שתף קטע נבחר

איך קורה שאהבה מפנה מקומה לרצח?

ענבל סורקין נרצחה לפני שלוש שנים ע"י בעלה דוד חן, שדקר אותה באמצעות סכין מטבח. אחותה של הנרצחת, דנה סורקין, שוחחה עם נועה בנוש על היחסים של אחותה המנוחה עם הרוצח, ועל ההתמודדות האישית של המשפחה עם האסון

"זה סיפור אהבה, סך הכול סיפור פשוט של אהבה, יותר מדי רומיאו ופחות מדי יוליה, אין שלום ואין צדק, לאחד גיהינום, לאחר גן עדן". אלו המילים שכתב אילן בן עמי, החשוד ברצח זוגתו לשעבר דפנה בר ציון שהודה במעשה, על קיר הבניין שבו התחבא.

 

הרבה דברים ניתן לומר על פרשת הרצח הזו, אולם סיפור פשוט של אהבה אינו אחד מהם. בין אהבה פשוטה או מורכבת, לבין רצח, אין דבר. עשרים נשים נרצחו ע"י בני זוגן בשנה החולפת, ו-186 נשים נרצחו במהלך העשור האחרון. הסטטיסטיקה מלמדת אותנו שאין מדובר בטרגדיה רומנטית, אלא בתופעה. תופעה אלימה שבה גברים מטרידים, אונסים ורוצחים נשים, ותופעה חברתית שבה הם וגם אנחנו כחברה קוראים לזה אהבה, ומעניקים לאלימות לגיטימציה תחת חסותה.

 

 

איך קורה הדבר שאהבה מפנה את מקומה לרצח? האם ישנם סימנים מקדימים שיאפשרו למנוע הישנות מקרים כאלה? ענבל סורקין נרצחה לפני שלוש שנים ע"י בעלה דוד חן, שדקר אותה באמצעות סכין מטבח. אחותה של הנרצחת, דנה סורקין, הסכימה לשוחח עימי על היחסים של אחותה המנוחה עם הרוצח, ועל ההתמודדות האישית של המשפחה עם האסון בכלל, ובהקשר לאהבה ומערכות יחסים בפרט.

 

"זה היה בשלישי באפריל. הייתי בשיעור סטטיסטיקה במכללה ואמא שלי שלחה לי הודעות, לחוצה מכך שאחותי לא עונה לה. זו היתה אמנם התנהגות לא אופיינית לענבל אבל לא חשתי במין חוש של אחות שמשהו קרה לה.

 

"ללא כל קשר גלשתי באינטרנט וראיתי כתבה עם הכותרת 'רצח בקרית מוצקין: גבר בן 35 רצח את אשתו בת ה-29'. הלכנו לתחנת המשטרה אבל השוטרים לא נתנו לנו מענה, עד שאמא שלי קיבלה טלפון מערוץ 2 ששאלו אותה מה יש לה להגיד על התקרית. רק אז הם טרחו לבדוק וחזרו אלי עם המשפט 'אנחנו מצטערים לבשר ש...'".

 

איך היתה מערכת היחסים של ענבל ז"ל עם בעלה?

"ענבל ודוד היו ביחד במשך שלוש שנים. מערכת היחסים שלהם לא היתה לטעמי, אבל אחותי היתה מאד שונה ממני. לא אהבתי את דוד ואמרתי לענבל שלדעתי היא לא צריכה להיות איתו, אבל ביום חתונתם החלטתי לשתוק ולהפסיק להיות אנטי כלפיו. למרות שחשבתי שמגיע לה הרבה יותר מזה, היה לי ברור שהוא אוהב אותה ומנסה לעשות הכל כדי שיהיה לה כל מה שהיא רוצה ואוהבת. בדיעבד אולי הוא אהב אותה יותר מידי".

 

משפחת סורקין: ההורים ושלוש הבנות (ענבל מימין עם החולצה השחורה, דנה לידה) (קרדיט: אלבום משפחתי) (קרדיט: אלבום משפחתי)
משפחת סורקין: ההורים ושלוש הבנות (ענבל מימין עם החולצה השחורה, דנה לידה)(קרדיט: אלבום משפחתי)

 

"בדיעבד, כשמסתכלים על מערכת היחסים שלהם, רואים סימנים של אובססיה. מערכת היחסים לא היתה בריאה והיתה קנאה רבה משני הצדדים, אבל זה היה הדדי. היו להם ויכוחים ומריבות והוא היה מרים את הטון. עם זאת, מעולם לא היתה ביניהם אלימות פיזית. הלוואי שהוא היה אלים כלפיה, כי אז ענבל בודאות לא היתה שם. המשפחה לא היתה נותנת לה להיות איתו. אלימות מילולית אמנם היתה ביניהם, אבל היא מעולם לא הגיעה לרמות של איומים מפורשים כמו 'אני אהרוג אותך'".

 

יש לך דוגמה לאלימות מילולית כזאת?

לפני החתונה היה ביניהם ויכוח ודוד שלח לה הודעה 'אני אמרר לך את החיים'. אבא שלי מיד לקח את החפצים שלה מהדירה ואמר לה שהיא באה אליהם הביתה. ענבל בכתה והתגעגעה אל דוד, ואבא שלי, שבתכלס ממש אהב אותו, לאט לאט התחיל להשבר. בסופו של דבר, לאחר שדוד דיבר איתו, אבא שלי נתן לה לחזור. שאר המשפחה היתה נגד דוד ולא רצתה שהיא תחזור אליו אבל האהבה ניצחה, כביכול".

 

הודה ברצח חברתו. אילן בן עמי (צילום: אבי מועלם) (צילום: אבי מועלם)
הודה ברצח חברתו. אילן בן עמי(צילום: אבי מועלם)

 

מה קרה בתקופה שלפני הרצח?

"ענבל ואני היינו מדברות כל יום, ושלשה שבועות לפני הרצח היא סיפרה לי שדוד חווה דופק מהיר, כאבי בטן והתקפי בכי, מה שפירשתי כחרדות. פעם אחת היא אמרה שיש לו מבט מפחיד בעיניים. 24 שעות לפני הרצח הם הלכו לבקש עזרה כי הוא לא הרגיש טוב - פיזית, לא נפשית. במיון עשו לו בדיקות, הניחו שמדובר במשהו נפשי ושלחו אותו לפסיכיאטר. הפסיכיאטר נתן לו כדור הרגעה וביקש שלא ישאר לבד, אז אחותי תמכה בו ולא עזבה אותו לבד. זה מה שהיא סיפרה לי בשיחת הטלפון האחרונה בינינו".

 

"לפי העדות שלו בבית המשפט היה ריב בבוקר שהלהיט את הרוחות, כשהיא דרשה ממנו שימצא כבר עבודה, אחרת היא תעזוב אותו. הוא אמר בבית המשפט שהוא פחד שהיא תילקח ממנו. הוא דקר את ענבל עם סכין מטבח שלוש פעמים, ובנתיחה שלאחר המוות גילינו שהיא היתה בהריון".

 

אמרת שדוד אהב אותה יותר מידי. איך מגיעים מאהבה לרצח?

"אין לי מושג איך דבר כזה מתרחש, ואנחנו כבר שנים מנסים להבין את זה. אני לא יודעת איך אמור להתנהג רוצח. אנשים כל הזמן שואלים אותי אם לא היו סימנים מקדימים. כשאני אומרת להם שלא, הם בכל זאת מתעקשים כי הם מנסים להגן על עצמם. זה כמו שאם אדם יהרג בתאונת דרכים אנשים ישאלו אם הוא היה שיכור, כי הם מנסים להישאר במגננה ובבועה של 'לי זה לא יקרה'. לאבא שלי קשה להאמין שזה היה דוד באותו הרגע, והוא מעדיף להאמין שהעצבים שלו השתלטו עליו".

 

האם קרה שהאשמתם את עצמכם בחזרתה של ענבל?

"היה רגע שאבא שלי ישב ובכה 'אני האשם. זאת אשמתי כי לא הייתי צריך להחזיר אותה'. אבל ענבל היתה בת 28 ובכל מקרה היתה עושה את מה שהיא רואה לנכון. מאחר שלא היו סימני אלימות קשה, לא היתה דרך למנוע בעדה מלחזור אליו. אני מאמינה בגורל, שמה שהיה צריך לקרות קרה, שזה בכל מקרה היה היום שבו היא היתה צריכה למות".

 

כיצד הרצח השפיע על החיים שאחרי?

"מה שהפחיד אותי, את אחותי הקטנה ואת בנות הדודות שלי הוא שלכאורה מדובר באדם נורמטיבי - אין לו תיקים במשטרה והוא לא שתיין או בליין. התחילו לי התקפי חרדה, כי אם דבר כזה קורה לאדם נורמטיבי, למה שלא יקרה גם לנו? זה הרי בן אדם שאכל אצלנו בימי שישי והכין לי מוקפץ. זה פשוט בלתי נתפש".

 

"סיפרתי לרועי, בן זוגי, על החששות שלי. בחודשים הראשונים לאחר הרצח פחדתי שהוא יפגע בי ואני אפגע בו, ללא כל סיבה הגיונית. למזלי רועי היה מבין ותומך. הוא אמר לי שאני יכולה לישון בחדר עם דלת נעולה והוא ישן בסלון, ושאל אותי אם אני רוצה שהוא יצא מהבית. חששתי בעיקר לאחותי הקטנה, שהיתה בגיל הצבא כשענבל נרצחה. לאחותי הקטנה אין סכינים בבית, הכל אצלה מפלסטיק. יש לה בן זוג מזה שבע שנים והוא מבשל לה וחותך את המזון בסכין מפלסטיק".

 

האם ישנה לדעתך דרך שבה ניתן למנוע הישנות מקרים כאלה?

"העניין הוא שזה לא מסתכם רק באלימות מילולית או פיזית, אלא יש דברים מעבר. מערכת יחסים צריכה להיות הדדית, עם כבוד וסבלנות בין בני זוג. צריך לדעת גם איך להתווכח. קטונתי מלומר איך מונעים מצבים כאלה, אבל את צריכה להיות במקום שטוב לך, מכבדים אותך ויש סבלנות הדדית. כל מי שנמצאת במקום שאינו כזה יודעת את זה, וצריכה לעשות את הצעד שלה. אני לא יודעת מה השתבש במקרה של ענבל, אבל אני יודעת שאת לא צריכה להיות במקום שהוא לא בריא וטוב לך".

 

מיד לאחר הרצח של ענבל, ולאורך כל הדרך, עמד לצידה של משפחת סורקין ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ששם לו למטרה לסייע למשפחות באמצעות ליווי משפטי וטיפול נפשי פרטני וקבוצתי, וקידום זכויותיהם באמצעות חקיקה. לרה צינמן, יו"ר הארגון, מספרת כי הארגון פועל גם במישור ההסברתי במטרה למנוע מקרי רצח מהסוג הזה.

 

 

"אני מרצה בפני תלמידות בית ספר ומדברת איתן על הנושא של תמרורי אזהרה בין בני זוג. אני מסבירה להן שחשוב לשים לב להתנהגות אובססיבית ויש לברוח בזמן ממערכת יחסים כזאת, מכיוון שלא חייבת להיות אלימות פיזית של ממש בין בני הזוג.

 

"כמובן שלא כל מערכת יחסים אובססיבית תוביל לרצח, ופה בדיוק טמון הקושי. רק בדיעבד רואים בבירור שהיה צריך לסיים את מערכת היחסים הזאת בזמן. לכן צריך להחדיר להן מודעות מראש. עצה טובה שכדאי לתת לנערות ולנשים היא לעולם לא ללכת לבד לפגישות פרידה. מדובר במצבים מאד מסוכנים".

 

זהו סוג הרצח היחיד שנתפש כמונע מאהבה. כיצד הדבר משפיע על ההתייחסות הציבורית כלפיו?

"האדם רצח כי הוא רצח. אסור להתייחס לרצח מסוג זה כאל רצח של קנאה או רצח על רקע רומנטי, כי עלול להשתמע מכך שזה כמעט לגיטימי לסיים ככה מערכת יחסים. מהטרמינולוגיה הזאת אפשר להבין שאם הוא כ"כ אהב אותה והיה מסור אליה, זו אשמתה שהיא לא אהבה אותו מספיק. ובגלל שהוא היה יותר טוב ממנה, הקנאה גרמה לו לרצוח. זה אבסורד!".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
shutterstock
שלא נדע עוד קורבנות
shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים