נשים רוצות היום גבר שיפרגן לקריירה שלהן
בעוד גברים מעדיפים את האישה הביתית יותר, זו ששמה את המשפחה בראש סדר העדיפויות. מה עוד רווקים רוצים? דו"ח סטטיסטי
בזמן האחרון אני שמה לב ללא מעט שינויים שחלים אצלי בעבודה, למשל הדרישות של לקוחותיי לבן/בת זוג משתנות. אמרתי לעצמי שאני חייבת לבדוק את זה סטטיסטית, ולכן לקחתי את השאלונים של כל האנשים שהגיעו אליי מתחילת השנה והשוויתי את הנתונים לאלה של אשתקד. ומה גיליתי? ובכן, כמה דברים מעניינים..
רוצים שידוך בינגו
לפעמים אני המומה מרמת הדיוק של הדרישות של לקוחותיי. פעם הייתי שואלת לגבי מראה חיצוני מבוקש, והיו עונים לי תשובות כלליות כמו "שתהיה רזה ובהירה" או "שיהיה גבוה וגברי". היום זו אופרה אחרת לגמרי - הם מגיעים עם רשימת מכולת מפורטת, החל מצבע העיניים ועד לרמת כמות השיער שיש על ראשו.
וזה לא רק בענייניי מראה חיצוני, הפירוט המדויק הזה תקף גם לכל הקריטריונים האחרים כמו אזור מגורים, תחביבים מדויקים ואפילו שעות עבודה. הנכונות להתפשר ולתת צ'אנס גם למי שלא מתאים בול לרשימת המכולת, ירדה באופן משמעותי. היום אני רואה שאנשים פוסלים בני זוג פוטנציאליים ברגע, רק בגלל פרטים טכניים ושוליים.
קריירה והשכלה לעומת זוגיות
שמתי לב שקיים שינוי בגישה של הגברים. אני כמובן מדברת באופן סטטיסטי, כך שזה לא כולל את כולם, אבל לא מעט גברים מציינים בפניי שהם כמהים דווקא לחזור לסגנון הזוגיות של פעם, לאישה הביתית יותר, זו ששמה את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלה לפני הקריירה. שינוי הגישה הזה בולט בעיקר בקרב גברים גרושים בגיל מבוגר יותר שהיו נשואים לנשים בתפקידים בכירים, והרגישו שהקריירה של האישה שלהם פוגעת בחיי המשפחה.
כאן קיימת בעייתיות, כי אצל נשים הגישה השתנתה בדיוק לכיוון ההפוך (לא אצל כולן, אבל בהחלט ניכרת מגמה). אם בעבר רוב הנשים חיפשו בעל שיפרנס אותן בכבוד ויאפשר להן מבחינה כלכלית להיות בבית ולגדל את הילדים, הרי שהיום מה שחשוב עבורן הוא גבר שיפרגן לרצון שלה לפתח קריירה, גם אם המשמעות היא שהיא תעבוד שעות מרובות ותחזור הביתה מאוחר. הן מחפשות גבר שיהיה פרטנר שוויוני בגידול הילדים ובמטלות הבית. אגב, הבקשה שיהיה שותף מלא בבית אפילו חשובה יותר כיום מרמת ההשכלה של בן הזוג.
בעבר, אישה אקדמאית היתה דורשת ממני באופן חד-משמעי לשדך לה גבר שגם הוא אקדמאי, אבל היום רמת ההשכלה משחקת תפקיד פחות חשוב. השאלה אם הוא אקדמאי או לא פחות רלוונטית, כל עוד מדובר בגבר עם עבודה יציבה ושכר מכובד. מה שיותר חשוב לנשים היום הוא שהגבר שלהן יהיה איש שיחה, איש משפחה ואדם מודרני שמפרגן לאשתו לפתח את הקריירה שלה בלי רגשות אשמה.
הרבה יותר גברים
אם בעבר החלק הארי של לקוחותיי היה נשים, הרי שבשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים, אני עדה לגידול לא מבוטל במספר הגברים שפונים אליי כדי למצוא שידוך. רק מתחילת השנה ניתן לראות עלייה בשיעור של 29%! רובם אקדמאיים מאזור המרכז בגילאי 33-43.
יותר מאזור המרכז
כשפתחתי את משרד השידוכים שלי לפני 22 שנה, רוב לקוחותיי היו מאזור באר-שבע והסביבה. לאט לאט התרחבתי לאשדוד, ירושלים ות"א, ועדיין רוב הלקוחות היו מהפריפריה. חלק גדול היה כאלה ששמעו עליי מאנשים שמכירים אותי אישית, הדודה המליצה, החברה... מאז שפתחתי את הסניף בת"א, חלק גדול מאוד מהלקוחות שלי הם מאזור המרכז, וליתר דיוק - קיימת עלייה של 7% בלקוחות מהמרכז מתחילת השנה.
גרושים מגיעים מהר יותר לפתוח פרק ב'
לאחרונה אני עדה לכך שגרושים מגיעים אליי די מהר אחרי הגירושין. אם פעם הם התחילו במסע אחר חיפוש פרק ב' כמה שנים טובות אחרי החתימה על הסכם הגירושין, הרי שהיום מדובר לעיתים אפילו על כמה חודשים בלבד, ויש לכך כמה סיבות: ראשית, רוב הזוגות הצעירים שמתגרשים היום כבר הספיקו לטעום בצעירותם מ"חגיגות הרווקות" טרם הנישואים. חלקם הגדול התחתן לאחר שכבר היה בכמה מערכות יחסים וגם חוו תקופות של הוללות, כך שכשהם חוזרים לשוק הפנויים-פנויות הם די שבעים מעניין הסטוצים, הטיולים לחו"ל, החיפוש העצמי וכד'.
אם הם, מטבעם, אנשים זוגיים, לרוב הם ירצו להיכנס לזוגיות חדשה יחסית מהר ולא לבזבז זמן על "חגיגות". זאת לעומת זוגות שהתחתנו לפני כמה עשורים ומצאו את עצמם עומדים מתחת לחופה בגיל מאוד צעיר עם מי שהיה בן/בת הזוג הראשונים שלהם. אצל זוגות כאלה, יש יותר רצון ליהנות מהלבד של אחרי הגירושין ולא למהר לפתוח פרק ב'.
סיבה נוספת היא מודעות ופתיחות - אם פעם גרושים חשבו שהם נושאים כתם ושאף אחד לא ירצה אותם מחמת התווית של "הגרוש/ה", הרי שהיום, בגלל הפתיחות ושיעורי הגירושין הגבוהים, זה כבר לא מהווה מכשול. אם פעם נשים רווקות היו מוכנות להיפגש עם גבר גרוש רק כשהן מעל גיל 40 (לאחר שניסו למצוא רווק), אז היום קיימת פתיחות רבה יותר, ובדרך כלל הן מסכימות לפגוש גרוש כבר בגיל 33.
לנשים, אגב, לוקח קצת יותר זמן לפתוח פרק ב' בגלל מגוון סיבות, כשהעיקרית שבהן היא חשש מההשפעה של זוגיות חדשה על הילדים שלהן. נתון מעניין נוסף מעולם הגרושים הוא שיותר ילדים להורים גרושים מגיעים אליי. מדובר בעיקר על כאלה שהוריהם הצליחו למצוא זוגיות חדשה ומספקת לאחר הגירושין, מה שנותן להם תקווה שגם אחרי גירושין, אפשר למצוא אהבה חזקה.
מאוכזבי האינטרנט
אני חייבת להודות שכשהתחיל העידן של אתרי ההיכרויות באינטרנט, טיפה חששתי לכמה רגעים. זו האמת. לפי התגובות של הסביבה, חשבתי שאולי אצטרך לסגור את המשרד ולעשות הסבה מקצועית. ראיתי את ההתלהבות הבלתי-פוסקת סביב האתרים האלה, וחשבתי לעצמי שאני צריכה למצוא מקור פרנסה אחר. ובאמת היתה רגיעה למשך חודש-חודשיים, אבל מהר מאוד המציאות בשטח הוכיחה לי שאין לי ממה לחשוש.
לאט לאט ראיתי שהקערה מתהפכת על פיה ודווקא היום, למרות עידן הדיגיטל, יש לי יותר ויותר לקוחות ביחס לתקופה שלפני עידן הדיגיטל. גייסתי עוד עובדים, ואף אחד לא הבין את זה. תמיד שאלו אותי "איך את עדיין מחזיקה משרד ועובדים כשכולם מכירים היום דרך האינטרנט?". לא פעם גם אמרו לי "בטח מגיעים אלייך כל הבעייתיים שלא יכולים למצוא זיווג דרך אתרי ההיכרויות". עם יד על הלב, נעלבתי, אבל, כידוע, צוחק מי שצוחק אחרון...
מי שמגיע אליי לפגישה ראשונה צריך למלא שאלון מאוד מפורט, שכולל בין היתר את הסיבה שבגללה הוא פונה אליי. מסתבר שבקרב 73% מהם, הסיבה היא אכזבה מאתרי היכרויות. כל כך הרבה לקוחות מספרים לי סיפורי זוועות על דברים שקרו להם דרך האתרים השונים - התחזויות למיניהן, תחושה של שוק בשר והרשימה עוד ארוכה.
בדיוק השבוע הגיע אליי מישהו שאמר לי שהוא ממש נגעל מכל האפליקציות החדשות שקמו. הוא אמר שזה פשוט עצוב מה שקורה - שבשבריר שנייה אנחנו פוסלים או מאשרים מישהו רק לפי תמונה אחת. לאן הגענו? כל החיים שלנו נמדדים על תמונה?
האמת היא שהופתעתי. הייתי בטוחה שגברים נורא יידלקו על האפליקציות האלה. אבל מסתבר שלא כולם. לאנשים רבים עודף הקדמה דווקא עושה לא טוב. אין לי ספק שיש הרבה פנויים ופנויות בשוק שמברכים על הטכנולוגיה המתקדמת, אבל מעניין אותי לדעת כמה באמת מצליחים לפתח באמצעותה זוגיות אמיתית לטווח ארוך. מבחינתי כל האמצעים למציאת אהבה מבורכים, העיקר להגיע למטרה הנכספת של זוגיות טובה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".
לפנייה לכתב/ת 
