שנה עברה: שרון הולצמן שר לגבריאל בלחסן

מבלי ששמנו לב, בשבוע הבא יצוין יום השנה הראשון למותו של גבריאל בלחסן, מהיוצרים האהובים והחשובים של הרוק הישראלי. בלחסן, שמעולם לא הסתיר את היסטוריית מחלותיו הנפשיות, הלך לעולמו בגיל צעיר והותיר מעריצים ומוזיקאים המומים וכואבים.

היום (ד') מוציא המוזיקאי שרון הולצמן את השיר "מלאכים נופלים", שמוקדש לקולגה ולחבר שהלך, עמו היה חולק חוויות חיים ומוזיקה לרוב. "את גבריאל הייתי פוגש מדי פעם בהופעות בתל אביב", מספר הולצמן. "זוגתי בת קיבוץ כפר עזה, וגבריאל היה מתלמי אליהו, כך שתמיד דיברנו על הדרום ועל מחשבות על מגורים בדרום וכו'. יש מעט מאוד אנשים שאני מעריץ במוזיקה הישראלית, וגבריאל הוא המוזיקאי האולטימטיבי בעיני.

"הוא היה מקור השראה. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי שירים כמו 'זהובת השיער' ,'עתיד' ,'עץ אגוז' ו'רצפת חימר' - זה הכה בי בעוצמה. טקסטים מתחתית הנשמה, שילוב בין יופי וכאב, אהבה ושנאה עצמית, שירים שהם תאווה לאוזן ולדמיון. המוזיקה שלו היא חלק מפסקול חיי והאובדן הוא גדול. השיר הזה נכתב מתוך המון אהבה ובלי טיפת ציניות.

"את המשפט 'מה אני בכלל עושה פה' אמר לי גבריאל כשדיברנו אחרי הופעה של להקה מסוימת בתיאטרון תמונע בתל אביב. הוא הרגיש לא נוח ונראה מעט לחוץ. אחרי מותו המשפט הזה קיבל משמעות אחרת לגמרי".

מלאכים נופלים/ מילים ולחן: שרון הולצמן

לפעמים אני נזכר איך שהיינו מדברים

שני עלים נידפים ברוח

מחזרים על הפתחים

לפעמים אני חולם עלייך

ובחלום אתה צוחק

מה אני בכלל עושה פה אתה אומר

ומתרחק

מלאכים נופלים כל יום

נשמטים והולכים כל יום

לפעמים אני מרים ידיים

אבל אני חייב להיות חזק

כשהייאוש מוחא כפיים

אני מביט בו ונחנק

רוב הזמן אני בסדר

רוב הזמן היא לצידי

רוב הזמן אני עסוק בלהשגיח על עצמי