שירה: "אהבתי את ארץ האפלה הזאת"

ארץ אפלה

שָׁלֹש שֶׁלֹּא לָמַד דָּבָר בְּמֶשֶׁךְ

שְׁלֹשִים אֶלֶף שָׁנָה, לִפְעָמִים זוֹ יַלְדָּה.

(רוברט בליי, "מקור אחד של מידע גרוע")

עֵינַיִם כֵּהוֹת, גֶּבֶר תָּלוּי עַל הַשֶּׁכֶם.

הָיוּ לִי בְּגָדִים נָאִים, עוֹזֶרֶת בַּיִת, יָמִים שְׁלֵמִים

לְהַרְהֵר בַּמַּצָּב. נָהַגְתִּי לִמְחֹץ בְּיָדַי

אֶת הַסְּדִינִים וּלְעַרְבֵּב כָּרִיּוֹת, נָהַגְתִּי בַּמִּרְפֶּסֶת

כְּאִלּוּ הָיְתָה חֲדַר עֲבוֹדָה וּבַסָּלוֹן כְּאִלּוּ הָיָה

אֲרוֹן בְּגָדִים, בִּלְבַּלְתִּי בֵּין אֲרוּחוֹת. אַף אֶחָד

לֹא רָאָה. לְעִתִּים הִרְשֵׁיתִי הֲצָצוֹת

דֶּרֶךְ חוֹר לַטַּבּוּר, לְשׁוֹנוֹת בְּפִי הַטַּבַּעַת, יָדַיִם

מְמַשְּׁשׁוֹת חֲרַכִּים, נְקָבִים, אֶת לִבִּי. לֹא הִרְשֵׁיתִי

לַחֹרֶף לְהַרְטִיב אֶת שְׂעָרִי, לַדְּמָעוֹת

פֻּמְבִּי, לֶעָנָן שֶׁיָּשַׁב לְיָדִי לְגַלּוֹת

אֶת פָּנָיו. לֹא, זֶה שֶׁלִּי

זֶה הָיָה שֶׁלִּי. אָהַבְתִּי אֶת אֶרֶץ

הָאֲפֵלָה הַזֹּאת, חִוַּרְיָנִית, לֹא נוֹשֶׁמֶת

מָצָאתִי עַצְמִי בִּשְׁעָרֶיהָ נִדְרֶכֶת כְּמוֹ צִפּוֹר קְטַנָּה,

מְצֻנֶּפֶת, שׁוּב וָשׁוּב נִמְצָא לִי שַׁעַר וְעוֹד

שַׁעַר לָבוֹא אֵלֶיהָ. זֹאת הָיְתָה אֶרֶץ הָאֲפֵלָה שֶׁלִּי.

דִּבּוּרִים גְּדוֹלִים, אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, הַכֹּל

הִתְגַּמֵּד בָּהּ. מִישֶׁהִי אַחֶרֶת צְרִיכָה הָיְתָה לָבוֹא וּלְנַצֵּחַ.

מה שקרה

שֶׁעַד שֶׁלֹּא הוּטַחְתִּי בַּשַּׁעַר לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ שַׁעַר

וּכְשֶׁיָּדַעְתִּי חִכִּיתִי עֲדַיִן וְקִלַּפְתִּי תַּפּוּזִים

וְאָכַלְתִּי אוֹתָם, חִכִּיתִי

הִסְתַּכַּלְתִּי כָּל כָּךְ עַד שֶׁעַכָּבִישׁ רָקַם לִי קוּרִים בָּעֵינַיִם

וְהִסְתּוֹבַבְתִּי עַל אוֹתָהּ מַרְצֶפֶת וְשָׁבַרְתִּי אֶת הָרֹאשׁ

שָׁבַרְתִּי אֶת הָעֲצָמוֹת הַקְּטַנּוֹת

נִשְׁכַּבְתִּי עַל קוֹצִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ חַמָּנִיּוֹת, הָיָה לִי נוֹחַ

לָעַסְתִּי מִלִּים עִם סֻכָּר

מַה שֶּׁקָּרָה

שֶׁבַּלַּיְלָה אִישׁ אָהַב אוֹתִי וּבַבֹּקֶר נֶעֱלַם עִם כָּל הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי

הָיִיתִי צְרִיכָה לְצַמֵּחַ חֲדָשׁוֹת

וְרָצִיתִי לֶאֱכֹל אִתָּן רַק חֶמְאַת בָּטְנִים וְרִבָּה

הַבֶּטֶן שֶׁלִּי הִתְגַּבְּהָה וְיָלַדְתִּי כִּכְּרוֹת לֶחֶם

הִתְגָּאֵיתִי בְּכָל זֶה

וְעָמַדְתִּי לִפְנֵי הַנָּהָר וְלַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְתִּי לִשְׂחוֹת נוֹתַרְתִּי יְבֵשָׁה

אוֹ שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַנָּהָר וְנִרְטַבְתִּי וְצָעַקְתִּי הַצִּילוּ

מַה שֶּׁקָּרָה

שֶׁרָצִיתִי כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָעַיִן שֶׁלִּי רָעֲדָה

שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מַה שֶּׁרָצִיתִי וְשֶׁלֹּא רָצִיתִי לְקַבֵּל

אֶת מַה שֶּׁרָצִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ

טִפַּסְתִּי עַל עֵץ כְּדֵי לִקְטֹף וְלֹא קָטַפְתִּי

וְשָׁטַף אוֹתִי פַּחַד נְפִילָה וְנָפַלְתִּי

וְיָשַׁבְתִּי בְּאוֹתוֹ חֶדֶר זְמַנִּים אֲרֻכִּים מְאֹד

הַלֵּילוֹת עָבְרוּ וְהַיָּמִים עָבְרוּ

וּבֹקֶר אֶחָד קַמְתִּי, יָצָאתִי וְחָזַרְתִּי לְאוֹתוֹ הַחֶדֶר בְּדִיּוּק

אפשרות יציאה

הָאִשָּׁה הֲכִי עֲשִׁירָה בְּיִשְׂרָאֵל יָשְׁבָה בַּצַּד

אָמְרוּ לִי שֶׁהִיא לוֹבֶשֶׁת מִכְנָסַיִם בְּצֶבַע יָרֹק בַּקְבּוּק

אֲבָל הֵם הָיוּ בְּצֶבַע קְרֶם

גַּם הַסִּנָּרִים שֶׁל הַמְּנַקִּים הָאֶתְיוֹפִּיִּים הָיוּ בְּצֶבַע קְרֶם.

זֹאת הָיְתָה הַמְּסִבָּה שֶׁלָּהּ

הַמְּסִבָּה שֶׁהִיא שִׁלְּמָה עָלֶיהָ

לְטוֹבַת הָאָמָּנוּת. כָּל הָאָמָּנִים הָיוּ יָפִים

וּבִמְיֻחָד יָאִיר וְעֵינָיו הַכֵּהוֹת,

הִגִּישׁוּ אֹכֶל אָכַלְנוּ פִּתּוֹת

קְטַנּוֹת רַכּוֹת מְמֻלָּאוֹת

חָתְכוּ לָנוּ פֵּרוֹת קָרִים

שָׁתִינוּ יַיִן וְשַׁמְפַּנְיָה, לַמְבְּרוּסְקוֹ

אָכַלְנוּ גַּם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.

סָפַרְתִּי עֶשְׂרִים אַנְשֵׁי בִּטָּחוֹן

שֶׁהִבִּיטוּ חָלוּל

רָאִיתִי אֵיךְ הַכֶּסֶף

מְצַפֶּה בְּנֵי אָדָם מִבִּפְנִים הַחוּצָה.

הָאִשָּׁה הֲכִי עֲשִׁירָה יָשְׁבָה בַּצַּד

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּהּ וְלֹא אָמַרְתִּי לָהּ:

שָׁלוֹם, אֲנִי תָּהֵל, בּוֹאִי נְדַבֵּר

עַל חֲלֻקָּה מֵחָדָשׁ שֶׁל הַכֶּסֶף.

הָיִיתִי אֲמוּרָה לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִצְרֹחַ

מִישֶׁהוּ הָיָה צָרִיךְ לִצְרֹחַ

אֲבָל הַפֶּה הָיָה עָסוּק בִּלְעִיסָה

וְאַף אֶחָד לֹא רָצָה לְהַקְרִיב

אֶת מַה שֶׁנִּרְאָה לְרֶגַע כְּמוֹ אֶפְשָׁרוּת יְצִיאָה מֵהָעֹנִי.

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "בצע", מאת תהל פרוש שראה אור בסדרת "כבר". תהל פרוש היא משוררת, חוקרת ופעילה חברתית. "בצע" הוא ספרה הראשון.