הסבא של גיל-עד גילה שמת דרך אל-ג'זירה

הודעת SMS מעורפלת. כך הגיע לסבו של גיל-עד שער, עזרא, המידע הראשוני על מציאת גופותיהם של נכדו ושל שני החטופים האחרים, אמש (יום ב'). "הלכתי לבית הכנסת בשעה 19:00, ובמהלך התפילה ראיתי שקיבלתי הודעת SMS שבה חבר שלי כתב לי 'זה נכון מה ששמעתי?'. אמרתי לעצמי שקודם כול אסיים את התפילה ורק אז אדבר איתו".

הסב מספר: "כשהתקשרתי אליו הוא סיפר לי שחבר שלו צפה באל-ג'זירה וששם דווח על מציאת הגופות על-ידי חיילי צה"ל".

הסב עזרא סיפר כי גיל-עד היה קשור אליו מאוד, וכי השניים נהגו לשוחח הרבה זה עם זה בטלפון, וכי עשו זאת בצורה שוטפת.

כעת מבקש הסב ששלושת הנערים ייקברו יחד בהר הרצל ושיובאו למנוחות בטקס ממלכתי. "הם מתו מוות אכזרי רק בגלל שהם יהודים, וצריך לתת להם כבוד אחרון ולקבור אותם ביחד בהר הרצל. יש לי בקשה אחת מכל האנשים שהאמינו בשלושת השבועות שעברו מאז החטיפה שהם יחזרו בחיים: אל תפסיקו להתפלל ולהאמין". 

ככל הנראה גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח נורו עוד כשהיו במכונית החוטפים, זמן קצר לאחר שאחד מהם התקשר למוקד 100 ולחש "חטפו אותנו". בשעה 22:15 עלו שער, פרנקל ויפרח על רכב היונדאי שעצר להם בטרמפיאדת אלון שבות. עשר דקות לאחר מכן הבין אחד הנערים כי מדובר בחטיפה, והתקשר למוקד 100. במשטרה לא התייחסו ברצינות הראויה לשיחה, אבל החוטפים סברו כי אותה שיחה יכולה לשבש את תוכניותיהם - וירו באקדח למושב האחורי שבו ישבו השלושה.

בניגוד לתוכניות המקוריות של החוטפים, הם ביצעו פניית פרסה בחזרה לכיוון חברון. כעבור כשעה הגיעו לשולי העיירה דורא צפונית לחברון, שם שרפו את הרכב

ועברו עם החטופים לרכב מילוט. את הגופות הם הטמינו שעות לאחר מכן בטראסה, שלושה קילומטרים מערבית לחלחול - ואז ניתקו מגע וירדו למחתרת.

כמה שעות לאחר מכן זיהו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים את הרכב השרוף ודיווחו לצה"ל. דיווח זה נעשה לאחר שקרובי משפחה הגיעו לתחנת המשטרה ודיווחו על היעדרותם. רק ב-5:50 בבוקר, שבע שעות לאחר החטיפה ושעות ארוכות אחרי שנרצחו ונקברו, עלה לראשונה חשש לחטיפה. רק אז השב"כ וכוחות צה"ל בגזרה קיבלו את ההודעה הראשונית ומבצע "שובו אחים" החל.