עומר את המילה האחרונה / טור

1. ברכות לאיל ברקוביץ'. המנהל המקצועי של הפועל תל אביב עמד במשימה הראשונה שלו והשאיר באדום את מי שהפך למנהיג הבלתי מעורער של הפטיש והמגל, עומר דמארי. עכשיו הוא יכול להתפנות למשימה השנייה – להשיג את הכסף שהתחייב עליו כדי שדמארי לא יהפוך לכוכב בסרט "איתי שכטר 2".

מונדיאל 2014 - כל העדכונים בעמוד של ynet ספורט

מדובר בחיזוק טוב יותר מכל חיזוק אחר שברקוביץ' יכול היה להביא בסכומים שהיה מקבל ממכבי תל אביב או הפועל באר שבע. בהפועל רואים בזה למעשה רווח כפול- חיזוק ההתקפה האדומה והחלשה של ההתקפה הצהובה. האומנם?. מה שבטוח, אחרי עידן יוסי אבוקסיס, לאוהדי הפועל יש סמל חדש. ויסלח לי מר ורמוט.

דמארי חותם על הארכת חוזהו בהפועל תל אביב (צילום: הפועל תל אביב)

2. החתימה של דמארי היא ללא ספק הניצחון על ה"אדונות" בכדורגל הישראלי. זאת אומרת, בתנאי שאדון לוזון יאשר לחצי השחקן שלו ממכבי פ"ת, שמשחק בהפועל תל אביב, להמשיך ללבוש אדום. בעלות מחולקת על כרטיס שחקן זה מושג שמזמן כבר לא שכיח בכדורגל המערבי, שעבר מפורמט של עבדות לחופש תעסוקתי. אבל לא בכדורגל הישראלי.

בטח לא במועדון שמטפח שחקנים נהדרים במחלקת הנוער אבל מתי שצריך לשחררם הוא דורש להרוויח עליהם עד הגרוש האחרון. גם אם מדובר בניצול בוטה של חוזה אשר לא מותיר לאותו השחקן את חופש הבחירה היכן לקדם את הקריירה שלו. ועצה ללוזון: אולי זה הזמן להפסיק עם החוזים שכובלים את עתידו של השחקן הצעיר והרצון למצות את הרווח הכלכלי כאילו מדובר בסוס שמשתתף במרוץ, בלי להתחשב, ולו במעט, ברצון של השחקן שיודע יותר טוב מכולם, מה טוב לו.

עמוס לוזון. הגיע הזמן לשחרר (צילום: ראובן שוורץ)

3. מרדף חסר היגיון. מכבי תל אביב רוצה להתחזק וזה לגיטימי. ג'ורדי קרויף רוצה חלוץ טוב שיתאים למאבקים באירופה, וגם זה לגיטימי. המנהל המקצועי של הצהובים הצביע על סגן מלך השערים בליגת העל, גם זה לגיטימי. אבל ברגע שדמארי דאג להדגיש בכל כלי תקשורת, לכל אוהד ואצל כל מקורב שהוא לא רוצה ללבוש צהוב, ההתעקשות של קרויף הפכה ללא לגיטימית. המנהל הספורטיבי היה צריך לשחרר גם אם לא היה בטוח אם מדובר במס שפתיים של דמארי.

עם כל הכבוד לחלוץ המצויין, מכבי תתמודד גם בעונה הבאה על האליפות איתו ובלעדיו. עצם העובדה שהאלופה הביע בו עניין אמורה הייתה לגרום לו להפסיק ולשפוך הצהרות שהוא עלול להצטער עליהן בהמשך. ברגע שהוא לא חדל, המנהל הספורטיבי היה צריך להפסיק את המרדף חסר כל היגיון אחר שחקן שלא רוצה להיות חלק מהמועדון. כך אולי היה מונע את התחושה המשפילה ולא נותן לדמארי ולהפועל את התחושה כאילו השיגו ניצחון ראשון בדרבי עוד טרם החלה העונה.

צריך לדעת מתי לשחרר. ג'ורדי קרויף (צילום: עוז מועלם)

4. החיים שזורים בהחלטות המתקבלות

 על ידי האדם שמכתיב לעצמו את עתידו. עומר דמארי עמד מאחורי החלטה כזו. קודם כל לא לשחק בישראל באף קבוצה אחרת פרט להפועל תל אביב. אחרי זה בהחלטה לעולם לא לחצות את הכביש למכבי. אחרי זה הסכים לוותר על הרבה כסף כדי להישאר אדום. ובסוף לא שכח להצהיר שוב: "לעולם לא אשחק במכבי". החלוץ השתמש בכל האמצעים כדי להפוך לסמל החדש של חודורוב והוסיף 'פיו פיו' משלו לעבר הצהובים. השאלה היא האם המושג סמל עוד קיים ובאיזה פורמט?

צריך לדעת גם לכבד את הצד השני. עומר דמארי (צילום: אורן אהרוני)

בעידן הנוכחי שמם של לא מעט סמלים באירופה הוזכרו כמועמדים לקבוצות אחרות שלא לדבר על יריבות מושבעות. האם שמענו את מסי מצהיר: "לעולם לא אשחק ב..."? האם וויין רוני הדגיש שלא יילבש צבע אחר פרט לאדום של מנצ'סטר יונייטד? לא. למה? כי מדובר בשחקנים שמכבדים את המקצוע וידעו לכבד גם את הצד השני. ותנחשו מה? בסופו של יום הם שיחקו איפה שהם רוצים. את ה-'לא' הם אמרו בשקט, למי שצריך לומר, בפורום שזה צריך להיאמר ועדיין נשארו הסמל של האוהדים שלהם. דמארי, לתשומת ליבך.