יעל נאמן בין ספרים דיגיטליים
יעל נאמן אוהבת לקרוא בספרים דיגיטליים, בייחוד באלו מרובי העמודים שמענים את הידיים ואת העורף. כעת גם ספרה "כתובת אש" מצטרף למסך, ובנוגע למצב שוק הספרים? בעיניה הכל פתוח
"כשהתחלתי לכתוב כל העניין נראה לי בדיוני ומופשט באותה מידה - הקוראים באשר הם - בספר מודפס או בדיגיטלי".
מה הסצנה החשובה לך ביותר, בספר שכתבת?
"אני לא מרגישה ככה כלפי דברים שכתבתי, אבל הסצנה שמאוד כואבת וחשובה לי במציאות היא הסצנה שחותמת את הסיפור 'עיר' ומספרת על מותה של חברתי לשעבר רוני, בתחנה המרכזית בתל אביב".
האם יצא לך לקרוא ספר דיגיטלי ואיזה?
"קראתי די הרבה, הראשון היה 'מט ילדים' של בלה שייר. זה היה נהדר - גם הספר, וגם אופן הקריאה".
איזה ספר היית קוראת באופן דיגיטלי ואיזה דווקא לא?
"אין שום הבדל מבחינה תוכנית. אבל כמובן שהכי שווה זה
לקרוא את הספרים מרובי העמודים, אלה שמענים את הידיים והעורף, ולחסוך את הכובד. הדיגיטלי שוקל תמיד אותו דבר".
איך את חושבת שחוק הספרים ישפיע על הספרות הדיגיטלית?
"הכיוון ברור, גם בלי שום קשר לחוק הספרים, אבל הקריאה הדיגיטלית בעברית עדיין לא אידיאלית: לא מבחינה טכנית, לא מבחינת היצע הספרים ולא מבחינת שיווק, ולכן הפריצה הכמותית של הקריאה הדיגיטלית בעברית עוד לא התרחשה".
איך את מדמיינת את ענף הספרות הישראלית בעוד עשרים שנה מהיום?
קשה לי לדמיין איך ייראה עולם הספרות והמו"לות גם בעוד חצי שנה (מספיק לחשוב על שנה שעברה...). ובכל זאת, מי שמתנחם מיציבות: למה ללכת בקטנות ולדבר על עשרים שנה, כבר לפני למעלה מ-40 שנה עמוס עוז כתב, מנחם פרי ערך, שמעון פרס קרא וסטימצקי מכרו ספרים. כך שהכל פתוח".
לפנייה לכתב/ת 
