שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    סרי לנקה הצליחה לתפוס נמר. ומה איתנו?
    ב-2009 עשה צבא סרי לנקה את הבלתי אפשרי ומחץ את ארגון הגרילה "הנמרים הטמילים". איך עשה זאת ומה יש לישראל ללמוד מהניסיון שלו?

    בתחילת חודש יוני ציינו בקולומבו, בירת סרי לנקה, את יום השנה החמישי לאחד ההישגים המזהירים בתולדות המלחמה בטרור בעשורים האחרונים. ב-19 במאי 2009 הסתיים אחד הסכסוכים המזוינים הארוכים בעולם כשארגון הגרילה "נמרי השחרור של טאמיל-אילאם" (LTTE), או "הנמרים הטמילים", הודיע על כניעה ללא תנאי לאחר שממשלת סרי לנקה הצליחה לחסל אותו בתום קמפיין צבאי ממוקד.

     

    גנרל החשוד בפשעי מלחמה בסרי לנקה מצא עבודה - באו"ם

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    מי צריך שניים לטנגו. שלום במעמד צד אחד / פרופ' אורן ברק וד"ר דן מיודובניק

    קוראי התיגר: עוצמת ארה"ב בסימן שאלה / פרופ' סטיבן א' לובל

    נדבקו לכס השלטון. המשחררים הפכו לרודנים / ד"ר אירית בק

    פתאום קם אדם: רון פונדק ויזמי שלום פרטיים / ליאור להרס

     

    אף שתוצאה זו מהווה מקרה כמעט יחיד של מדינה שהצליחה להביס ארגון טרור באמצעים צבאיים, היא לא זכתה לתשומת הלב הראויה בקרב מומחי ביטחון וקובעי מדיניות בעולם ובישראל. כיצד הצליחה סרי לנקה - מדינת עולם שלישי - באתגר שבו מדינות חזקות ומפותחות ממנה נכשלו? מה היה המחיר הפוליטי-דמוקרטי שהקריבה בעבור ההישג הצבאי? ומה ישראל יכולה ללמוד מכך על דרכי הפעולה היעילות במלחמה בגרילה ובטרור?

     

    תולדות הסכסוך

    הסכסוך בסרי לנקה החל רשמית ב-1983, כשארגון "הנמרים הטמילים" הציב מארב לשיירה צבאית והרג 13 חיילים. בתגובה פרצו מהומות ברחבי המדינה ובמהלכן אזרחים ממוצא סינהלזי תקפו באלימות את שכניהם הטמילים, ניפצו את חנויותיהם והכריחו אותם להימלט מבתיהם.

     

    כ-3,000 בני אדם נהרגו במהומות שביטאו תהליך הולך וגובר של החרפה ביחסים בין הקהילות מאז קיבלה המדינה עצמאות מהשלטון הבריטי ב-1948. הסכסוך נבע מהעובדה שבאי קיים רוב סינהלזי (75 אחוזים) שמחזיק באמונה הבודהיסטית ומאמין שהמדינה היא הביטוי הפוליטי ללאום ושעליה לשקף זאת מכל בחינה.

     

    חרת על דגלו את חיסול ארגון הטרור. נשיא סרי לנקה מהינדה ראג'פקסה (צילום: EPA)
    חרת על דגלו את חיסול ארגון הטרור. נשיא סרי לנקה מהינדה ראג'פקסה(צילום: EPA)
    לעומת זאת, הטמילים, שמאמינים בדת ההינדית והם ממוצא הודי (חלקם הגדול הובא לאי על ידי הבריטים ככוח עבודה זול במאה ה-19), נתפשים על ידי סינהלזים רבים כנטע זר. יתרה מזו, לאחר קבלת העצמאות, הרוב הסינהלזי, שהתרעם על העדפת האוכלוסייה הטמילית על ידי השלטון הבריטי בחינוך ובמנהל הציבורי, החל לפעול "לתיקון" מה שנראה לו כעוול היסטורי.

     

    ב-1956 נקבע שהשפה הרשמית היחידה בסרי לנקה תהיה סינהלית, ובשנת 1972 הועבר חוק שאפשר בפועל אפליה ממוסדת של טמילים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. שנות ה-70 אופיינו במתח ובמהומות בין הקהילות השונות, ובאותה תקופה אף הוקם ארגון "הנמרים הטמילים" על ידי צעיר בן 18 בשם וולופילאי פרבהאקאראן. הוא שם לו למטרה לאחד את כל הטמילים בסרי לנקה ופעל להקים מדינה טמילית עצמאית בצפון ומזרח המדינה.

     

    טרור ה"נמרים"

    למרות היותו מוכר פחות מארגונים אחרים, ארגון "הנמרים הטמילים" היה אחד מארגוני הגרילה והטרור הגדולים, החזקים והעשירים בעולם. בשיא כוחו שלט הארגון על שטח שהשתרע על פני כ-15 אלף קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל משתרע על פני כ-22 אלף קמ"ר), ובנה לעצמו כוח צבאי לוחם, שנדמה יותר כצבא סדיר.

     

    בשיא כוחו מנה ארגון LTTE כ-15 אלף לוחמים. בנוסף, הארגון היה אחד החדשניים בעולם, ולזכותו נזקפת "המצאת" חגורת הנפץ, השימוש הנרחב במשאיות נפץ והשימוש במחבלות מתאבדות. בזכות נתון זה, ובזכות התמיכה הכספית והפוליטית הרחבה שלה זכה הארגון מקהילות טמילים בארצות הברית, בקנדה ובאירופה, "הנמרים הטמילים" הוא ארגון הטרור היחיד בעולם שיכול לזקוף לזכותו רצח של שני ראשי מדינות (ראש ממשלת הודו לשעבר ראג'יב גאנדי ב-1991 ונשיא סרי לנקה ראנאסינג פרמאדאסה ב‎-‎‏1993‏).

     

    כוח צבאי בבירה קולומבו (צילום: AFP)
    כוח צבאי בבירה קולומבו(צילום: AFP)

    כניעת הארגון הייתה השיא של קמפיין צבאי מתמשך שבו הצליחה ממשלת סרי לנקה להביסו בשדה הקרב ולחסל את הנהגתו עד שלא הותירה לו ברירה אלא להיכנע.

     

    מלחמת התשה

    כמו שכל ישראלי ודאי יודע, סכסוכים בין מדינות לבין ארגונים שאינם מדינה ("עימותים א-סימטריים") במהותם הם סכסוכים של התשה - הם מכוונים להימשך שנים רבות ולהחליש בתהליך איטי אך עקבי את הליכוד והנחישות של החברה האזרחית במדינת האויב על ידי הפיכתם למטרה.

     

    הצד החלש בעימות מנסה לפגוע ביכולת הפוליטית של המדינה להפעיל את מלוא עוצמתה הצבאית. דבר זה נעשה תוך שימוש באמצעי התקשורת, אמצעי תעמולה ובעיקר גיוס קהלים בינלאומיים נגד המדינה תוך ניסיון "להוכיח" את אי-מוסריותה. מדינות הניצבות בפני אויב לא מדינתי מוצאות את עצמן מתקשות להפעיל את מלוא עוצמתן הצבאית מול הכוח הצבאי החמקמק של ארגון הטרור. קשיים אלה, שהתגלו בכל מקרה של עימות נגד ארגוני גרילה וטרור, הובילו רבים למסקנה שלא ניתן להביס צבאית ארגונים כאלה ולכן הדרך היחידה להתמודד עמם היא באמצעות משא ומתן ופשרה.

     

    תהליך דומה התקיים גם בסרי לנקה. מתחילת הסכסוך ב-1983 נכשלו ניסיונות רבים מצד המדינה (שייצגה את הרוב הסינהלזי) לחסל את המורדים באמצעים צבאיים, בין שבעקבות חולשת כוחות הביטחון, בין שבגלל התערבות זרה לטובת ארגון הגרילה (מצד הודו) ובין שבעקבות דעת קהל שהתנגדה למלחמה ותמכה במשא ומתן כדרך לפתור את הסכסוך.

     

    הכישלונות הצבאיים לוו בפעולות טרור שמוכרות לכל ישראלי - פיגועי התאבדות באוטובוסים, בתחנות רכבות ובמרכזי ערים, ואפילו מתקפת טילים ומזל"טים על שדה התעופה הבינלאומי ב-2001.

     

    כישלונות אלו הביאו להידרדרות הכלכלה ולייאוש בדעת הקהל, שהביאו ללחץ על הממשלה להסכים לתהליך שלום ולפשרה. אווירה זו הביאה ב-2001 בלית ברירה את סרי לנקה להסכים לתהליך שלום (בתיווך נורבגי), ואליו נכנס ארגון "הנמרים הטמילים" מתוך מטרה ברורה - להשיג הכרה בו ובכיבושיו ולגייס את תמיכת הקהילה הבינלאומית בדרישותיו.

     

    התהליך, שהחל באופטימיות רבה עם חתימה על הסכם הפסקת אש שאסר על פעולות התעצמות צבאית (ושאותו הפר ה-LTTE באופן תדיר), הידרדר במהרה למלחמת האשמות והשמצות הדדיות, וכל צד האשים את האחר באי-נכונות להתפשר. דינמיקה זו, בעידוד גורמים לאומניים קיצוניים, הביאה בתורה להקצנה בדעת הקהל, שלבסוף הביאה לנפילת הממשלה המתונה ולעליית ממשלת שמאל לאומנית בהנהגת הנשיא מהינדה ראג'פקסה. ממשלה זו חרתה על דגלה את חיסול הארגון המורד כעדיפות ראשונה. נחישות זו היא אחד הגורמים שהביאו לכך שהקמפיין הצבאי המחודש (שסיסמתו הייתה "לא נסוגים לאחור") הסתיים בהצלחה, למרות לחצים רבים, פנימיים וחיצוניים, להפסיקו.

     

    לקחים חשובים  

    הלקחים הצבאיים של הקמפיין הצבאי של סרי לנקה - פעולה של יחידות קטנות וגמישות במקום מערכים גדולים ומסורבלים כדרך לשמור על יוזמה התקפית מתמשכת, הסתמכות על כוח אדם מיומן וחופש פעולה רב למפקדים בשטח - מעניינים פחות מהלקחים הפוליטיים הרחבים יותר.

     

    מבחינה פוליטית, הממשלה בקולומבו עשתה מאמצים להפחית את יכולת האופוזיציה לערער את יציבות השלטון וכך לפגוע במאמץ הצבאי. מטרה זו הושגה על ידי יצירת ממשלה גדולה ורחבה - 55 שרים וסגני שרים, מינוי אנשים מקורבים לנשיא לתפקידי מפתח כולל אחיו - קצין הצבא לשעבר שמונה לסגן שר ההגנה, ושליטה בפרלמנט, שאליו נבחרו חמישה מאחיו האחרים של הנשיא, בתביעה הכללית ובמשטרה.

     

    מבחינה תקשורתית עשתה הממשלה מאמצים רבים לשלוט בשטף המידע משדה הקרב על ידי איסור על עיתונאים להתקרב לאזורי הקרבות, מניעת כניסה למדינה לעיתונאים שנחשדו באהדה למורדים, סילוק ארגוני סיוע זרים מאזורי הקרבות ותקיפת עיתונאים. נקיטת אמצעים אלו אמנם ייצגה הידרדרות כללית באופי הדמוקרטי של המדינה, הידרדרות המתבטאת בעיקר במדדי חופש העיתונות, ועוררה ביקורת פנימית וחיצונית בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם נגד הממשלה. אולם הם אפשרו לממשלה לשלוט במרחב המידע, שליטה שבתורה אפשרה לצבא להתרכז בצרכים צבאיים בשדה הקרב מבלי להתחשב בשיקולי לחימה הנובעים מנוכחות התקשורת.

     

    את התוצאה של התחשבות יתרה בשיקולים מעין אלה חוותה ישראל על בשרה במלחמת לבנון השנייה. לעומת זאת, ובעוד התקשורת העולמית מתרכזת רובה ככולה במבצע "עופרת יצוקה", ניהלה סרי לנקה במקביל קמפיין מקיף ונרחב הרבה יותר, מבלי שאף גוף תקשורת בעולם סיקר את הנושא. גם מבחינה בינלאומית, סרי לנקה "הפנתה עורף" למערב, שאת ניסיונותיו לכפות עליה להפסיק את הלחימה היא הדפה על ידי ברית עם מדינות כסין, רוסיה, פקיסטן ואיראן.

     

    תמורת חוזים כלכליים מפתים למדינות אלה הושגה תמיכתן במוסדות האו"ם, תמיכה שבמאי 2009 הביאה להישג חסר תקדים - העברת החלטה במועצת זכויות האדם של האו"ם - אותה המועצה שמגנה באופן תדיר את ישראל על לחימתה בטרור ושהקימה את ועדת גולדסטון - לפיה המועצה "מקדמת בברכה" את הקמפיין הצבאי של ממשלת סרי לנקה וקוראת לכלל הקהילה הבינלאומית לתמוך בו.

     

    הניצחון הצבאי של סרי לנקה, שרבים סברו שכלל אינו אפשרי, הושג לאחר שהיא הפנתה עורף למחנה המערבי-ליברלי אשר חרת על דגלו את המלחמה בטרור. קבלת עמדות המערב לגבי הסכסוך הייתה מביאה דווקא להתעצמות הטרור במקום לצמצומו. אמנם, חיסול ארגון הגרילה לא העלים את הסכסוך הבסיסי שתרם להיווצרותו מלכתחילה,

    אך ההישג של סרי לנקה מוכיח שבכל הנוגע ללחימה בטרור, המרכיב החשוב ביותר להצלחה הוא נחישות ההנהגה הפוליטית להציב את הנושא בראש סדר העדיפויות שלה ולפעול בהתאם, מבלי להיכנע ללחצים הפנימיים והחיצוניים שמתלווים ללחימה.

     

    הסתפקות בהצהרות אינה מספיקה, ורק פותחת פתח להמשך מעגל האלימות והטרור. המקרה של סרי לנקה, שדומה בחלק ממאפייניו לישראל - מדינה המורכבת משתי קבוצות לאום גדולות הנתונות במאבק ביניהן - מעניק לישראל הזדמנות פז ללמוד על מגוון האסטרטגיות שבאמצעותן ניתן להתמודד בהצלחה עם ארגוני גרילה וטרור עיקשים כמו גם על המחירים האנושיים, החברתיים והפוליטיים הנלווים לבחירה באסטרטגיה צבאית כדרך להתמודד עם איום טרור מתמשך. לאור האתגר הדומה הניצב מולה, ישראל יכולה, וראוי לה, ללמוד מניסיונה.

     

    אריאל רייכרד הוא אנליסט מדיניות חוץ ביטחון ויועץ אסטרטגיה, בוגר התוכנית ללימודי ביטחון ויישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "סרי לנקה הצליחה לתפוס נמר. ומה איתנו?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    שוטרים בקולומבו, בירת סרי לנקה
    צילום: AFP
    ישראל יכולה ללמוד מהניסיון של סרי לנקה. אריאל רייכרד
    מומלצים