

בהתחלה, כל הילדים משחקים ביחד, אך לאט לאט הבנות עוברות לעיסוקים אחרים בהפסקות. אני זוכר מילדותי שכשילדה הייתה מבקיעה גול לשוער בן, הילדים היו צוחקים עליו לאורך כל המשחק. גם אלו מסרים שנקלטים היטב. גם הטלוויזיה משדרת מסרים דומים.

אי אפשר לברוח מריבוי השדרים והפרשנים הגברים לעומת מיעוט הנשים להן נשמר תפקיד שדרת הקווים או המגישה מהאולפן. אני מכיר נשים שמבינות בכדורגל יותר מכל פרשן שאני רואה בטלוויזיה ביום יום, ובוודאי בעלות כושר ביטוי ואינטליגנציה עליון עליהם, ובכל זאת הפרשנות נשארת טריטוריה גברית בעיקרה.

המסרים האלה נמשכים לאורך השנים, וגם כשנערה מתגברת על כל המסרים שהיא קיבלה בילדות ומעוניינת להיכנס לעולם הכדורגל, לצפות במשחק עם הבנים או להשתלב בשיחה, התגובה האוטומטית של הגברים סביבה תמיד תנוע בין לעג, זלזול והתנשאות. "את יודעת מה זה נבדל בכלל?", "וואלה את אוהדת ברצלונה? תגידי שמות של 3 שחקנים מהקבוצה", "למה לך לבוא לראות משחק עם חברים שלי, נתראה אחרי", וכן הלאה.

רוחות של שינוי

כאן אנחנו נכנסים לטריטוריה שוביניסטית מובהקת שקיבלה ביטוי נרחב ברשתות החברתיות בשבועות שקדמו לפתיחת המונדיאל, כמו כל ה"מדריכים" לאישה בזמן המונדיאל שהפכו לנפוצים מאוד בפייסבוק ורצו בקבוצות הווטסאפ ובתפוצות המייל. מבצעים בפאבים שמציעים "מקלט" לנשים בתקופת המונדיאל וכן הלאה וכן הלאה.

כדורגלניות נשים נאלצות להתמודד עם הרבה מאד סטיגמות(צילום: אורן אהרוני)

אבל כאן גם אפשר למצוא את החדשות הטובות: המסרים האלה תמיד היו נפוצים, אבל אני חושב שזה הטורניר הגדול הראשון שבמהלכו המסרים האלה כבר לא נתקבלו בצורה טבעית. פתאום יותר ויותר אנשים, נשים וגברים כאחד הרגישו, גם אם לא נתנו לזה ביטוי מובהק בהתנהגות, שיש משהו לא תקין במסרים האלה שאנחנו מסייעים להעביר.

אני חייב לציין שאני גבר, אבל גם פמיניסט. קודם כל מבחינה אידיאולוגית, כי אני מאמין שאם ויתרנו על מקצת מהחירויות שלנו כדי לאגד את החברה במסגרת של מדינה, עשינו את זה לא רק כדי שתהיה לנו משטרה, צבא ומכבי אש, אלא גם כדי לקדם שוויון בין גברים לנשים, שכן כל בני האדם נולדו שווים ויש להם זכות לשוויון הזדמנויות מהותי ולא רק תיאורטי.

אבל אני פמינסט גם מסיבות מעשיות מאוד: אני חושב שהפוליטיקה תהיה מקום טוב יותר אם החלוקה בה בין גברים לנשים תהיה שווה (למעשה, היא תהיה טובה יותר אם יהיה רוב נשי, אבל לא חשוב); אני חושב שעסקים יתנהלו בצורה יעילה יותר אם תהיה בהם חלוקה שווה של נשים וגברים, ואני גם חושב שההבנה שלנו של ספורט, איכות תקשורת הספורט וההתמקצעות שלנו תשתפר אם ההשתפות בספורט תתחלק שווה בשווה בין כל המינים.

וברמה הכי אישית, אני אהנה יותר מכדורגל אם רוב חברותיי יאהבו כדורגל, יהיו מוכנות לצפות בו איתי ויחלקו איתי את מחשבותיהן, רגשותיהן ותובנותיהן לגבי המשחק, כפי שעושים חברי הגברים.

אז אם אתם מרגישים כמוני, תעשו שינוי קטן. כשבחורה שואלת אותכם שאלה על כדורגל תענו כמו שהייתם עונים לבחור שהיה שואל אותכם אותה שאלה, בגובה העיניים ובסבלנות. כשאתם מארגנים צפייה בכדורגל, תזמינו את הבחורות מהחבר'ה כמו שאתם מזמינים את הבחורים. גם אם הן לא ירצו לבוא, הן ירגישו רצויות ובפעם הבאה אולי יבואו.

כשאתם רואים סטטוס או פוסט מיזוגני כלפי נשים בכדורגל תגנו אותו, ובוודאי אל תפרסמו אותו או תגדילו את התפוצה שלו. תשחקו כדורגל עם הבת שלכם, ושתפו אותה כשאתם הולכים למשחק כדורגל או צופים בכדורגל, בדיוק כמו שאתם עושים עם הבן שלכם.

נתראה במשחק הבא!