אז והיום: על מה עניים ועשירים מוציאים כסף?
השוואה בין סקר הלמ"ס שבוצע בשנות ה-80 לבין סקר מ-2012 מגלה כיצד ההוצאות של העשירים והעניים בישראל השתנו עם השנים. מהנתונים עולה כי על מנת להתמודד עם מחירי הדיור המאמירים, השכבות החלשות צמצמו משמעותית את ההוצאות על מזון וביגוד. ועל מה העשירים מבזבזים כספם?
מקובל לטעון כי ישראל הפכה למדינה פחות שוויונית בדור האחרון. ניתן למצוא גם נתונים רבים התומכים בטענה הזו. אבל כיצד בא לידי ביטוי הגידול בפערים? כיצד השתנו חייהם של בעלי הכנסות גבוהות או נמוכות במיוחד בדור האחרון? על מה מוציאים יותר כסף ועל מה פחות?
כלכלה בארץ - כתבות נוספות:
קיץ שלא נשכח: המשק בקיפאון בגלל המבצע
מרוב דו"חות המדינה שכחה את עניי המחר
מחירי הדירות זינקו ב-6% בתוך שנה
כדי לנסות לענות על השאלות הללו, ערכנו השוואה בין סקר הוצאות משקי בית שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-1986, לבין סקר דומה שערכה הלמ"ס ב-2012. ההשוואה אינה מושלמת, מפני שלאורך השנים נערכו אי אלו שינויים בשיטת הסקירה.
הסקר של שנת 1986 נערך בקרב 5,000 משקי בית בישובים עירוניים בלבד, והוא כולל השוואה בין ההוצאות של העשירון התחתון (10% ממשקי הבית שהכנסתם הייתה הנמוכה ביותר) לאלו של העשירון עליון (10% ממשקי הבית שהכנסתם הייתה הגבוהה ביותר). הסקר של 2012 נערך בקרב 8,742 משקי בית מרחבי הארץ (ישובים עירוניים וכפריים כאחד) והוא כולל השוואה בין ההוצאות של החמישון התחתון (20% ממשקי הבית שהכנסת הייתה הנמוכה ביותר) ואלו של החמישון העליון (20% ממשקי הבית שהכנסתם הייתה הגבוהה ביותר).
מוציאים יותר על דיור, מצמצמים במזון
למרות שהנתונים אינם ברי השוואה באופן מלא, ניתן ללמוד מהם על מגמות שהשפיעו בדור האחרון על דפוסי ההוצאה של הישראלים.
המגמה הבולטת ביותר מההשוואה בין השנים, היא ההשפעה מרחיקת הלכת של עליית מחירי הדיור על סל התצרוכת. ב-1986 הוציאה משפחה מהעשירון התחתון 11% מכלל הוצאותיה על דיור לעומת 25.1% שהוציאה משפחה מהחמישון התחתון ב-2012. בקרב בעלי ההכנסות הגבוהות נרשמה גם כן עלייה בהיקף ההוצאה על דיור אך היא לא הייתה כה חדה. מבט על היקף ההוצאה על מזון מלמד כי בעלי ההכנסות הנמוכות בישראל התמודדו עם עליית מחירי הדיור בעיקר על ידי צמצום של היקף ואיכות המזון שהם צורכים.
(צילום: shutterstock)
ב-1986 הוציאה משפחה מהעשירון התחתון 38.7% על מזון (כולל פירות וירקות) בעוד שמשפחה מהחמישון התחתון ב-2012 הוציאה על מזון 21.9% בלבד. גם בעלי ההכנסות הגבוהות צמצמו הוצאות על מזון, אך בשיעור מתון יותר. ההוצאה על מזון בעשירון העליון ב-1986 עמדה על שיעור של 16.24% מכלל ההוצאה לעומת 12.48% בחמישון העליון ב-2012. ניתן לייחס את הצמצום המתון יותר בהוצאות על מזון בקרב בעלי ההכנסות הגבוהות לעובדה שההוצאה על דיור לא גדלה בשיעור כה ניכר בקרב עשירוני השכר הגבוהים.
סעיף הוצאה נוסף שבו צמצמו העניים הוצאות, הוא סעיף ההלבשה וההנעלה. ב-1986 הוציאה משפחה מהעשירון התחתון 11.05% מכלל הוצאותיה על הלבשה והנעלה. ב-2012 הוציאה משפחה מהחמישון התחתון רק 3.64% מכלל הוצאותיה על מוצרים אלה. חלק מהצמצום בהיקף ההוצאה נובע, ככל הנראה, מירידה במחירים בענף זה. שיעור ההוצאה על הלבשה והנעלה ירד גם בקרב בעלי ההכנסות הגבוהות, אך בשיעור מתון יותר, מה שהביא למחיקה של הפער בהיקף ההוצאה בין עשירים לעניים בתחום זה.
מגמה הפוכה נרשמה בתחום של הוצאות כלי רכב. ב-1986 היה פער של יותר מ-10% בין שיעור ההוצאה של בעלי הכנסות נמוכות על כלי רכב לשיעור ההוצאה של בעלי הכנסות גבוהות. עד 2012 הצטמצם הפער הזה בכמחצית, בעיקר בגלל גידול במספר כלי הרכב שמחזיקים בעלי הכנסות נמוכות. כתוצאה מכך, שיעור ההוצאה של בעלי הכנסות נמוכות על כלי רכב זינק, מ-1.56% לעשירון התחתון ב-1986 ל-7.13% לחמישון התחתון ב-2012. שיעור ההוצאה בקרב עשירוני ההכנסה הגבוהים גדל רק במקצת.
עוד בתחום התחבורה והתקשורת, ניתן לראות כי ההוצאה על טלפונים ניידים, שלא הייתה קיימת ב-1986, מהווה נטל יחסי גדול יותר על בעלי הכנסות נמוכות מאשר על בעלי הכנסות גבוהות. מנגד, בעלי ההכנסות הנמוכות נהנים יותר מהירידה במחירים היחסיים של התחבורה הציבורית, מכיוון שהם משתמשים בה יותר. שיעור ההוצאה על תחבורה ציבורית בקרב בעלי הכנסות נמוכות ירד מ-3.41% ב-1986 ל-1.16% ב-2012. זאת, לעומת ירידה מתונה יותר בקרב בעלי הכנסות גבוהות, מ-0.98% ל-0.43%.
הוצאה אחת שהפכה למשמעתית יותר, בעיקר עבור בעלי ההכנסות הגבוהות, היא ההוצאה על נסיעות לחו"ל. בשנת 2012 הוציא משק בית מהחמישון העליון 5.46% מהוצאותיו החודשיות על נסיעות לחו"ל ושהות בארצות זרות, לעומת 2.83% בלבד עבור משק בית מהעשירון העליון ב-1986. גם בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות חלה עלייה בהוצאה היחסית על סעיף זה, אך היא הייתה הרבה פחות משמעותית, מ-0.36% ב-1986 ל-1.39% ב-2012.
בתחום הבריאות, ניתן לראות כי בקרב כלל האוכלוסייה ההוצאה על תרופות הכפילה את עצמה באופן יחסי לכלל ההוצאות, ומנגד ההוצאות על רופאים פרטיים הצטמצמו משמעותית. ההוצאה על ביטוחי בריאות בקרב בעלי הכנסות נמוכות ירדה מ-1.75% ל-1.06% בעוד שעבור בעלי הכנסות גבוהות היא נשארה כשהייתה. ניתן לייחס שינוי זה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתוקף ב-1995.
מגמה נוספת שהורגשה בקרב כלל השכבות בחברה היא העלייה בנטל ההוצאות על חינוך, בעקבות האמרת מחירי מסגרות החינוך לגיל הרך. כאן המקום לציין כי הנתונים העדכניים ביותר מתייחסים לשנת 2012 שבה טרם נכנס לתוקף חוק חינוך חינם מגיל 3. ההוצאה על מסגרות חינוכיות כאחוז מכלל ההוצאה גדלה משמעותית בין 1986 ל-2012 אך הגידול הזה הכביד יותר על בעלי ההכנסות הנמוכות, בעיקר בשל העובדה שסל ההוצאות הכולל שלהם קטן יותר ולכן כל עליית מחירים משפיעה ביתר עוצמה על מרכיבי ההוצאה. משפחה בעשירון התחתון ב-1986 הוציאה 2.76% מכלל הוצאותיה על מסגרות חינוכיות, בעוד שמשפחה מהחמישון התחתון ב-2012 הוציאה 6.23% לאותה מטרה.
בתחום ההוצאה על מחשב ואינטרנט דווקא הדביקו בעלי ההכנסות הנמוכות את הפער עם בעלי ההכנסות הגבוהות כשהגבירו את היקף הוצאותיהם. מנגד, בהוצאה על עיתונים וספרים צמצמו כלל אזרחי ישראל, עשירים כעניים, את היקף הצריכה שלהם, ככל הנראה בעקבות הופעת האינטרנט.
לסיכום, ניתן לראות כי ב-2012 כל אזרחי ישראל, עשירים עניים, הוציאו יותר על דיור. ההוצאה המוגברת על דיור הביאה לצמצום ההוצאה על מזון ועל מוצרי צריכה אחרים, כגון בגדים, ריהוט וציוד לבית. ההבדל המרכזי בין עשירים לעניים היה שעבור בעלי ההכנסות הנמוכות, עליית מחירי הדיור הייתה נטל כבד יותר באופן יחסי, בגלל שהיקף הוצאותיהם הכולל נמוך יותר. משקי בית אלה נאלצו לצמצם בשיעור משמעותי יותר את הוצאתם על מזון ועל ביגוד והנעלה, כדי לממן את הנטל ההולך וגדל של הוצאות הדיור.
פורסם לראשונה 29.08.14, 14:49
דיור על חשבון מזון
צילום: shutterstock
מומלצים
