לחפש את החופש: עקרונות החופש הגדול
חופש אמיתי הוא להפסיק לחפש בחוץ ובמקום זה למצוא בתוכנו את המוּדעות הרוחנית ואת היכולת לבטוח ברוח ולהתענג מחוקי הבריאה. החופש הגדול הוא לא החופש שיוצאים בו מבית הספר, אלא היכולת להיכנס ולמצוא את החופש בתוכנו פנימה, היכולת לבטוח ברוח
כידוע לכם, העברית אינה עוד שפה ככל השפות, אלא חיבור של אותיות והברות, שמסמלות ומסבירות את חוקי הבריאה, ואת התהליכים, המהות, והצרכים, במודע ובתת מודע שלנו. לכן, העברית אינה דומה לאף שפה אחרת. אין אף שפה אחרת שמכילה במהותה את העומק והיכולת להבין ולגעת בחיים כמו העברית.
בעברית, המילה "חופש" והמילה "לחפש" מקורן מאותו השורש. לכן, על מנת ליצור ולגעת בחופש האמיתי שלנו, עלינו להפסיק את החיפוש. עלינו להפסיק לחפש בחוץ, על מנת שנוכל למצוא את החופש בתוכנו פנימה, החופש שיוביל אותנו אח"כ ליצירת והתגשמות הדברים בחוץ.
גם המילה "שאיפה", המסמלת את הדברים אליהם אנו שואפים בחיינו ועדיין לא מרשים, מובילה לאותה מסקנה - של התכנסות פנימית על מנת להרשות את הבחוץ. המילה "שאיפה" בעברית, משמשת גם לתיאור הנשימה פנימה, שמובילה אח"כ לנשיפה החוצה. לכן, אם אנו רוצים להרשות וליצור משהו בחוץ, עלינו קודם כל לשאוף פנימה, להיכנס לתוכנו, ורק אז נוכל לנשוף החוצה, וליצור את התגשמות הרצון שלנו בחיינו בחוץ.
החופש האמיתי הוא לפגוש את עצמנו בפנים
אין עונג גדול יותר מלפגוש את עצמנו, לגעת בתוכנו פנימה, לבטוח ברוח שלנו ולמצוא את החופש בתוכנו. זו הסיבה שאנו יוצרים בחיינו מראות שהן הפוכות לנו, בכל מימד ותדר בחיינו – על מנת לפגוש את עצמנו לידן. הבעלים/הנשים שלנו, השכנים/השכנות שלנו, המשפחה, האנשים שאנו פוגשים בעבודה ובחיי היומיום – כולם מראות שלנו, שאנו יוצרים כדי לנסות לפגוש את עצמנו לידן.
אנו לא באמת מתרגשים מלפגוש את האחרים. אלא, כשאנו מתרגשים לקראת פגישה, אנו בעצם מתרגשים מכך שמראה זו (אותו אדם שאנו עתידים לפגוש) תהיה מראה לחלק שעוד לא נגענו וגילינו ופגשנו בתוכנו. וכשאנו פוגשים את אותו אדם ומתרגשים לידו, אנו מתרגשים מהזוויות ומהגילויים החדשים בתוכנו, שאנו פוגשים ומרגישים לידו/לידה. גם כאשר אנו נהנים ממראה נוף יפהפה. אם זה מרגש אותנו, הרי זה נגע בנו בפנים. הדבר דומה גם בהילינג. המרפא אינו מרפא את האחר, אלא מתרפא לידו. אני מלמד כ- 200 סוגים של הילינג, ומה שאני מלמד, זה בעצם שאתה לא מרגיש את האחר, אלא אתה מרגיש את השוני בתוכך ליד האחר. ולפי שוני זה, אתה יכול לאבחן את האדם מולך ולרפא אותו.
אנו לא יכולים להרגיש אחרים, כולל אנו ההילרים. מה שבאמת מרגש אותנו, זה לפגוש את עצמנו בזוויות שונות. כאלו שעוד לא פגשנו, בתוכנו.
החופש האמיתי זה לבטוח ברוח שלנו
כשאנו שמים מוּדעות רוחנית ופוגשים את הרוח בתוכנו (כל אחד את הרוח הפרטית שלו) – זהו החופש האמיתי. כשאנו יודעים, מבינים ומתאמנים כל יום יותר ויותר (אימון לאמון) לבטוח ברוח – שזה להבין שהרוח שלנו אף פעם לא מענישה אותנו, להבין שהרוח שלנו אף פעם לא מתייאשת מאיתנו, להבין שהרוח שלנו אף פעם לא בוחנת אותנו, להבין שהרוח שלנו היא נצחית, שהיא אף פעם לא מתה, להבין שהרוח שלנו רואה את כל התמונה, ושכל מציאות בחיינו, היא משהו שכבר היה (התרחש בעבר), להבין שהרוח שלנו (אנו) יוצרת ומעלה שוב (לְשנות = לִשנות) את אותו הפחד, את אותו התיקון, את אותה התמונה, את אותו החיכוך, רק כשהיא רואה ומרגישה שיש פוטנציאל שנתקן את עצמנו ליד אותה תמונה – שנפגוש את עצמנו ונכניס בתוכנו תיקון וחופש ליד נושא זה.
הרוח בתוכנו היא חכמה, אלוהית ונצחית, והיא אף פעם לא מתייאשת מאיתנו. לכן, לבטוח ברוח ולהגיע למוּדעות זו, זה בעצם החופש והיכולת לפגוש את עצמנו בכל הממדים. כי אנו נמצאים בעולם של תיקון. ואין אף אחד בעולם שיכול לתקן במקומנו. ולכן הרוח שלנו מעלה את התמונות ואת התיקונים שלנו מן העבר שוב ושוב, עד שנתקן.
רק ה"לבטוח ברוח" יוצר את התיקון. רק ה"לבטוח ברוח" יוצר את החופש. את אותו חופש הבחירה של המוּדעות ברוח. כל שאנו צריכים לעשות זה לבטוח ברוח שלנו (כל אחד ברוח האישית והפרטית שלו/שלה), או אז כל החומרים שאנו עשויים מהם, וכל החומרים שאנו צריכים להתחכך לידם, כולל כסף, אוכל, מין, בני אדם, הופכים לעינוג מושלם.
ורק בימים אלו, אנו יכולים ממש להגיע לתודעה המדהימה של ה"לבטוח ברוח". רק בימים אלו יצרנו את הזכות "ליישר קו" עם הרוח שלנו, ו"ליישר קו" בין המוּדעות (בין הראש שלנו) לרוח. רק בימים אלו יצרנו את הזכות לחופש אמיתי.
בחופש אמיתי אין "חיובי" ו"שלילי"
לבטוח ברוח, זה בעצם שדרוג הכוונה. ומה שקובע בעולמנו, זו הכוונה. לא המעשה ולא המילים. לפי הכוונה נקבע ברוח אם אנו צריכים לחזור על התיקון, או אם תיקנו אותו ואנו לא נחזור על אותה מציאות שוב.
כדי לשדרג את הכוונה, חשוב לנו לדעת לצאת ולסיים את הבדיחה הקוסמית הכי גדולה שיש, זו שכולם נופלים לתוכה מתוך בורות רוחנית וחוסר ידיעה של חוקי הבריאה. והיא (הבדיחה הקוסמית) שיש "חיובי" או "שלילי". שיש "כוונה חיובית" או "כוונה שלילית". ושיש "אנרגיה חיובית", או "אנרגיה שלילית".
חלק מהתעוררות התודעה, היא התובנה שאין חיובי ושלילי, ושאנו יוצרים במדויק, את מה שאנו רוצים וצריכים לתקן. אם נחשוב שיש חיובי או שלילי, לעולם לא נוכל להסכים וליישם את נוסחת האושר שהיא "אני היוצר, (החלק של הרוח שלי יוצר), ואני מסכים לא לדעת למה". כי אם אנו חושבים שיש חיובי או שלילי, אף פעם לא נבטח ברוח, ותמיד נחשוב שיכולנו ליצור אחרת. ולכן אף פעם לא נתקן.
זה לא סתם, שבמשך אלפי שנים, יצרנו דתות ופיתחנו את החיובי והשלילי, ובשל כך, נשארנו תקועים, במשך אלפי השנים, על אותן תמונות, על אותו דיסק, ועם חוויית תסכול וריחוק מהרוח שלנו (כל אחד והרוח האישית שלו).
בימים אלו אי אפשר להתרחק עוד מהרוח. כי אנו בזמן של התעוררות אדירה, שכל נשמה שואלת בתוכה – האם היא יכולה להכיל את חוקי הבריאה, להתעורר למוּדעות המתאימה, ולהתענג מחוקי הבריאה.
בימים אלו, מי שכן מצליח לבטוח ברוח, יוצר לעצמו שדה אנרגטי סיבובי, של 6 שניות. זהו שדה אנרגטי מדהים, שמצד אחד מביא את החדש לאדם שיצר אותו. מביא ריפוי וכיוונון, התחדשות ומעיין הנעורים. ומצד שני, שדה זה מוציא מהאדם את הזיכרונות, הרגשות והפחדים שהיו צריכים מזמן לצאת מהמערכת שלו, אך הוא עוד החזיק אותם כבני ערובה. ושדה זה קורה רק כשאנו בוטחים ברוח שלנו.
לכן, לבטוח ברוח היום זו לא רק התודעה הכי גבוהה שקיימת בעולמנו, התודעה שיוצרת חיים חדשים. זהו
בעצם החופש האמיתי שכל אחד יכול ליצור בחיי היומיום שלו/שלה. זהו החופש בקשר שלנו עם כל החומרים בחיינו, כולל החומרים שאנו עשויים מהם (הגוף שלנו). החוויה של ה"להפסיק לחפש", היא בעצם החופש האמיתי והיכולת שלנו להתענג ממה שאנו יוצרים בכל מקום וליד כל אדם.
החופש האמיתי זה לאהוב את מה שאנו יוצרים
ה"לבטוח ברוח" הוא חופש שמלמד אותנו על תיקון הבדידות ועל היכולת לאהוב את מה שאנו יוצרים. וכשאדם מגיע לדרגה שהוא אוהב את מה שהוא יוצר, הוא לא מחפש ומחכה שתגיע אהבה מבחוץ. הוא לא מחפש הכרה מאחרים והוא לא מחפש לאהוב אחרים. תודעה זו תוביל אותו לחוות אהבה בתוכו כל היום והלילה ולחוות שמחה וסיפוק מן המושג אהבה. ומזה גם להתגשמות פיזית של מראה משלימה – בן/בת זוג שלידו הוא מחזק את הרגשת האהבה האמיתית לעצמו.
אצל רוב האנשים, המושג אהבה הוא זיכרון קשה, כואב, שמעלה יותר את החרדה ואת הפחד לאבד, ומעלה יותר את הצורך בתלות, מאשר את רגש האהבה. בעברית הגימטרייה של המילה "אהבה" ושל המילה "אחד" הוא 13. אהבה אמיתית היא קודם כל לאהוב את מה שאתה יוצר. קודם כל למצוא את האהבה בתוכך.
חופש אמיתי הוא להפסיק לחפש בחוץ ובמקום זה למצוא בתוכנו את המוּדעות הרוחנית ואת היכולת לבטוח ברוח ולהתענג מחוקי הבריאה. החופש הגדול הוא לא החופש שיוצאים בו מבית הספר, אלא היכולת להיכנס ולמצוא את החופש בתוכנו פנימה, לבטוח ברוח – זהו החופש הגדול האמיתי.
- מיכאל אסדו
– הילר ומורה רוח
לפנייה לכתב/ת 
