ג'אז בים האדום: דיאן שור החזירה חיוך לפנים
פסטיבל הג'אז באילת נפתח עם הפסנתר של דיאן שור ומופע מיוחד של יוני רכטר - שהפגיש על הבמה ארבעה מוזיקאים במפגן יכולות נדיר. לרגע קטן אחד אפשר היה לשכוח מהכל
קול סמכותי פקד על המאות שהגיעו למופע של הזמרת והפסנתרנית האמריקנית דיאן שור: "בעת אזעקה יש לשכב על הקרקע ולהניח ידיים על הראש. יש לנוע לכוון הפתחים לאט ובזהירות". גם כן שגרה.
פסטיבל ומלחמה, שתי מילים שאיך שלא תהפוך בזה, תתקשה למצוא ביניהן חיבור. בתוך כל היופי והפסטורליה המדברית, בין הצלילים והקולות, רחשו כל הזמן גלים תת קרקעיים של אי נחת. זה הגיע גם לפה.
דיאן שור היא בדיוק מה שנדרש כדי להנחית ברכות קהל מוכה אל תוך עולם של קסם. "שלום Everybody", היא פתחה אחרי דיאלוג מרשים במיוחד בין פסנתר הכנף שנכנע לה לבין הסקסופון של ג'ואל פראם. זו הפעם השלישית של שור בישראל ובכל פעם מדובר בחגיגה. בביקור הנוכחי, אולי יותר מאי פעם, היא באה לגרום לקהל לחייך. "אנחנו פה כדי להביא לכם את גם העדן", היא אומרת כשברקע מתחילה רביעיית הנגנים המצוינת שמלווה אותה לנגן בגרוב קליל ומהוקצע את "It's Wonderful". וכן, איכשהו, הכל פתאום נראה נפלא.
שור לוקחת לעצמה חופש מוחלט להתפרע בתוך סטנדרטים מוכרים ושירים קנוניים, וכך מצא את דרכו אל תוך המנגינה השיר "הבה נגילה" בגרסה משופצת . סטן גץ, פרנק סינטרה, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ימי ווב, מישל לגראן וג'ון קולטריין הם רק חלק מהרשימה המפוארת של המוזיקאים והמבצעים בפלייליסט המשובח שהרכיבה. מה שהופך את שור לענקית, האקסטרה משהו הזה שקשה להסביר, הוא האופן שבו היא שולטת לא רק בכלי, אלא גם בבמה ובקהל, מבצעת מעברים מרשימים בין עולמות מוזיקליים שונים, לא מפסיקה להפתיע. היא נהנית מכל רגע על הבמה וזה מדבק. אם ג'אז הוא ז'אנר שמבוסס על דיאלוג בין שותפים, אצל שור הקהל הוא פרטנר לא פחות מאלה שעומדים לצדה על הבמה.
אחד בשביל כולם
חצי שעה לפני תחילת המופע של יוני רכטר כבר התחיל להתפתל לו תור שחצה את רחבת הנמל לשניים. צעירים ומבוגרים במעורבב. קהל גדול שחיכה בסבלנות ובסדר מופתי עד לפתיחת השערים. המופע החד פעמי, שנרקח בימים האחרונים כחלק מתוכנית גיבוי לאמנים שביטלו את השתתפותם בפסטיבל, הפך בלי כוונה לאירוע החם של הערב ולא בכדי.
בניגוד למופעים בהם אמנים מארחים אמנים, זה היה מעשה צורפות מבריק ומפגן יכולות נדיר בתוכנית שהפגישה בין ארבעה מוזיקאי עילית, נתנה לכל אחד בנפרד מקום נדיב והורכבה משירים וקטעים אינסטרומנטליים מקוריים של רכטר: כולם בשביל אחד. אחד בשביל כולם.
המופע החל בעיבודים לשירים מוכרים. "אין עוד רגע יפה כמו הרגע הזה, אין עוד מקום כמקומנו יפה", פתח רכטר בשיר שקיבל פתאום משמעות קצת אחרת. הוא המשיך בעיבוד מקסים לשיר "מה עושות האיילות בלילות", שכתב לאריק איינשטיין ואז "לא יכול להוציאך מראשי" שכתב במשותף עם עלי מוהר.
שיר בתוך שיר הוא אלמנט חוזר, מפתיע ומנצח במופע. כמו המלודיה של "הילדה הכי יפה בגן" שנפגשה עם "שיר אהבה סטנדרטי" בביצוע משותף עם שלומי שבן, או "כולם אומרים" של שבן שמצא את דרכו אל "שוב היא כאן" של רכטר. זו לא סימביוזה, אלא דיפוזיה מוצלחת בין ענקים. יש להניח או לפחות לקוות שהערב הזה, שהורכב בחופזה עבור פסטיבל הג'אז באילת, הוא רק התחלה של דרך ארוכה כי את המפגשים האלה פשוט לא כדאי לפספס.
