שתף קטע נבחר

פסגת הפחד: כשהומו רוצה להיות אבא

הם יכולים להיות מצליחנים, ולנהל זוגיות לתפארת, אבל שלב ההחלטה על הורות, שמלחיץ כל זוג - מקבל אצל זוגות חד-מיניים משנה לחץ: האם להיות הורה יחידני? האם אני בוטח בבן זוגי? ומה יהיה אם ניפרד? אל תחששו להסתכל לפחד בעיניים: התכוננו לרע ביותר, אך קוו לטוב ביותר

גם לגאים יש אמא שרוצה כבר נכדים. לפעמים נכדים זו דרכה להרגיש כי הנטייה המינית של הבן קיבלה "הכשר"; לפעמים דרך להסיט את התיוג של "האמא של ההומוסקסואל". למרות פרץ הנאורות-לכאורה השוטף את מחוזותינו באשר לקהילה הגאה, ההורים - מרביתם בשנות ה-50 לחייהם – עדיין נושאים בדי-אן-איי שלהם את הבושה, ההסתרה והתקווה החרישית שאולי "זה" יעבור לו.

 

אצל הומוסקסואלים רבים - מצליחים ככל שיהיו מבחינה מקצועית - קיים עדיין הקול הקטן והפנימי שמלקה אותם על "האכזבה" שהנחילו להוריהם בהיותם מי שהם. למרות המודעות והנטייה ההולכת וגוברת להכלה וקבלה – טרם נמצא ההורה שייחל לכך שילדו יהיה הומוסקסואל או לסבית.

 

אז הבאת ילד לעולם היא, לכאורה, מצב מנצח – אך בפועל מדובר לעולם בסיטואציה מלחיצה, ובמקרה של הומוסקסואליים מתווספת שורה של לחצים לאלה ה"רגילים" של הטרוסקסואליים העומדים בפני החלטה זהה.

 

החששות נחלקים לשני מישורים: הפרקטי, המורכב מהיבטים טכניים וכספיים (איך? עם מי? איפה? כמה זה עולה? האם המדינה מכירה בילד? של מי הוא מבחינה חוקית וכו') - ולצדם חששות נפשיים, המתחלקים לשלוש קטגוריות.

 

חששות נפשיים: לא הכל ורוד 

החשש הראשון נוגע לזהות ה"אני" ואובדן העצמאות. הבאת ילד לעולם היא החלטה שמכריחה את האדם לצאת מ"האני" שלו, לתת עדיפות למישהו שתלוי בו לחלוטין, והיא כרוכה בנכונות לשינוי סדרי עדיפויות של משאבים: משאבי הזמן, משאבי האנרגיה והכסף.

 

ככל שאותו אדם נמצא במקום פחות יציב, וודאי ונינוח מהבחינה הריגשית, הזוגית והמקצועית שלו - כך עולה משקלו של חשש זה מלקיחת מחוייבות לגורלו של ילד, עד למימדים משתקים. ההחלטה הראשונה הינה, אם כן, "האם אני מוכן לשינוי החיים שלי עכשיו?"

 

יש הומוסקסואליים שעדיין מחזיקים בתקווה סמויה שהם "יתגברו" על זה; המאמינים כי הם בעצם דו-מיניים. לגביהם הבאת ילד לעולם מעוררת שאלה נוספת – האם סתמתי את הגולל על האפשרות שלי להקים משפחה "נורמלית"?

 

רבים מההמוסקסואליים מדמיינים ברגעי ההתלבטות, תינוק או תינוקת סמוקי לחיים ותכולי עיניים המושיטים לעברם זרועות שמנמנות וקוראים: "אבא". אבל נכון יותר, לעצום עיניים ולדמיין דווקא את הרגעים הקשים. לראות את עצמך תקוע בבית עם ילד קודח מחום גבוה, שצורח כבר ארבע שעות ברצף, וומאן לרדת מהידיים שלך. כדאי לדמיין את הרגע שבו חבריך יסעו לסופשבוע, בעוד אתה תיאלץ לוותר. אם אחרי טיול דמיוני במחוזות היותר מאתגרים של הורות, אתה עדיין רוצה להיות שם - זה סימן לבשלות.

 

האם בן זוגי מסוגל להיות הורה?

החלטה ראשונה לאחר ההבנה שאני מוכן לשינוי היא, האם אני הולך להורות יחידנית - או במסגרת זוגית עם בן זוג, או עם אמא ביולוגית

שלא מתוך זוגיות?

 

אז מתחילים להתעמק בחששות הבאים: האם הזוגיות שלי יציבה דיה כדי להכניס לתוכה ילד? האם אני בוטח בבן הזוג? האם אני בוטח בעצמי שזה אכן הגבר שעימו ארצה לחלוק את חיי? האם אני עלול לקנא בילד? האם בן הזוג שלי יהיה הורה טוב? האם נצליח להסכים על אופן גידול הילד? חלק לא מבוטל מעדיף שלא להתעסק עם השאלות הללו ולהדחיקן. אלא שבריחה מהפחד, אין משמעה שהפחד לא ינהל אותך.

 

לאחר שעברנו את המשוכה של כניסה לתהליך, וחצינו את הוויה דולורוזה של הבאת ילד לעולם בישראל - אנחנו בשלים להתמודד עם החששות הבאים: מי יהיה ה"אמא" – ייצג את הרוך, החום והאהבה? איזו זהות מינית תהיה לילד שלי? איך הוא ירגיש מול ילדים שיש להם גם אב וגם אם? איך יקבלו אותו בגן ובית הספר? איך הוא יביא בחורה הביתה? הומוסקסואלים למדו על בשרם טיבה של חריגות מהי, וכמה קשה עדיין לגדול שונה מהמצופה.

 

ומה יקרה אם ניפרד?

סוג זה של חששות הוא האחרון שבו אנשים נוטים לעסוק, כי הוא המפחיד מכולם. מה עושים כשהתוכניות משתנות? עשית ילד עם רווקה בת 38, שפתאום - בחודש חמישי להריון עם הילד שלך - פגשה באהבת חייה שנוסע לארה"ב ללמוד.

 

הבאת לעולם ילד עם בן זוג, ואפילו ערכתם טקס חתונה מרשים מול השקיעה - אבל חמש שנים אחר כך בן הזוג שלך בוגד בך ורוצה החוצה מהקשר. איך מפרקים? מה קורה אם הילד נוצר מהזרע שלו? מה קורה אם זה הילד הביולוגי שלך, אבל הוא היה ההורה במישרה מלאה?

 

בשביל להגיע להיות הורה "גאה", תרתי משמע, תצטרכו לעבור מסע של התבוננות פנימית וחיסול פחדים אישיים. תחוייבו לפתוח בתקשורת כנה ונוקבת עם הפרטנר, ולהכין תוכנית פעולה "למגירה", במיוחד לתסריטי האימה. שכן הדרך היחידה לחסל פחדים, היא להתמודד אתם, להתכונן אליהם ולגבש נגדם תוכנית פעולה.

 

התכוננו לרע ביותר, אך קוו לטוב ביותר. לאלה שבוחרים להתאמן אצלי אך חוששים לצפות את הפחד, אני מסבירה שטרם נולד האדם שניצח סרטן שהוא קרא לו שפעת. הדרך להורות גאה מתחילה בלהוות דוגמה אישית להתמודדות וניצחון על פחדים.

 

  • סיגל גשורי היא מנהלת "סול אמבסי", בית ספר לאהבה רומנטית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
נסו לדמיין את הרע ביותר, ולראות כיצד אתם מגיבים לו
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים