ברנינג מן: מפגש הפסגה של הכלכלה והחברה
מחר יסתיים בנוואדה שבארה"ב גלגול נוסף של פסטיבל Burning Man, הכינוס המאגד עשרות אלפי אנשים לחגיגה ענקית של יצירה וקיימות. רם הדר גולדשמידט מספר על מסקנותיו מהאירוע שמוקדש לאהבת הסביבה
ברנינג-מן תוצרת הארץ: כך זה יראה
הטלפון שורף, ההגה בוער: ארה"ב נמסה מחום
זהו המקום בו כל חלום ורעיון מקבל את פוטנציאל המימוש הגדול ביותר, ובממדים אמריקאים עצומים (Super-sized) שיגרמו לכל אדם שפוי לשמוט לסתו, להחזיק את ראשו ולמלמל בהתפעלות בלתי נגמרת "למה? למה שמישהו יעשה את כל זה?". בסיסו של האגם הופך למעין לאס וגאס על גלגלים, בה שוהים המשתתפים בקרוואנים, אוהלים ומבנים ניידים, ומקדישים את זמנם ליצירה וחגיגה של יצירות אמנות וקיימות.
חגיגה ענקית של קיימות
קיימות היא עולם ומלואו. בהגדרתה המסורתית, קיימות היא המקום בו הכלכלה פוגשת את החברה והסביבה. עם הזמן המונח איבד מההגדרה המסורתית וקיבל פרשנויות שונות, אשר לכולן קו אחד מחבר, או הגדרה הרחבה יותר - ניסיון להבין מה הדור הזה משאיר לדור שאחריו.
את עקרון הקיימות בפסטיבל מקיימים עשרת חוקי היסוד של המארגנים, המאפשרים חופש כמעט אולטימטיבי המוגבל רק בכל הקשור לפגיעה באחר או בסביבה, מתוך רצון לא להשאיר חותם על המקום לאחר סיום האירוע (עיקרון LNT - Leave no trace). עיקרון ה-LNT הוא דרך חיים עבור אנשי הקהילה (Burners), והוא הסיבה לכך שהאירוע יכול לחזור על עצמו שנה אחרי שנה.
אין מה לקנות שם
אחד מעשרת חוקי היסוד של האירוע הוא הקפדה על א-מסחריות. כלומר, אין מה לקנות שם. בכלל. היעדר דוכני אוכל או שתייה, גם לא קיוסקים קטנים, הוא חלק מהשקפת העולם של המארגנים המעודדת חוויה של יצירה במקום חוויה של צריכה. זה כמובן דורש מהמשתתפים הכנה קפדנית לפני האירוע - עלינו להביא עמנו את הכול מראש. מכיוון שיכולת ההובלה מוגבלת (כי מה לעשות, המקום באוטו מוגבל) עלינו לתכנן מבעוד מועד, ולהיות מאוד יעילים הן מבחינת בחירת הציוד, הכמויות והאריזה. המטרה - לוותר על המיותר.
כשאתה יודע מראש שאת כל מה שהבאת עמך (כולל מים אפורים שהשתמשת בהם) עליך לקחת עמך חזרה (כולל את האשפה אותה ייצרת), אתה מייצר הרבה פחות. אתה לומד כמה שכבות מיותרות של עטיפות מזון משווקות לנו יחד עם מזוננו, כמה לא יעיל האופן בו אנחנו משמרים דברים או ממחזרים אותם, ומגלים איך אפשר לצרוך הרבה פחות ולשרוד, וגם עם חיוך.
אבל יש מתנות
במקום מסחר, מארגני האירוע מעודדים קהילתיות - ולכן אחד העקרונות הוא עידוד הענקת מתנות (Gifting). חלק מהחוויה בפסטיבל היא להעניק לאדם אחר, ללא ציפייה לתמורה. המתנה יכולה להיות כל דבר חומרי שטרחתם והכנתם, או רכשתם מבעוד מועד (סמלי ככל שיהיה), ועד עזרה בבניית אוהל וסיוע בתיקון הפנצ'ר באופניים. והעיקר, הענקת מתנה לעולם לא מותנית בהחלפה או קבלה של דבר אחר, שווה ערך.
ואז חוזרים הביתה
"כשחזרתי מהפסטיבל בפעמים הראשונות חוויתי טלטלה לא פשוטה", אומר ניר אדן, מנכ"ל עמותת מידברן, השלוחה הרשמית בישראל של ארגון ברנינגמן העולמי. "הדיסוננס בין האירוע לשגרת החיים אינה טריוויאלית. כאיש משפחה ואב, אני מבין שאולי הקשר הישיר ביותר לקיימות מבחינתי היא להעביר את הכלים הללו לילדי ומאדם לאדם באופן ישיר, אישי ובלתי אמצעי".
"אני רואה את ההשפעה של הפסטיבל והפילוסופיה שמלווה אותו עליי ועל משפחתי, בחיזוק תחושת השייכות והביטחון העצמי, וזיכרון העשייה שמוביל להבנה כי מתוך התנדבות ועשייה מגיעה למידה, התחזקות ושכלול היכולות. זו ההבנה שמותר וצריך לחלום גדול, להעז ולעשות", הוסיף.
רוב הדברים באוטופיה הזו לא ישימים גם במציאות, לפחות לא בשלב הזה. ובכל זאת, חלקינו נתחיל או נמשיך למחזר פה ושם, לרובינו אין מיכל מים אפורים אותו הם ממחזרים, רבים בוודאות ידאגו לנקות בסיום כל אירוע (וגם אחרי אחרים), במיוחד לאחר ששמעו בכל רגע אפשרי את הזעקה "MOOP" - או בעברית חשל"ש (חומר שלא שייך) - כשפיסת נייר נחתה לרגלם, כשהכוונה: 'שים לב ותאסוף בבקשה, גם אם זה לא שלך'.
לפנייה לכתב/ת 
