מה יעשה צה"ל בתוך עזה
מוצאים והורסים מנהרות, עוצרים וחוקרים מבוקשים, מחפשים משגרים מוטמנים - ואת ראשי חמאס בבונקרים. הסכנות: חטיפה, מטענים ודגירה במקום. מהלך רציני ידרוש בין שבוע לשלושה שבועות של שהייה בשטח
הפעולה שהחלה אמש נועדה להשיג שלושה יעדים:
הגברת הלחץ על חמאס להסכים להפסקת אש ולקבל את המתווה המצרי המקובל על ישראל.
לצמצם את השיגורים לעבר שטח ישראל באמצעות כניסה למרחבי השיגור העיקריים ובאמצעות הפעלת לחץ רצוף על חמאס ופעילי השטח שלו, שייאלצו להימלט ולעסוק פחות בשיגורים.
איתור, חשיפה והריסה של מנהרות שחלקן ידועות לצה"ל וחלקן - כך מעריכים באמ"ן ובשב"כ - נחפרות בשטח או שנמצאות בשלבים שונים של השלמה. זו הסיבה העיקרית לכניסה.
המהלך הקרקעי יצא לדרך מפני שאתמול (יום ה') הובהר לחלוטין שחמאס מחזיק במנהרות לחימה כשירות המגיעות לתוך שטח ישראל והוא מתכוון להשתמש בהן, כפי שהוכח בבוקר. הובהר גם על ידי המשלחת הישראלית שיצאה למצרים שתהום פעורה בין דרישות חמאס לבין מה שישראל יכולה לקבל, וכי נחוץ לחץ נוסף כדי שארגון הטרור יתחיל להגמיש את עמדותיו.
עוד על הכניסה הקרקעית:
מצרים: חמאס אשם, יכול היה למנוע הרוגים
צה"ל עבר את הגדר: "נגייס עוד מילואים"
חמאס: ישראל תשלם על הפלישה הקרקעית
בישיבתו שלשום הסמיך הקבינט את ראש הממשלה ושר הבטחון להורות לצה"ל לצאת למהלך קרקעי, וזה מה שהתרחש מסביבות 22:00. המהלך התחיל בהרעשה ארטילרית שנמשכת גם בשעות האלו ובירי פגזי תאורה. אלה נועדו להבריח את האוכלוסייה האזרחית מהשכונות הצפוניות של עזה ומאזורי שיגור אחרים, שעליהם מתכוון צה"ל להשתלט.
הניסיון מוכיח שכל מקום שבו צה"ל נמצא, השיגורים ממנו נפסקים. זה לא אומר שלא יהיו עוד שיגורים ממרכז עזה, כפי שהיה במבצע "עופרת יצוקה". אבל המספר הכולל של השיגורים הצטמצם ביותר. נראה שהמתקפה הקרקעית מתבצעת לא רק מהיבשה, אלא גם מהים וגם על ידי יחידות מיוחדות שפוגעות ביעדים שהמודיעין סימן מראש.
נזכיר כי במבצע "חומת מגן", שבו צה"ל נכנס למחנות הפליטים ולקסבות ביהודה ושומרון, הכוחות לכדו מבוקשים וחקרו אותם, וכך הגיע הצבא אל מעבדות הנפץ ואל חוליות המתאבדים. פעולה כזאת מחייבת מעצרים וחקירות בקנה מידה רחב.
הסכנות בשטח
יש להניח שהכוחות יטפלו בעיקר במשגרים המוטמנים של הרקטות ארוכות הטווח ובמנהרות, וישתדלו שלא לשהות זמן רב בתוך ריכוזי אוכלוסין, מה שעלול להפוך אותם פגיעים במיוחד.
חמאס התכונן לכניסה קרקעית ויש לו עמדות תצפית והגנה בקו הראשון. אבל מנהגו הוא להיעלם ולהתחמק מכוחות צה"ל הנכנסים, ואחרי שהם מתיישבים בבתים ובמתחמי קבע - לנסות לפגוע בהם. אבל הכוחות הנכנסים, אם הם רוצים לאפשר לאנשי המודיעין לאתר את המנהרות באמצעות מעצרי מבוקשים וחקירות, יצטרכו לשהות בשטח הזה בין שבוע לשלושה שבועות. בזמן הזה ינסה חמאס לשגר טילי נ"ט לטנקים שימצאו בעמדות קבועות ואל הדחפורים ולחטוף חיילי חי"ר הסורקים את הבתים ועורכים מעצרים.
ישנה בעיה נוספת שהכוחות הנכנסים יצטרכו להתמודד איתה - איך לא לגרום לקורבנות רבים בקרב האוכלוסייה האזרחית שאינה מעורבת בלחימה. מה שנקרא במונח מכובס "נזק אגבי". הנזק האגבי עלול להביא עלינו את דו"ח גולדסטון הבא, שיש כבר ארגונים פרו-פלסטיניים שמארגנים אותו כעת באירופה.
כשהצרות מתחילות
היתרון הגדול של צה"ל הוא פעולה מהירה, נחושה ומלווה בהרבה אש, שמונעת פגיעה בכוחות. ככל שאתה נכנס ומגיע ליעדים מהר יותר, כך יש לך פחות נפגעים. הבעיה האמיתית מתחילה כשהכוח מתמקם לעבודה שיטתית במקום או באזור אחד, אז מתחילות הצרות ובשלב זה גם יש נפגעים. לכן, ככל שהשהות במקום אחד קצרה, כך סכנת הפגיעה בכוח קטנה יותר.
אבל לעתים המשימה מחייבת עבודה יסודית במקום אחד, במיוחד כשמדובר במנהרות ובאיסוף מודיעין.
סביר להניח שהתמרון הקרקעי שהחל הלילה ילחץ על חמאס ועל הג'יהאד האיסלאמי להסכים די מהר להפסקת אש ואפשר גם לצפות שכמות השיגורים לשטח ישראל תצטמצם, אף כי השיגורים יימשכו.
האיפוק שגילתה הממשלה עד שפתחה במבצע הקרקעי יעניק לה אשראי בינלאומי של לגיטימציה שיספיק לכמה שבועות, בתנאי שלא תהיה תקרית שבה ייפגעו ילדים, נשים ואזרחים לא מעורבים. לכן, הזהירות שלא לפגוע באזרחים חשובה כמעט כמו ביצוע המשימה. ועדיין לא ברור מהו מנגנון היציאה מהרצועה, נושא שיעסיק את הדרג המדיני רבות בשבועות הקרובים.
לפנייה לכתב/ת 
