דקלון וסגיב כהן: ההפתעה של הקיץ

מודה ועוזב ירוחם. כשהחיבור של דקלון וסגיב כהן הושק, לא האמנתי בו. זה היה נראה לי כמו חיבור נוסף כחלק מגל החיבורים ושיתופי הפעולה שנרקמו פה בשנה שחלפה. ובכל זאת, בשקט יחסי, חודשים אחרי שיצאו לדרך, והנה, מתחיל להיות דיבור רציני על הסיבוב הזה כשלכמה הופעות ממנו כבר לא נשארו כרטיסים. אז איך זה קרה?

עוד על מוזיקה מזרחית בערוץ המוזיקה של ynet:

• מרושש או לא: מושיק עפיה חוזר בענק
• אייל גולן: כגודל האהבה כך עוצמת השנאה
• עמיר בניון: מנסה לחזור לדרך השמחה
  

הסיבות להצלחה של החיבור הזה מגוונות. הראשונה היא שהשניים לא קפצו מהמקפצה הגבוהה כמו זהבה בן ומרגול שהתחילו ישר בהופעות בהיכלי תרבות ואולמות גדולים - שם כמעט בלתי אפשרי למלא, בטח כשהמופע עוד לא מבוסס - אלא התחילו באולמות קטנים כמו הברל'ה בקיבוץ להבות חביבה, ברדיו בר בקיבוץ בית הקשת והזאפות, אותם קל יותר למלא - וברגע שזה נעשה - הדבר נותן רוח גבית למופע, לזמרים ולמפיקים. ובעיקר, כשלא נשארים כרטיסים נוצר באזז סביב המופע - שוב, לא כמו אצל הבנות, שכשלו למלא את רדינג 3 ואיבדו את המומנטום הנהדר שהיה להם בהתחלה.

הסיבה השנייה היא, שבסופו של דבר, החיבור הזה נתפס בקרב הקהל כטבעי ולא מאולץ. דקלון וכהן מייצגים שני דורות מאותו עולם תוכן והוויה תרבותית. אחד הוא המנטור שפילס את הדרך ונחשב לאחד מאבות המוזיקה המזרחית האותנטית בישראל והשני הוא הצעיר המוכשר והמוערך שיודע כיצד להתאים את אותו עולם מוזיקלי שגדל עליו לשנת 2014. והתוצאה? ברדיו אוהבים אותם וזה חלחל לשטח.

הסיבה השלישית והלא פחות חשובה היא שדקלון וכהן נכנסו בזמן ש"הפרויקט של רביבו" דעך, והם סחפו אחריהם את הקהל התימני הענק שמיצה את המחרוזות ובעיקר את הניסיון של רביבו לחדש במוזיקה מקורית - ורואה בחיבור הנוכחי את הדבר האותנטי האמיתי נטול הזיוף, או הנסיון לסחוט את ההצלחה, כמו אצל הפרויקט.

בסופו של דבר, ההצלחה המתגבשת לחיבור של דקלון וכהן רק מלמדת אותנו את השיעור הגדול ביותר - צניעות. הם באו בקטן, כנראה מתוך אהבה אמיתית למוזיקה, והקהל מאמין להם והאמת? הם הרוויחו את זה ביושר.

לוי מארח

ואם כבר טרנדים, אז אחד נוסף הוא לשתף פעולה עם ישי לוי, שנחשב היום לסמן האיכות בז'אנר וכעת כולם רוצים את הסטמפה ממנו. אז אחרי ריקי גל, גלי עטרי ועמיר בניון, מגיע תורו של מוש בן ארי בשיר "עוד היום" אותו הוא כתב והלחין.

על פניו, כשקוראים את הטקסט, אפשר להבין למה בן ארי חשב על לוי לדואט. "עוד היום אני אלחם בעומקם של יצריי, אנצח בשבילך עד שתאמרי לי די" הן מילים שיושבות פיקס על סיפור חייו של לוי ובעיקר של מערכת היחסים המורכבת שלו עם רעייתו איריס. ועדיין, טקסט טוב לא מחפה על העובדה הפשוטה שהלחן פשוט לא יושב טוב על לוי. בן ארי ניסה לקחת את לוי לעולם התוכן שלו והתוצאה רחוקה מלהיות מרגשת.

לא פעם, כששמות גדולים נפגשים, התוצאה יכולה להיות מאכזבת - בעיקר כי ניתן דגש גדול מדי על השמות של המבצעים, בהנחה שזה לבדו יעשה את העבודה. זה אולי טוב לעניין הראשוני, אבל בטח לא מספיק לקהל שמחפש בסופו של דבר את המנגינה שתדבר אליו - וזה פשוט לא קורה בחיבור הנוכחי וחבל.

הכוכב הבא שהיה

נסיים עם אביתר קורקוס, זוכה העונה הראשונה של "הכוכב הבא" שהוציא הבוקר (ד') סינגל בכורה בשם "אל תגלי לי" אותו כתבה והלחינה דקלה (יחד עם יריב שחף) שלפי ההודעה לתקשורת, היא גם זו שאמורה לכתוב, להלחין ולהפיק את האלבום כולו.

 לצערי, כבר שמעתי על סינגלים שלוו בהבטחת שיתוף הפעולה של אלבום שלם - ובמבחן התוצאה, אחרי שכמה שירים מתוכם כשלו, התפוגג השיתוף ורעיון האלבום נגנז. מה שהופך אותי לסקפטי לגבי החיבור הנוכחי: דקלה היא הארד קור, היא מזרחית אסלית לא מתחנפת. לא מסחרית ועדיין מדי פעם היא מספקת הברקות מצליחות ("מונו") ובעיקר היא חותמת

 של איכות ולכן כולם רוצים לקבל ממנה שיר.

וזה בדיוק העניין - שיר. מקסימום שניים. לתת נופך איכותי לאלבום שישדרג אותו. אבל כשזה אלבום שלם? בוא נגיד שאם קורקוס בונה על חתונות ופרנסה בז'אנר המזרחי, זה לא יצא לו מהחיבור הנוכחי ואני לא בטוח כמה סבלנות תהיה ל"טדי הפקות", שם הוא חתום, כשדקלה  אולי תספק את חיבוק מבקרי המוזיקה, אבל ספק אם תביא את החתונות, הכפיים ובעיקר - המרשרשים.