כשביבי משחק בסבתא סורגת
לסיום צוק איתן טווה נתניהו תוכנית מפתיעה שכוללת גם הרתעה וגם נסיגה וגם שקט לדרום וגם התחמקות מהסדר. את חוטי התוכנית הוא כרך סביב חמש אצבעות. וכמו במשחק הנושן - מספיק שאצבע אחת תזוז והכול יקרוס
מי שרצה להיכנס בהם ולכתוש ולהרוג כמה שיותר, ודאי מצא עצמו מאוכזב. מי שרצה סוג של הסדרה,יכול היה להתבונן בבנימין נתניהו בסוג של סיפוק ולומר: הנה איש שאינו פוחד מתוכניות מסובכות שלא ימצאו חן בעיני בוחריו, והוא עושה את הדבר הנכון.
ביום שאחרי ההכרזה על המתווה, או שמא התוכנית, התברר כי היא דומה מאד ל"סבתא סורגת". אתם מכירים את זה – משחק בחוטים הנכרכים סביב האצבעות ויחד יוצרים מבנה איתן ויציב, ואפשר אפילו לבנות ככה דגם מופשט של מגדל אייפל בין האצבעות, ומי שלא יודע לשחק בזה מתבונן משתאה לנוכח התוצאה המרהיבה.
ואז מזיזים אצבע. והכל קורס.
הבעיה הגדולה של ממשלת נתניהו הוא ריבוי האצבעות הצייתניות הנדרשות כדי שהמבנה אכן יישאר יציב לתקופה שבה אפשר יהיה להגשים את חזון עזה המפורזת מנשק, בשליטתו של אבו מאזן, והיא מלאה ביהודים וערבים היושבים בצוותא בחומוסיה המצוינת בסג'עייה.
ראשית, אסור לאצבע של החמאס לזוז. כל מטח רקטות נוסף מקרב את מה שנתניהו משתדל להימנע ממנו – צורך בפעולה נרחבת יותר. הבעיה של פעולה כזאת אינה בכוחו העודף של צה"ל שבהחלט יכול לבצע אותה, אלא במחיר המדיני וההסברתי שישראל תשלם עליה. מחיר כזה יזיז את האצבע של מדינות המערב האוחזות בחלק מן החוטים ב"סבתא סורגת" לכיוון שאינו נוח לישראל כלל וכלל, ולהגשמת חזונו תלוי נתניהו גם ברצונן הטוב של אומות העולם לשקם את עזה בדרך שתיראה לישראל נאותה, ולפקח על הפירוז. חמאס, כבר ראינו, לא משחק יפה.
- הפעם זה סופי: גנץ חסין מהעמדה לדין בהולנד על פשעי מלחמה בצוק איתן
- האנדרטה לזכר חלל צוק איתן הושחתה בפעם החמישית: "לא נזיז את הפינה בחיים"
- "הוצאתי החוצה את הסוד המשפחתי: קיר התמוטט על אחי, ההתמודדות נמשכת עד היום"
- השכול, המכתב והמסע לרומניה של "צוות שמוליק" מגולני, 9 שנים אחרי צוק איתן
- אחותו של הדר גולדין התפרצה לעבר נתניהו בטקס לחללי "צוק איתן": "אתה אשם" | תיעוד
האצבע השלישית, תסלחו לי, היא ההון הבלתי נדלה של קטאר והמגלומניה שהכסף יוצר כשהוא בורא תחושה של שליטה פוליטית וניהול עניינים. אין דרך מעשית לחסום את הזרמות הממון לחמאס לגמרי. כדי לייבש את שלטונו ברצועה, וכל עוד קטאר לא תשתף פעולה – ולמה שתשתף פעולה - המבנה התיאורטי קורס לתוך עצמו שוב.
ארצות הברית היא אצבע חלשה בסיפור הזה, חלשה עד כדי כך שרעידה קלה שלה בשלהי כהונתו של ברק אובמה, שנמאסנו עליו מזמן, מפרקת את כל המתווה או לפחות מונעת ממנו את אותה תמיכה גלובאלית של העולם הנאור, שבה בנימין נתניהו מקווה להתגאות ולהפוך לסופרטנקר דיפלומטי של איש אחד.
ועוד נותרו הסטטיסטים, אלה שמתבוננים בפליאה במתווה העשוי בעיקר ממילים ואינו מצליח להחריש את ההרעשות על ישובי הדרום. מה כל זה עוזר לנו, אומרים לעצמם תושבי הדרום במידה גדולה של צדק, ומתברר שלנתניהו אין כרגע תשובה מוצקה עבורם חוץ מ"תחזיקו מעמד" מצד אחד, וסירוב מוחלט להתייחס למבצע הזה כאל מלחמה ולזכותם בכמה גרושים בזמנים קשים. 14 שנה הם מחזיקים מעמד, ונדמה שלא לעולם חוסן.
וכך, למרות הרצון הראשוני להריע לנתניהו על מניעת פגיעה בחיילים באמצעות נסיגה טקטית, על הרגעת חובבי הכתישה המתלהמים ועל רציונליות מאופקת, חייבים לשאול גם מדוע המתווה אינו מתחשב כלל באוכלוסיה אזרחית שעליה אמור הצבא להגן.
הצרה הגדולה כרגע היא שכל התשובות מצויות בידי חמאס. ירצה - יסלים ויגרור את נתניהו למקומות שאינו חפץ בהם. ירצה – יתעשת. אבל למה שירצה? מחכה לו עתיד פוליטי מר ורע. בדיוק כמו נתניהו, גם בחמאס רוצים לשרוד.
כך שנשארנו עם החוט. חוט אחד, לא חזק במיוחד, שממנו טווים מבנים נאים מאוד במילים, אבל ככה לא עוצרים טילים.
לפנייה לכתב/ת 
