נאום הכלניות

לא ברור באיזו אשליה שגו ראשי מערכת הביטחון כשהחליטו להתיר לתושבי עוטף עזה לשוב לבתיהם בשבוע שעבר. בהתחשב בכך שהמשכה של הפסקת האש השברירית - שמאז כבר התפוגגה - כבר אז היה מוטל בספק, נאום גנץ נראה בדיעבד מעט פזיז ובעיקר מתכתב עם רצון הציבור הישראלי לשוב לשגרה ועם כמיהת תושבי הדרום לחזור הביתה בשלום.

מי שמכיר את גנץ יודע היטב: מדובר בקצין מנוסה ושקול שאינו ממהר לצאת בהכרזות פזיזות בסגנון של "בתוך יומיים-שלושה יושמדו המנהרות". יש כלל צבאי ידוע שאת הסיכומים משאירים לסוף - ולכן לא ברור מה גרם לו לסכם את הלחימה כל כך מהר ולהפציר בתושבים לחזור לבתיהם, אף שהערכת המצב של צה"ל הכירה בכך שחמאס צפוי לנהל משא ומתן בקהיר תוך חידוש הירי על ישראל. אותה הערכת מצב מדברת על אפשרות של מלחמת התשה נגד ישראל, ובעיקר נגד יישובי הדרום, באמצעות הנשק הפשוט והזול ביותר שנמצא (כמעט ללא הגבלה) בידי חמאס: פצצות המרגמה.

באמ"ן מזהים לאחרונה שינוי מגמה בזרוע הצבאית של חמאס לעבר שימוש מוגבר בפצצות מרגמה במקום הרקטות, שאותן מצליחה כיפת ברזל ליירט. מבחינתם, זה נשק יעיל הרבה יותר: נגד הפצמ"רים שגרמו ל-11 הרוגים ולעשרות רבות של נפגעים ישראלים במהלך מבצע "צוק איתן" אין באמת פתרון הגנתי. לרוב, גם אין נגדם התרעה. ולכן חמאס מרכז מאמץ ומגביר את ירי המרגמות במטרה להתיש את תושבי עוטף עזה שמתחילים להראות סימני שבירה ראשונים. אחת ההוכחות לכך היא משבר האמון שפרץ בינם לבין הדרג הצבאי-מדיני.

ובחזרה לגנץ, חובה לשאול: האם היו לו סיבות מוצקות לחשוב שהאש לא תחודש ביום שישי בבוקר כאשר נשא את נאומו המרגיע יומיים לפני כן? והאם בכלל הבין שדבריו בטלוויזיה עלולים להיכלל גם בהערכות המצב של חמאס ולהשפיע על אסטרטגיית המיקוח שלו במשא ומתן בקהיר?

את ההצהרה הזו אפשר אולי לייחס לרצונו האישי של גנץ, שאולי שכח לרגע את מעמדו כרמטכ"ל.

 הוא ביטא את רחשי הציבור הישראלי שמשווע לקצת שקט לאחר חודש של לחימה ובשיאו של החופש הגדול. אולם עדיף היה כי יתבטא אחרת. דבריו נבחנים באופן מדוקדק בידי האויב.

אולי יותר מכול, מלמדים דברי הרמטכ"ל על האבק שיישטף ועל פריחת הכלניות הצפויה על דבר אחד מטריד: צה"ל לא באמת יודע להעריך נכון את כוונות חמאס. הוא לא עשה זאת לפני הלחימה, הוא לא עשה זאת במהלכה, והוא כנראה גם לא יודע עכשיו.