סגן איתן רץ למנהרה: "לא רוצה צל"ש, אני לא גיבור. זה מה שמצופה מכל לוחם"

"לא רוצה צל"ש, אני לא גיבור. אם לא אני, מישהו אחר היה עושה את זה. זה לא איזשהו מעשה גבורה. זו מהות של לוחם, של מפקד". כך אומר סגן איתן, שירד למנהרה בניסיון למנוע את חטיפת חברו, סגן הדר גולדין ז"ל.

בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", שנערך אתמול בסלון בית הוריו בירושלים, לא קשה לראות שסגן איתן (23) עדיין כואב מאוד את אובדן חבריו מחטיבת גבעתי, סגן גולדין, רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני.

סגן איתן. אישור מגבוה(צילום: אוהד צויגנברג )

הוא משחזר את החלטתו לרדת בפיר המנהרה ואת הדרך הארוכה שעשה בתוכה, כמעט בחשיכה מוחלטת, ללא אפוד, קסדה או נשק. הוא מגלה שמפקד הפלוגה שהצטרף לכוח, כמו גם מפקד הגדוד, לא אישר לו לרדת, אבל הוא לא ויתר: "המ"פ לא רצה, המג"ד לא רצה, אז עליתי גבוה יותר כדי לקבל אור ירוק". ואכן, סגן איתן השיג בקשר את אישורו של מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר. "הוא אמר לי 'זרוק רימון לפני שאתה נכנס'", סיפר.

בראיון שיפורסם מחר מתאר סגן איתן לפרטי פרטים את הרגעים הדרמטיים במנהרה החשוכה, כשהתקדם בעקבות כתמי הדם של חברו סגן גולדין. החלטתו האמיצה והממצאים שהביא איתו משם הם שאפשרו לצה"ל לקבוע חד-משמעית את מותו של סגן גולדין.

"אתה כמפקד היית מאשר ללוחם שלך להיכנס למנהרה כזו?", אני שואל. "אני לא בטוח",

 הוא משיב. "זו החלטה שמקבלים רק במקום ובאותו רגע".

שלשום נפגש סגן איתן עם משפחתו של גולדין ז"ל, והגיע לביתם בכפר סבא מלווה בהוריו. הוא הביא איתו להוריו של הדר את התפילין, את סידור התפילה ואת הפנקס שהיו שייכים להדר. ההורים קיבלו את איתן בחיבוקים נרגשים והודו לו על כניסתו למנהרה על מנת לחלץ את הדר, תוך כדי שהוא מסכן את עצמו. "במשך 50 דקות הוא סיפר להם בקול שקט את כל השתלשלות האירועים. הוא סיפר להם עד כמה הדר היה קצין מוערך וכל אחד מהקצינים רצה שהוא יהיה בצוות שלו, ואיך בזמן המבצע הוא נהג לשמור יחד עם כל החיילים כדי להיות אחד מהם", סיפר אחד הנוכחים.

הראיון המלא עם סגן איתן: מחר ב"ידיעות אחרונות"