עינת ויצמן: דעותי הפוליטיות פגעו לי בקריירה

אומרים שכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. ואכן, זה קצת מוזר לדבר על סרט ישראלי בימים אלו של לחימה. זה לא מרגיש טבעי, על אחת כמה וכמה כשהסרט הישראלי הוא בעצם קומדיה. ובכל זאת, המוזה עינת ויצמן אינה שותקת, אפילו כשהרקטות מרעישות מעל ראשינו. היא פה כדי לדבר על "שושנה חלוץ מרכזי", סרטו החדש של הבמאי שי כנות ("אהבה קולומביאנית", "הבורר"), אבל יש לה הרבה מה להגיד - וזה לא תמיד מצחיק, לפעמים זה מאוד רציני, לפעמים אף מפחיד.

הראיון עם ויצמן מתקיים בבית קפה תל אביבי בעיצומו של המשבר הנוכחי, בין אזעקה אחת לשנייה, והיא מודה שהיא משתדלת לשמור על קור רוח, בעיקר כדי לא להלחיץ את שתי בנותיה - עוד יישום שימושי לכשרון המשחק שלה. "בפעם הקודמת ממש פחדתי וזה השליך גם עליהן, אבל הפעם למדתי לשמור על ארשת קולית", היא אומרת, "זה סוג של משחק. הן רואות אותי ונרגעות. הבת הקטנה שלי משחקת בבית, עושה קולות של אזעקה ואוספת את הבובות ליד הקיר".

עינת ויצמן. מנסה לשמור על קור רוח(צילום: רפי דלויה)

ב"שושנה חלוץ מרכזי" ויצמן משתלבת בקאסט ארוך וזוהר של כוכבים בראשות אושרי כהן, גל גדות, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, יוסי מרשק, רותם קינן, צבי שיסל ורבים אחרים. הקומדיה הקלילה מספרת את סיפורו של עמי שושן (כהן), כוכב קבוצת כדורגל דמויית בית"ר ירושלים. ערב אחד הוא מתחיל עם יפהפיה בשם מירית (גברת וונדר-וומן גל גדות), שלרוע המזל מתגלה כזוגתו של ארכי פושע העונה לשם היצירתי כושי בוקובזה (פיניש).

בתור עונש, נדרש שושן לכנס מסיבת עיתונאים ולהכריז קבל עם ועדה שהוא הומוסקסואל. ההודעה הכפויה מהווה נקודת פתיחה לשלל סיטואציות קומיות, כאשר שושן וסוכנו המסור דדי (מריאנו אידלמן) לומדים להפוך את ה"טרגדיה" ליתרון, והכדורגלן הופך ליקיר הקהילה. ויצמן מגלמת דמות של קווירית חמורת סבר, אשר מסרבת לתייג את נטייתה המינית במונחים מיושנים, ומצטרפת לשושן במסע ההסברה הארצי.

"היה כיף מאוד על הסט", מספרת השחקנית בת ה-40 אשר שיתפה בעבר פעולה עם כנות ב"אהבה קולומביאנית" מ-2003. "למרות שהשתתפתי בלא מעט הפקות קומיות, זה די נדיר שאני צוחקת כבר בשלב קריאת התסריט, וכאן ממש צחקתי בקול רם. היה נפלא לעבוד שוב עם שי כנות, כאילו לא עברו כל השנים האלה. כיף לעבוד עם מישהו שמכירים. הרגשתי ביטחון וידעתי שאני בידיים טובות".

עם זאת, התפקיד דרש לא מעט הקרבה פיזית מבחינתה. "בזמן הצילומים, נאלצתי להסתובב עם תחבושת על החזה כדי להיראות אפילו יותר שטוחה ממה שאני במציאות. אני יודעת שלא מעט טרנסים וקווירים מסתובבים עם זה, אבל גיליתי שזה ממש כואב", היא מדווחת, "בדרך כלל במהלך צילומים מאפרים אותי, עושים לי פן, אני מרגישה משודרגת. עכשיו הייתי דמות אחרת לחלוטין וזה הרגיש משונה וגם כיף, למרות הכאב הפיזי".

זו לא הפעם הראשונה שויצמן משחקת דמות בעלת זהות מגדרית נזילה. ב"מתי נתנשק" שיחקה את דורית, מסז'יסטית לסבית המחפשת אהבה, וכמובן, איך אפשר לשכוח את הנשיקה המפורסמת בינה לבין אורנה פיטוסי, בדמויותיהן של ענת ואתי בסדרה הניינטיזית "הפוך". "כנראה יש בי משהו שיכול להתפרש לשני הכיוונים", היא מסבירה, "אני אישה בת 40 אבל יש בגוף שלי משהו נערי, ובקונסטלציות מסוימות זה יכול לבלבל".

המראה הרציני, השברירי והגותי משהו של ויצמן ייחודי במיוחד בתפקידיה בהפקות קומיות, וביניהן גם "מבצע סבתא" האלמותי, בה גילמה את חגית - בת זוגו של בני (עמי סמולרצ'יק, המשתתף גם ב"שושנה חלוץ מרכזי"). "אני משחקת בקומדיה כאילו היא דרמה. התוצאה יוצאת מצחיקה כי הדמות מתייחסת לעצמה ברצינות. קל לי לשחק בקומדיות, למרות שאני דווקא מאותגרת יותר מתפקידים דרמטיים".

עינת ויצמן ועמי סמולרצ'יק ב"מבצע סבתא"

"שושנה חלוץ מרכזי" אמנם נושא מסר של סובלנות ומתיימר לחבק את הקהילה הלהט"בית, אך יתכן שבמקרה זה מדובר בחיבוק דב, כאשר הוא עצמו חוטא בחיזוק סטריאוטיפים כמו הלסבית האינטלקטואלית חמוצת הפנים, האוחצ'ות חובבות הקאמפ וגבריותם המוטלת בספק של אוהדי הפועל.

האם דווקא עממיותו של הסרט, על כוכביו האהובים, והעובדה שאינו פונה בהכרח לקהל "המשוכנעים ממילא" אלא לציבור הרחב, עשויה לעשות שירות לקהילה ולהחדיר שינוי בגישה? "מדובר בקומדיה", אומרת ויצמן, "ואני חושבת שעודד רוזן (התסריטאי) ושי הצליחו להגחיך את גילויי הגזענות האלה, שעשויים להפוך לאלימים. אולי העובדה שאנשים שבאמת מזדהים עם הגזענות הזו יראו את ההגחכה שבסרט, תצליח לפרק חלק מהדיעות הקדומות".  

מריאנו אידלמן מחתן את ויצמן ונירו לוי ב"אהבה קולומביאנית"

ויצמן היא יוצרת מגוונת ורבת פעלית. בימים אלה היא מופיעה על המסך ב"אילוף הגוררת", סרטו הדוקומנטרי הקומי של הבמאי ריקי שלח. בנוסף, היא עורכת אנתולוגיה של שירה ביחד עם המשורר רפי וייכרט. ויצמן היא גם שחקנית תיאטרון, ובשנתיים האחרונות ניתן לראות אותה בהצגה "עיניים", בבימויו של נורמן עיסא בתיאטרון הערבי-עברי ביפו. ההצגה מספרת על חייו של המשורר הפלסטיני הידוע מחמוד דרוויש והיא מגלמת בה את ריטה, דמותה של אהובתו היהודיה של המשורר.

"במשך זמן רב העדפתי בצורה חד משמעית לשחק בהפקות קולנוע וטלוויזיה עם האינטימיות של משחק מול מצלמה. בשנים האחרונות התחלתי לראות יותר ויותר תיאטרון, להבין יותר את המדיום הזה ונשביתי בקסמו. זה דבר שהתפתח בי לאט. מדובר בסוג אחר של אמנות, סוג אחר של מיומנות משחק ויש בזה משהו שיותר מאתגר ומעניין אותי כרגע". בעתיד הקרוב תשתתף גם בהצגה "עובד שבת" בבימויו של סיני פתר בתיאטרון מידאן שבעיר הולדתה, חיפה.

עינת ויצמן על במת התיאטרון(צילום: יוהאן שגב)

העמידה על במה לא תמיד היתה טבעית לה. "בילדותי הייתי ביישנית באופן קיצוני. במשך השנים הראשונות של חיי בקושי הוצאתי מילה מהפה", היא נזכרת, "כשהתחלתי ללמוד משחק זה השתנה ובגלל ששיחקתי דמויות שלא היו אני - הרשיתי לעצמי הכל. ככל ששיחקתי יותר הביטחון שלי עלה, אני מניחה שזה סיפור קלאסי של הרבה שחקנים. התהליך הזה הגיע לשיאו כאשר התפרסמתי בעקבות 'הפוך', לאחר שקיבלתי הרבה פידבק חיובי ברחוב. משהו בי נפתח וחלק מהביישנות הטבעית שלי נעלם. היום כשאני מדריכה תלמידים נרגשים כמורה למשחק, אני רואה את ההשתקפות שלי בהם".

שינוי לא פחות דרמטי בחייה הגיע בעקבות הפיכתה לאם. "מהרגע שבתי מינה נולדה, הפכתי להיות אדם אחר. אני הרבה יותר רגישה, יכולה לבכות מכלום. כשאני עדה לאי צדק, כשפוגעים באנשים - אני יכולה להתפרק. הפכתי סובלנית יותר כלפי העולם", היא מודה. מאז התנסתה ויצמן גם בכתיבה לגיל הרך ובשנה שעברה הוציאה את ספר הילדים בעל הגוון הפמיניסטי "שתי סינדרלות", המבוסס על בתה מינה.

מתוך "שתי סינדרלות", ספר הילדים של עינת ויצמן(איור: אמי ספרד)

כתיבה, יצירה ומשחק נוכחים בעולמה של ויצמן, אך היא אינה מוצאת בהם בריחה מהמציאות. מציאות שביטוייה המכוערים צצים שוב ושוב פה אצלנו במזרח התיכון. היא מעולם לא הסתירה את נטיותיה ודעותיה הפוליטיות, ואף נודעת בפעילותה העיקשת למען השלום עם הפלסטינים והתבטאה לא פעם נגד מדיניות ישראל בשטחים. מדובר בצעד אמיץ בביצת התעשייה הקטנה שלנו, ו-ויצמן, בעלת תואר שני בתקשורת פוליטית, אינה תמימה. היא יודעת שדעותיה פגעו בקריירת המשחק שלה.

"אני יודעת את זה בוודאות", היא מצהירה, "מעולם לא אמרו לי את זה מפורשות, אבל כן אמרו לי 'להירגע'. שילמתי מחיר מאוד כבד - גם מקצועית וגם מבחינת אהבת הקהל. בתחילת הקריירה קיבלתי המון אהבה, ועכשיו אני מקבלת קיתונות של קללות ואיחולים איומים לי ולמשפחתי". 

עינת ויצמן, בתה מינה ומיקי מאוס. האמהות שינתה אותה(צילום: רפי דלויה)

ואכן, בימים האחרונים עומדת השחקנית במוקד מסע הסתה שהתפשט כאש ויראלית בשדה הקוצים של הרשתות החברתיות. העניינים התלהטו כאשר תמונה ישנה שלה בחולצה עם דגל פלסטין, איתה הצטלמה לסרט לפני כעשר שנים, פורסמה שוב ברשת על ידי אחד הגולשים, הציתה מהומה וזכתה לשיתופים רבים ולתגובות ארסיות. "אף אחד לא טרח לברר את הנסיבות בה התמונה צולמה", היא אומרת, "אני קוראת לאנשים לדמיין לרגע איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה איחולי מוות ואונס בשלל דרכים. זה מבעית. אני כבר לא יכולה ללכת ברחוב בביטחה, המרחב הציבורי הפך למקום מאיים".

הטלטלה הרגשית שעוברת עליה בימים אלה ניכרת בה, והיא מדברת מתוך סערת רגשות ועצב גדול. "לפעמים אני מנסה לענות לאותם אנשים שמקללים אותי, אפילו בחביבות. לנסות להבין למה הם מאחלים לי שכול ובשורות רעות. זה מפחיד בעיקר מכיוון שאנשים לא באמת יודעים מה אני חושבת וגם לא באמת מתעניינים. הם פשוט מחפשים שק חבטות נוח, ועדיף בעל פנים מוכרות. אני מקבלת גם הרבה תגובות חיוביות שמחזקות אותי ונותנות לי כוח. אומרים לי: מזל שאת שם, הלוואי שעוד שחקנים היו אמיצים וכנים כמוך. אבל שחקנים שחושבים כמוני לא מעזים לעשות את זה, וכנראה שבצדק".

עינת ויצמן ב"שושנה חלוץ מרכזי"

תמיכה מפתיעה נוספת הגיעה השבוע בדמות טלפון משרת המשפטים ציפי לבני, שהבהירה שמקרי הסתה ואלימות דומים לאלו שנגדה לא יעברו בשתיקה.

"למרות שדעותינו הפוליטיות שונות מאוד, אני שמחה ששרה אחת בישראל מגלה אחריות ומנסה למנוע הדרדרות", היא אומרת, "זה מצער שאחרים בהנהגה ובראשם ראש הממשלה שלנו שותקים שתיקה רועמת כשנחצים קווים אדומים לנגד עיניהם".

זה מפחיד אותך?

"היום, כל מי שמעז להגיד את המילה שלום או שיוויון או זכויות אדם, כל מי שחושב על הילדים ועל האמהות בעזה ומעז להביע חמלה ודאגה, הופך ליעד להסתה בלתי מרוסנת ומסוכנת. כל מי שלא שונא ולא רוצה לכתוש, לשטח ולכבוש. כשהחמאס עשה את המאמץ הכי גדול שלו לזרוע פחד ולפגוע באיזור המרכז, האנשים היחידים שנפגעו בתל אביב הם פעילי שמאל שהוכו על ידי אספסוף צמא נקם ואלים שפרק את הפחד והכעס שלו על אזרחים אחרים אותם היכו באלות. במקרה שלי, המשטרה ומשרד המשפטים כבר מעורבים, אבל את הטירוף הזה חייבים לעצור".