המדרון החלקלק של תרבות הטוקבקים. דעה
התרבות הכלכלית שלנו בנויה על פופוליזם תקשורתי ולא על חשיבה לטווח ארוך. היכולת של כל אזרח להגיב במהירות על כל עניין דוחפת את מקבלי ההחלטות להיכנע לדעת הקהל המתלהמת, ומביאה לעתים תכופות לקבלת החלטות כושלות. הטבת המע"מ לרוכשי דירות היא רק אחת הדוגמאות. דעה
המהפכה הגדולה ביותר שעובר הדור שלנו היא מהפכת התקשורת. בדומה למהפכה החקלאית והתעשייתית, גם המהפכה הזו משנה את חיינו, ואירועים חברתיים ומדיניים רבי משמעות חייבים את עצם קיומם לאמצעי התקשורת.
היתרונות הם רבים, המידע זורם מהר ואנו יכולים להגיב בהתאם. התקשורת פתחה ערוץ נוסף בו ניתן לתת ולקבל משוב מיידי, באמצעות טוקבקים ולייקים המגלים את רחשי הלב של הציבור. עם זאת, החפזון בחלוקה לטובים נגד רעים עלול להוביל להחלטות כושלות.
כתבות נוספות במדור הכלכלה של ynet:
האוצר דירג: איזו חברת ביטוח הכי גרועה
תרבות הטוקבקים
הבעיה נוצרת כאשר תרבות הרדיפה אחרי המשוב החיובי הופכת מהבנת הלך הרוח לכלי מרכזי לקביעת מדיניות. כתוצאה מכך, קשה יותר להשיג הסכמה ציבורית להחלטות הנוגעות לעתיד, ובאות על חשבון ההווה.
הגדרות הבסיס לא השתנו גם לאחר מהפכת התקשורת: תפקידו של הציבור הוא לדרוש את הטוב ביותר, ותפקידה של הממשלה נותר לקבל החלטות אחראיות לגבי מה שקורה היום ומה שיקרה מחר. עם זאת, הלך הרוח הציבורי מקבל משקל הולך וגדל, וגובר הלחץ שמפעיל הציבור למציאת פתרונות מהירים שיתוגמלו ב"לייקים". ההחלטות נבנות בהתאמה.
כאשר רוצים לפעול מהר אין זמן לחשוב: לפני שהפוסט האחרון "מתקרר" צריך מיד לחדש ולרגש את הציבור עם רפורמה חדשה. התקשורת היעילה קובעת מהר, לפעמים מהר מידי, מי הטובים ומי הרעים בכל סיפור. פוליטיקאי שרוצה למקסם תועלת, מוטב שישכיל להבין מהר מי הטוב ומי הרע בכל הסיפור.
ישחקו הנערים לפנינו
בתחום הנדל"ן ברור לכולנו מי הטובים - הזוגות הצעירים, שוכרי הדירות, ואנשי מעמד הביניים. בקבוצה של הרעים נמצאים המשקיעים, הבכירים, הקבלנים, הבנקים וכמובן הטייקונים ונערי האוצר. בענף הספרים היו הטובים הסופרים והקוראים, בעוד שהרעים היו הרשתות וההוצאות לאור. הכל במיון מהיר.
אותם נערי אוצר הם אולי חסרי בגרות פוליטית או גישה לבמה ציבורית, אבל תהיו בטוחים שבכלכלה הם מבינים היטב. פה נוצרת הבעיה: בתודעה הציבורית הם שייכים לקבוצה של הרעים, ואף פוליטיקאי לא רוצה להשתייך לקבוצתם.
מכאן נולדה לה אופנה חדשה, לעשות הפוך מדעת הדרג המקצועי במשרד האוצר - הם הרי מנותקים מהציבור ונתפשים כחסרי רגישות חברתית. וכך - האהדה הציבורית שמקבלות הצעות פופוליסטיות גוברת על שיקול הדעת המקצועי והתוצאה לעתים בעוכרינו.
ראינו את חוק הסופרים שזכה לאהדה וחרט על דגלו הגנה על הסופרים, בכך שהגביל את המבצעים על ספרים חדשים. למרות אזהרות והתנגדויות חריפות של הדרג המקצועי באוצר - ההחלטה עברה. כעת, הציבור קונה פחות ספרים וחלק מעובדי מהחנויות מחפשים תעסוקה. לכלכלני האוצר היה ברור שעליה במחיר תוריד את הביקושים.
נערי האוצר טענו שנים שצריך לשנות את תנאי הפנסיה של אנשי הקבע, ומערכת הביטחון התנגדה בחריפות. התוצאה היא שמהנדס או עורך דין בשוק האזרחי עדיין יוצאים לפנסיה 20 שנה אחרי חבריהם בתפקיד מקביל בצה"ל. באוצר גם הזהירו מהגירעון שיוצרות הפנסיות התקציביות, ורק כעת מתחילים להתגלות מימדיה של הרעה החולה הזו.
הפוליטיקאים אולי הופתעו, אך המסקנות לא הוסקו, וכעת מקודם בכנסת חוק הטבת המע"מ על קניית דירות. יתרונו היחיד של החוק הוא שהוא נשמע טוב, וקל להסביר אותו בפוסט אחד בפייסבוק, אך הוא אחד ההרסניים שנוצרו, ולא במקרה הוא עורר התנגדות מצד כלכלנים רבים. מבלי שניכנס לפירוט חסרונותיו הכלכליים והחברתיים של החוק, נסו להיזכר בביקור האחרון שלכם באילת: האם גיליתם שהכל זול שם ב-18%?
כל עוד החלטות ימשיכו להתקבל על בסיס צורך באהדה רגעית, הן ימשיכו להיות גרועות. כל עוד נחלק את העולם באופן פשטני לטובים ורעים, מבלי להבין שלכל סוגיה יש צדדים שונים, תוצאות ההחלטות ימשיכו להיות מסוכנות.
שחף מזין הוא כלכלן ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה
לפנייה לכתב/ת 
